עשרה ימים מתוחים עברו על דני מאור, בהמתנה לכל שביב מידע על אחותו הקטנה סילביה, שהתגוררה בקיבוץ בארי, עד שלבסוף קיבל את ההודעה הכואבת על זיהוי גופתה: "היא הייתה הדבק, הכח המניע מאחורי המשפחה הגדולה שלנו"
העצב לא מש מפניו של דני מאור, לחלוחית קבועה נמצאת בזווית עיניו, מאיימת לרדת בכל פעם שמתקרבים קרוב מדי לרגע בו נודע לו שאחותו הקטנה, סילביה אוחיון, נרצחה בקיבוץ בארי. "ב-3 לפנות בוקר דפנה (אשתו, ע"מ) התקשרה להודיע לי", הוא משחזר בשיחה שנערכת בסלון ביתה של דפנה ברמות רמז. "הרגשתי שהוא נחנק", היא מעידה.
דני מתגורר בארה"ב ועלה על טיסה כ-8 שעות לאחר אותה שיחה טלפון באמצע הלילה בכדי להגיע ישר ללוויה. "היה קשה מאד, הראש עדיין עסוק במחשבות של 'למה זה קרה?', 'איך זה קרה?', 'איך לא עזרנו לה?', למרות שלא באמת הייתה לנו אפשרות. זה קשה, לעמוד מול הקבר, לראות שמורידים אותה לשם, להבין שלא תראה אותה עוד, זה כואב".
סילביה ז"ל ודני הם חלק ממשפחה בת תשעה אחים ואחיות. בילדותם החליט אביהם לשלוח ארבעה מן האחים להתחנך בקיבוצים שונים עקב העומס הרב בגידולם, לאחר שאימם חלתה לעיתים תכופות. כך, סילביה הגיעה לקיבוץ בארי בגיל 13 ונשארה שם עד אותה שבת שחורה.
"הבת שלה שמעה בום גדול והשיחה נותקה"
"בשבת בבוקר התכתבנו כל המשפחה עם סילביה", הוא משחזר, "והיא, כהרגלה, מרגיעה אותנו ואומרת שהכל בסדר, שלא נשלח הודעות יותר בגלל שהסוללה שלה עומדת להיגמר. בסביבות השעה 10:45 היא הודיעה לבתה בטלפון שהיא שומעת שנכנסים אליה לדירה ושהיא מתכוונת להיכנס לארון שנמצא בממ"ד, הבת שלה שמעה בום גדול והשיחה נותקה. מאז לא שמענו ממנה".
מסימן החיים האחרון מתחילה סאגה בת עשרה ימים, שבה המשפחה לא יודעת מה מצבה של סילביה. "איכון על הטלפון שלה גילה שהיא נמצאת בג'בליה (ברצועת עזה, ע"מ), אבל אי אפשר לדעת אם הטלפון איתה, אם היא חטופה, או שפשוט לקחו לה את הטלפון כמו שראינו בסרטונים שהמחבלים עשו. מאוחר יותר, גילינו משב"כ שהטלפון שלה נמצא על המעבר לעזה אבל עדיין, זה לא אמר לנו שום דבר".
איך מעבירים 10 ימים כאלה באי ודאות מוחלטת?
"ביקשנו מאנשים שהגיעו לקיבוץ שייגשו לבית שלה ויבדקו מה קורה. קיבלנו תשובות שלא רואים כלום, שאין סימני אלימות וכתמי הדם היחידים שיש הם של הכלב של הגרוש שלה שהיה שם וירו בו. עולות מחשבות שאם היא לא נמצאה היא בטח נחטפה, והתקווה היא שיהיו חילופי שבויים. כל פעם אתה בונה לעצמך קו הגנה חדש שיכול לתת תקווה".
קו ההגנה האחרון נפרץ לאחר עשרה ימים כשדני ומשפחתו מקבלים מידע מכוחות הביטחון שגופתה של סילביה זוהתה. "המידע הגיע לבת של סילביה וחוץ מזה כלום. כוחות הביטחון לא מוסרים לנו שום מידע על איפה הגופה נמצאה, מה מצבה, מה קרה באמת".
אתה רוצה לדעת?
"לי זה לא כל כך חשוב", הוא אומר. "ברגע שהודיעו שהיה איננה, הכל מתגמד, אולי יש דברים שאני לא רוצה לדעת".
"הפצע של בארי פתוח, אבל עוד יחזרו לגור שם"
מה תזכור מסילביה במיוחד?
"את הנתינה שלה, את האהבה והחיבוק שהיא העניקה לכולם. קראנו לה 'האמא של כל הילדים והנכדים' כי תמיד היא הייתה דואגת למפגשים של המשפחה, היא הייתה הדבק, הגורם המלכד, הכח המניע מאחורי המשפחה הגדולה שלנו".
סילביה היא מקרה פרטי בתוך קיבוץ שכרגע כולו אוסף את השברים. "צחוק הגורל שבארי יושבים כל כך קרוב לגבול אז הם חשו מוגנים, בגלל שהטילים עוברים מעליהם. הם לא דמיינו שיגיע צבא של 3,000 מחבלים וישטוף את הקיבוצים. הם התרגלו לסבבים הקודמים של קצת טילים וממשיכים הלאה. אף אחד לא דמיין שזה מה שיקרה".
אתה חושב שיחזרו לגור שם?
"אני חושב שכן", הוא משיב, "הפצע של בארי עדיין פתוח אבל בסוף, הזמן עושה את שלו".
