ניצולים מהטבח פגשו סטודנטים זרים מאוניברסיטת חיפה: "חשוב שידעו שזה קרה"

אירוע מיוחד התקיים אמש (שני) באוניברסיטת חיפה: כמה מניצולי הטבח במסיבת הנובה ברעים וחבריהם של החטופים – נפגשו עם כ-20 סטודנטים זרים מבית הספר הבינלאומי של האוניברסיטה, בהם סטודנטים מגנה, גרמניה, ארצות הברית, ונצואלה, מיאנמר וסין. ביוזמה של עמותת ישראליז ועמותת TalkIsrael, ניצולי הטבח סיפרו את סיפורם לסטודנטים, כאשר המטרה הייתה למצוא דרכים להפיץ את הסיפורים החוצה למדינות המוצא של הסטודנטים.

"רק למחרת הבנתי באמת מה קרה"

רלי אזולאי, חברה של רומי גונן בת ה-23 מכפר ורדים שנחטפה לעזה, סיפרה: "הכרתי את רומי בדרום אמריקה. אני הייתי במסיבה עם בן הזוג שלי עדן ועוד הרבה חברים. היינו באוטו והתכוונו לנסוע למיגונית ברעים. ראינו שני רכבים באמצע הכביש, עשר גופות על הרצפה, חשבתי שזה בובות בהתחלה".

בשלב הזה, מחבלים החלו לרסס את הרכב שבו נסעו, אך בנס כל חמשת הנוסעים ברכב יצאו ללא פגע. "כשחזרנו הבנו שאין לאן לברוח, לכל מקום אליו רצנו הייתה שורה של מחבלים שבאו לעשות טבח. לא היה אכפת להם אם אתה ילד, מבוגר או תינוק, רק רצו להרוג אותנו". לבסוף, קבוצת החברים התחבאה בשדה קלמנטינות עד לשעה 20:00: "שם הבנתי שאני הולכת למות. אמרתי להורים שלי ולבן הזוג שלי שאני אוהבת אותם".

מאוחר יותר הגיעה שיירה של רכבים. "בהתחלה ברחנו כי לא ידענו מי זה מי", ממשיכה רלי. "כבר אי אפשר היה להאמין". כשהבינו שמדובר בישראלים, עלו על הרכב ונמלטו איתם עד שחייל לקח אותם למשטרת אופקים. "פחדתי על החיים שלי, עוד לא הבנתי כלום. רק כשהגעתי הביתה יום למחרת הבנתי מה באמת קרה. זה פשוט נורא לחשוב שאת באה להנות, לעשות חיים ולחגוג יומולדת, ובתוך שנייה הכול התהפך".

איך את מרגישה?

"אני לא ישנה כל כך, מרגישה שחזרתי לילדות. אני עדיין לא נוהגת כי אני מפחדת שאנהג ומישהו ירסס את הרכב. היום לנסוע לחיפה מיקנעם היה הישג. מקווה לטוב ושיחזירו את כל החטופים".

מה המסר שאת רוצה להעביר היום?

"אני רוצה להגיד שאנחנו חזקים וננצח אותם, אני בטוחה שיחזירו את כל החטופים וממש מקווה שיחזירו בשלום. יהיה להם תהליך ושיקום אבל העיקר שיגיעו הביתה למשפחות שלהם ושננצח אותם".

"אופיר היה גיבור וחזק"

אוראל, חברתו של אופיר צרפתי בן ה-27 מקריית ביאליק, מספרת שהוא היה במסיבה עם בת הזוג שלו שובל שניצלה אך הוא נחטף. "אופיר ושובל התחבאו מתחת לעץ כמעט 4 שעות. אופיר ניווט את כל הסיטואציה. שובל מספרת שהוא היה הגיבור שלהם, אמר לאן ללכת, לא נתן להרגיש פחד, ואז הגיעו רכבי חילוץ, הוא דאג שכולם יעלו".

אוראל מספרת כי צעירים רבים ניסו להיכנס לרכב אך לא היה מספיק מקום והוא עלה על רכב אחר. "היינו בטוחים שכולם ניצלו, שכולם על רכבי חילוץ, וכשסיימנו עם הסיטואציה הנוראית הזו שובל חיכתה לאופיר והוא לא הגיע".

במשך 18 ימים אופיר היה מוגדר כנעדר, ובהמשך הוכרז כחטוף. "זה השנים הכי יפות שלנו", היא מוסיפה. "אופיר חגג יומולדת 27. אני מרגישה שאנחנו בבועה שמישהו צריך לפוצץ ונחזור לחיים שהיו לפני".

מאז, אוראל מספרת כי היא נמצאת יחד עם חברים נוספים בביתו של אופיר 24/7, בחמ"ל שהוקם: "אנחנו אופטימיים ומנסים להיות חזקים ורוצים שיידעו שאופיר גיבור ויחזור אלינו. כל שנייה זה כמו נצח".

"חשוב לי שיידעו שזה קרה וזה אמיתי"

"באתי לפה כדי להעביר מסר הלאה לסטודנטים שבאו מכמה מדינות", מבהירה אוראל, "כי זה פשוט לא נתפס שבעולם לא מאמינים לנו למה שקרה, וחשוב לי לספר את הסיפור של אופיר. חשוב לי שיידעו שהוא גיבור ושזה אמיתי וזה קרה. קיבלתי מלא רגישות מאנשים שתורמים לחיילים, כאלה שלא יהודים, וזה פשוט מחמם את הלב. אנחנו חייבים להמשיך להפיץ את זה כמה שיותר".

באותו שבוע אוראל הייתה בטיול באילת, ובדיעבד הכלב שלה הוא מה שהציל אותה מהטבח הנוראי: "היינו באילת ולא רצינו להמשיך להשאיר אותו (את הכלב, א"ש) בפנסיון גם בשישי שבת. בזכותו לא הלכתי למסיבת הטבח הנוראית הזו, וזו החובה שלי להמשיך לספר את הסיפור של אופיר וכל החטופים. בזכות זה שלא הלכתי למסיבה ושיחזירו אותם הביתה כבר".