תערוכה חדשה במוזאון חיפה מבקשת לגרום לצופים להתבונן מחדש על הטבע שליד הבית: "כל ואדי הוא עולם, חיפה צריכה ללמוד לחיות טוב יותר עם הטבע"
25 ואדיות יש באזור הכרמל ואנחנו החיפאים, אלו שנולדו וגדלו פה, רגילים לראות ירוק בעיניים. ואדי מתחת לבית, חורשה סמוכה לבית הספר, בית על עץ ביער, התרגלנו לטבע. לקחנו אותו כמובן מאליו.
בתערוכה החדשה, 'ואדי', המוצגת בימים אלה במוזיאון חיפה, מציע האוצר דן הנדל להתבונן מחדש על ואדיות העיר דרך שלוש פריזמות שונות: חומר, מצב מנטלי וספקולציה. "ביקשתי לשאול איך אפשר לחיות בצורה אחרת במקום כמו חיפה", הוא מסביר, "כי כרגע, אנחנו חיים כאילו אנחנו בפתח תקווה רק עם ואדי".
הוואדי כחומר
"בהסתכלות על הוואדי, הבנתי שהוא לא רק נוף", משחזר הנדל את מסקנותיו לאחר שעבר לגור באחוזה לפני כשנה בסמוך לוואדי, "הוא לא משהו שרק מסתכלים עליו מהחלון אלא משהו שיש לו חיים משל עצמו. מה זה אומר? אנשים נכנסים בגשם באמצע הלילה, באים עם פנסים, מתקלחים, ציפורים עפות, עננים זזים, אתה מבין שלוואדי יש דינמיקה וחיים משל עצמו".
החיים מוצגים במפה היסטורית מהמאה ה-17 של ואדי שיח לצד מיפוי מודרני פסיכדלי של ואדי רושמיה בחלל המתייחס לחומר. "זה תופס את כל השכבות של הקיום האנושי", מתאר הנדל את הנחל שמערבב בין בטון, צמחייה, פסולת וחיות שונות. "אפשר לראות שהשכבה הטבעית כבר מופרת לגמרי ומעורבבת עם שברי בתים מלפני 1948 ביחד עם גרפיטי. די מדהים לראות את זה".
ממול למפה, ישנה עבודה של המעצבת עמליה שם טוב המציגה 3 עמודי קרמיקה שונים. "היא לקחה אבני שטח מתוך נחל שיח ורושמיה, הרתיחה ב-1,200 מעלות והפכה את הוואדיות לקולקציה שמראה את הגיוון והשוני ביניהם".
הוואדי כמצב מנטלי
החדר השני מוקדש כולו לוואדי המרכזי בעיר, ואדי שיח. "תראה את הבחור הזה", מצביע הנדל על אחת התמונות מתוך סדרת התמונות של הצלם דור קדמי, "הוא הקים לעצמו בקתה ופשוט גר באחת הוואדיות. או הפנסיונר שמתחזק כניסה לוואדי או הורים שבאים עם ילדים לבריכה למטה".
החוויה האנושית באה לידי ביטוי גם בעבודת וידיאו של רוני עזגד המבורגר שתיעדה אנשים המספרים מהו הוואדי בשבילם. "הייתי חוזרת מבית ספר, ואמא שלי הייתה אומת לי: 'מיכל'ה יש בוואדי'", מתנגן קול הווידיאו, "'ופשוט יחפה, הייתי יורדת בוואדי. אז, אני כמובן תפסתי את זה דבר פשוט טבעי, היה ואדי לכל האנשים שהכרתי אבל היום אני מבינה שזה באמת כל כך נדיר וזה דבר שעשה לי את כל החיים'".
שיא התערוכה בא בדמות דיורמה – מודל תלת-ממדי המחקה באופן ריאליסטי את נחל שיח בלילה: הכוכבים מנצנצים, המים זזים, אורות הבתים מהבהבים מרחוק ואפילו מלון מרידיאן המחכה בסוף הוואדי נראה באופק. "זו עבודה שאתה פשוט יכול לבוא עם הילדים, להסתכל, להתבונן ופשוט להנות".
הוואדי כספקולציה
על סלע גדול באמצע החדר הבא, מוקרנים בווידיאו מהפנט כל המגוון הביולוגי שחי בוואדיות הכרמל. "זו עבודת מפתח שעבדנו עליה המון", הנדל מעיר, "המטרה – כל המינים שחיים בוואדי מסתכלים עלייך, מדברים ותובעים ממך: 'תכיר בי, תן לי את המקום שלי, את הזכויות שלי'. זה נשמע מצחיק אבל זה חלק מדיון בעולם שהטבע צריך לקבל זכויות הגנה מפני המדינה".
המגוון הביולוגי כולל כמובן את חזירי הבר. "לא רצינו להתעסק בזה יותר מדי", הוא מודה, "אבל הצגנו את הצילומים של דן בלילטי שמציגים לא את מערכת היחסים הרגילה של פחד אלא של אמפתיה. אתה מסתכל על הפרצופים שלהם וזה נראה מאד אנושי. אני אישית מזדעזע כשאני שומע מועמדים מבטיח לחסל את חזירי הבר, יש דרכים אחרות. אם המחשבה היא לשים גדר ולירות בהם אנחנו שוב מפספסים את הפוטנציאל של העיר".
חיפה מספיק מחוברת לוואדיות שלה?
"חד משמעתית לא", הוא קובע. "לרוב האנשים זה פשוט נוף או לעשות הליכות או מקווה ולוואדיות יש הרבה ערך גם באופן אישי וגם כשירות עירוני לתושב אבל האם אפשר לחשוב, בצורה אסטרטגית, על ממשקים נכונים בהם יותר אנשים יכולים ליהנות מזה? כן".
