20 שנים בדיוק חלפו מאז אותו יום נורא שבו מחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה בלב מסעדת 'מקסים' החיפאית, גבתה את חייהם של 21 גברים, נשים וילדים, והותירה עוד רבים עם גוף ונפש כואבים ומדממים. בני המשפחות זוכרים וכואבים
4 באוקטובר 2003. מחבלת מתאבדת נכנסת למסעדת מקסים שבשדרות ההגנה בחיפה ומפוצצת את עצמה באמצעות חגורת נפץ, בלב המקום שהיה הומה אדם. 21 נרצחו, בהם נשים, גברים וילדים, שרק רצו לבלות בצהרי היום, ועוד עשרות נפצעו.
בין הנוכחים במסעדה היו גם כמה משפחות – בהן תשעה מבני משפחת שטייר, אשר שישה מהם נרצחו: אסף (הבן) בן ה-10, זאב אלמוג (הסב) בן ה-71, רות אלמוג (הסבתא) בת ה-70, מושיק אלמוג (הדוד) בן ה-43, ותומר אלמוג (בן הדוד) בן ה-9, זכרם לברכה.
אחת מבנות משפחת שטייר, מעיין אמרה לרדיו חיפה: ״את המשפחה של גלית לא הכרתי כלל אולם גדלתי בבית שיש בו כאב תמידי. עם זאת, כשגלית הפכה להיות סבתא השמחה חזרה לה ולשאר בני המשפחה. אנוכי זוכרת שמעולם לא ראיתי את גלית מתלוננת על מה שקרה לה אלא רק מודה על מה שיש כעת.״
"כבר ממזמן הפסקתי לכעוס עליך יא מחבלת"
בין הפצועים בפיגוע היה תום הפטר, ושני הוריו: "20 שנים עברו מאז אותו הדייט המפוצץ שלי ושלך הנאדי ג'רדאת, 20 שנים בדיוק מאז חיי השתנו ללא היכר וחייך נלקחו ללא הכרה", כתב תום בפוסט בפייסבוק למחבלת המתאבדת. "היה שווה הנאדי? אני שואל באמת.
"רגע שם עצמי בצד, לי נהרסו החיים אבל שלך נגמרו. קטע, עברו 20 שנה וגם מחר יהיה יום שבת, ומחרתיים ערב יום כיפור, בדיוק כמו לפני 20 שנים הנאדי. ואני כאן. עם חיים לא פשוטים אבל חי ונושם, מבלה, מטייל, צובר חוויות – ואת, מה איתך כפרה? זה נחמד להיות 'קדושה' אבל מתה? כאילו, מרגישה במותך 'מות גיבורים'?
"אף פעם לא הבנתי אנשים שבוחרים למות מתוך גבורה – מי בוחר למות הנאדי? לא משנה מה הסיבה. 20 שנים עברו מאז שרצחת 21 אנשים לחינם, שינית את החיים לעוד מאה אבל שלך? שלך נגמרו באותו רגע. אני זוכר את שירת הברבור שלך במלמול ברגעים שלפניי, בגללך למדתי ערבית הנאדי, بسم الله الرحمن الرحيم…., אלוהים לא מרחם על אנשים רעים הנאדי – לא משנה כמה רחום וחנון הוא.
"כבר ממזמן הפסקתי לכעוס עליך יא מחבלת", סיכם הפטר, "לא יודע, אולי משהו ביום הכיפורים שבא מיד אח"כ כל שנה גרם לי איכשהו למצוא לך סוג של מחילה ובתנאי שכמו בכל שנה גם השנה, אני כאן כדי להזכיר לך הנאדי, שאני חי ואת מתה. ואת העובדות אי אפשר לשנות הנאדי. אני חי ואת מתה. אני חי ואת מתה. אני חי ואת?".
"בחגים אנחנו לא בארץ. הוא היה הרגל הרביעית של השולחן, בלעדיו זה לא חג"
אורה רגב, אימו של ניר ז"ל שנרצח בפיגוע, אומרת לרדיו חיפה: "אנחנו לא חיים, זה לא מרגיש כמו חיים. אנחנו נושמים אבל לא נהנים משום דבר".
ניר רגב ז"ל, אז בן 25 סטודנט לסטטיסטיקה ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, נרצח בפיגוע בדיוק בזמן שהיה צריך להגיש את עבודותיו האחרונות ללימודים.
"לאחר מותו, מצאנו את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש באותו הזמן", מספרת אימו, "העבודה שלו הייתה על הטרור הערבי מפעיליו ופועליו. מצמרר להבין שזו העבודה שהוא בחר לעשות".
ניר הותיר אחריו הורים, אח ואחות, שעד היום זוכרים אותו בכל רגע: "לקבור ילד בגיל 25 זה לא דבר שאפשר להתגבר עליו, ניר איתנו בכל מקום בעולם, אנחנו מרגישים אותו והוא מלווה אותנו. גם הנכדים שלי היום, שכבר גדולים, מכירים אותו, את הסיפורים עליו ולא שוכחים".
נכדה של אורה, שחגג באפריל יום הולדת 8, ביקש בקשה בעת כיבוי הנרות: "הוא אמר לי, 'סבתא את יודעת מה ביקשתי? שניר יחזור אלייך שתוכלי לחבק אותו שוב'. זאת הייתה המשאלה של נכדי בן ה-8, הוא איתנו כל רגע".
ולציון 20 שנה לפיגוע הנוראי הוסיפה אורה: "אתמול חזרנו מחו"ל כדי להיות בארץ ביום נוראי הזה, הקושי עצום".
יונה יהב מי שכיהן אז כראש העיר של חיפה אמר על מסעדת 'מקסים' בפוסט שפרסם בפייסבוק: "מסעדת מקסים היא דוגמא ומופת לרוח החיפאית, לכח עמידה והבחירה בחיים. עשרים שנה חלפו מאז הפיגוע הנורא שהרעיד את שלוות השבת בחיפה, ושבר את הלב למראות הנוראיים. בעלי מסעדת מקסים, פטריוטים חיפאים אמיתיים, קמו מהריסות הפיגוע, פתחו את המסעדה הנהדרת במקסים והניפו את דגל הבחירה בחיים".
