אחת מהאוצרות המוכרות בחיפה, אזרה אומץ ופתחה מקום משלה בדרך העצמאות. הגלריה הזו לא נראית כמו גלריה קלאסית, והיא נותנת במה לאמנים ואמניות חיפאים. רוצו לראות
"העיר הזו היא הברקה. היא מוזיאון הפוטנציאל האפשרויות המזרח-תיכוני. אני אוהבת אותה, אני סקרנית לגביה ואני כמו ילדה שרוצה להראות את הצעצועים שלה".
על המונולוג נוטף האהבה הזה חתומה אחת האוצרות הכי מעניינות בעיר, ולריה גסלב אחראית גם על התערוכות מאה זריחות ביממה, סלון קייפטאון, עמדות טעינה, אמנות במרחב הציבורי בקריית אליעזר ועל גבי תחנות אוטובוס שונות.
כעת, גסלב אזרה אומץ ופתחה גלריה חדשה משלה בדרך העצמאות 7 עם השם השמח 'יאללה שולה!', שמאגדת אמנות חיפאית עכשווית של אמנים ואמניות מקומיים ופתוחה עד לסיום חג הסוכות. רוצו לראות.
ולריה, איפה אנחנו נמצאים?
"אם תחפש תמונה של גלריה בגוגל, היא לא תיראה ככה", היא מפרטת, "יהיו ציורים על קירות אבל איזה צבע הקיר? באיזה צפיפות הציורים תלויים? של מי הציורים? מה הטקסטורות והצבעים שלהם? האם יש לך מוזיקה ברקע או לא? אתה אמור לשבת או לעמוד? בכל אלו, הגלריה הזו שונה מהגלריה הקלאסית".
ככה ולריה חושבת על הכל ובעיקר אחרת. "זה מקום של אמנות חיפאית אבל גם מקום למפגשים ולשיחות", היא מסבירה. "זו חנות ציבורית שבה אתה יכול לפגוש מישהו שלא היית פוגש במקום אחר ובניגוד לתור בסופר או ברכבת, יכול להיות שתדברו על משהו משמעותי או משהו אישי כי הציור יגע בכם בנקודות שונות ויגרום לכם לדבר לא על דברי היום-יום".
והאמנות, שבין תפקידיה גם לרומם את הנפש מענייני דיומא, משתרעת על קירות שני החדרים שבמקום. "יש פה מגוון של אמנות. יש פה מלא חייפות (חיפה ברבים, ע"מ) והמקום הזה מאפשר להם להיפגש. לרוב, אנחנו נמצאים בתוך תת התרבות שלנו בחיפה והמקום הזה מנסה לעשות ספיד-דייטינג של תרבויות שיכירו אחת את השנייה. איך? דרך הקיר".
הקיר מכיל עבודות של 8 אמנים ואמניות מקומיים המציגים יותר מ-100 יצירות, החל מציוריהם של אנה לוקשבסקי ועבד עאבדי, צילומים של יגאל פליקס ורחל אניו, דרך עבודות הרקמה של עדה רימון וציורי פופ ארט של מריה זאיקנה ועד ליצירות מדינה מעורבת של נסרין אבו בכר ומבחר של יצירות פיסלוליות מבוגרות טריות של בתי הספר לעיצוב. "הנישה של אמנות חיפאית היא מאד מאד עמוקה. אם יש מניקוריסטית בכל עיר ופלאפליה וטמבוריה, יכולה להיות גם גלריה בכל עיר".
"הפופ-אפ הזה הוא ניסוי"
ועם כל הכבוד לאמנות, גבהת הנפש, שיחה משמעותית, גלריה בשונה מתערוכה קיימת כדי למכור וזה לא דבר פשוט בכל מרחב ובטח זה החיפאי. "אני משלמת שכירות, משלמת למפיקה שאוצרת איתי, למעצבים גרפיים, לבית דפוס, אחוז מסוים לחברת סליקה, לביטוח וההכנסות – ממכירת אמנות".
עד כמה זה ריאלי למכור אמנות בחיפה?
"הפופ-אפ הזה הוא ניסוי", היא מתוודה, "אני באה ללמוד והכסף שאני משלמת אותו הוא לא בציפייה שאחזיר אותו אלא כשכר לימוד ולגלות לבד. יש אנשים שמנסים למכור אמנות, אבל לא ככה. יש לי חשק ואני מאמינה בזה אבל לא כל דבר שאני מאמינה בו יש לו תוקף כלכלי".
המחירים ינועו בין אלפי לעשרות אלפי שקלים. "מחירים של יצירות אמיתיות. למה לא? כל הקניות שאנחנו עושים – טלפון, אוטו, טיולים – הם מסיבות פסיכולוגיות והאמנות היא תזכורת שחוויית החיים שלנו היא לא חוויה הישרדותית אלא נפש ורוח וכמו מזכרת, מאפשרת ללכוד רגע בזמן ועוזרת לנו להסתכל על היומיום במשקפיים שמבחינות ביופי ובניונאסים".
אז למה לפתוח רק לשבועיים?
"זה מה שהדמיון והתקציב שלי מאפשרים", היא משיבה, "זה יותר הדמיון או יותר התקציב?", אני מתעקש, "זה הולך ביחד".
כתובת הגלריה: דרך העצמאות 7, שעות פתיחה: כל יום בין 19:00-11:00, תאריך סגירה: 8.10.23.
