"נישאר כאן גם אחרי המלחמה": הכירו את משמר שכונת נווה שאנן

יום שלישי, השעה 20:00, הרחובות כמעט ריקים, חושך בחוץ. הגעתי להתלוות לסיור של משמר השכונה בנווה שאנן. במשך כשעתיים וחצי חברי משמר השכונה הסתובבו ברחובות, בדקו שאין אנשים חשודים ונענו לקריאות של תושבים שחשו ביטחון לדעת שהם שם.

שלושה כלי רכב ואופנוע – סך הכל חמישה אנשים במשמרת – והם לא מפספסים אף אחד שנראה חשוד בנווה שאנן. אז מי הם האנשים האלה ששומרים עלינו ועושים את זה בהתנדבות מלאה מבלי לקבל שקל מעיריית חיפה? כדאי לדעת שלא מדובר בכיתת כוננות כמו שנדמה לחשוב. חברי כיתות הכוננות לא מסתובבים ברחובות, אלא מוזעקים כשיש אירוע חריג, בהוראת המשטרה. מוריאל וחבריו למשמר השכונה נמצאים ברחובות כל הזמן, גם בשגרה, כדי להרתיע ולמנוע. אז הגעתי להכיר מקרוב את מי שהקים בנווה שאנן את הפרויקט הזה.

"משמר שכונה שחבריו מתנדבים בלבד"

מוריאל מזרחי (33), נשוי+3, ומתנדב בשיטור הימי של חיפה בזמנו החופשי. עם פרוץ המלחמה, הוא החליט להקים משמר שכונה, שחבריו מתנדבים בלבד. אף אחד מהחברים לא הכיר היתר קודם לכן, וכולם התגייסו למשימה: מבוגרים, צעירים, נשים וגברים, עוזבים את הבית בשעות הערב ובאים למשמרת של שעתיים כדי לשמור על בטחון התושבים.

הם נוסעים עם כלי הרכב שלהם, מפעילים צ'קלקה שמוריאל קנה, חובשים כובע של משמר השכונה ומתחילים להסתובב ברחובות. "ביום השלישי ללחימה החלטתי שאני פותח כיתת כוננת", משחזר מזרחי. "אני מאוד פעיל עוד מהקורונה, יש לי קבוצת פייסבוק שנקראת 'נווה שאנן מצייצים', אני מחובר לשיטור הקהילתי.

"פניתי לכל מי שחמוש, פתחתי קבוצת 'כיתת כוננות נווה שאנן' עם אנשי מד"א וחילוץ. התחלתי לפנות לראש העיר עינת קליש בפרטי ולמפקד תחת חיפה, שהם עוד לא ידעו מה זה, אבל שום דבר לא קרה.

לאחר מספר ימים מזרחי קיבל פנייה מהמשטרה, שביקשה את שמות התושבים שמעוניינים לקחת חלק בכיתת הכוננות, ובנתיים הוא החליט הקים את משמר השכונה – קבוצה עצמאית, ללא סיוע מהרשות או מגורמי הביטחון, שמבצעת סיורים ונמצאת בקשר עם התושבים שמדווחים להם על כל דבר שנראה חריג – מחשודים באתר בנייה ועד רכבים חשודים. החברים אף עוברים אימונים להענקת עזרה ראשונה בשיתוף עם מד"א: "אנחנו כאן להגן על הבית. המטרה – להרתיע ולתת ביטחון לתושבים".

איך זה נעשה בפועל? ברגע שמתקבל דיווח על אירוע או אדם חריג – חברי משמר השכונה מוזעקים למקום, ובמידת הצורך מזעיקים את המשטרה וגורמי הביטחון. בכל תחילת משמרת, החברים עוברים תדריך. הנוכחות שלהם בשטח, כך מסביר מזרחי, מעניקה לתושבים תחושת ביטחון: "הצ'קלקות מרתיעות ומי שלא צריך לא יכנס לפה, בתקווה שנעבור את התקופה הזו בשקט".

"נישאר פה גם אחרי המלחמה"

רוני פוליאקוב הקים יחד עם מוריאל את משמר השכונה. "אני חושב שזה נותן תחושת ביטחון ושקט לתושבים", הוא מסביר. "אנשים עוצרים, שואלים מי אנחנו ומרגישים רוגע. זה יימשך גם לאחר המלחמה".

חברה נוספת במשמר היא חניתה צרפתי, מורה לחינוך מיוחד בבית הספר יזרעאליה: "בבוקר אני מורה, בערב עושה סיורים", היא מספרת. "חשוב מאוד לשמור על האזרחים, אנחנו ממש משפחה פה. הכל נעשה בהתנדבות. מה-7.10, השבת השחורה, חשבתי מה לעשות, אני לא בן אדם שלא עושה, אני יוצאת יחידה קרבית של גולני ולא מפחדת". ולאחר מחשבה, וכשהבינה שמוקם משמר השכונה – החליטה להצטרף.

סתיו, הצעיר מבין החברים (26), מסייע להם בסיורים ברחובות: "אני לא מפחד, אני רגיל לכל מצב ומוכן לכל תרחיש", הוא מעיד.

מוריאל מסביר כי הם לא מקבלים עזרה מהעירייה והכל הם מבצעים בכוחות עצמם, גם את רכישת הציוד הבסיסי. נדגיש כי הקבוצה פועלת בשלב זה באופן עצמאי, ולא תחת חסותה של העירייה או המשטרה ועל כן לא מקבלת מהם ציוד.

מה חסר לכם?

"חסר לנו סימני זיהוי, אפודים מגנטים לרכבים, אנחנו צריכים עזרה מעוד גורם שיעזור לנו להמשיך עם זה".