ביום שבת (25.11) יצוין יום המאבק באלימות נגד נשים, בצל המלחמה ומעשי הזוועה שביצעו מחבלי חמאס בנשות ישראל. ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת ל.א לאלימות נגד נשים, כותבת
מאת: ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת ל.א לאלימות נגד נשים
אלימות כלפי נשים הינה בעיה חברתית חמורה, שפוגעת באחת מכל שלוש נשים במהלך חייהן (על-פי דו"ח מיוחד של האו"ם ועל-פי קביעה של ארגון הבריאות העולמי ה-WHO). ההערכות הן שמאות אלפי משפחות בישראל חיות תחת אלימות.
מלחמת "חרבות ברזל" לא עצרה את האלימות במשפחה. במצבי קיצון וחירום כוללים, אנו רואות עלייה מדאיגה בהפעלת אלימות כלפי נשים, בין אם מדובר במצב מלחמה כפי שאנו חווים כיום, אסונות טבע או למשל במשברים דוגמת משבר הקורונה.
עלייה זו מגיעה עקב שילוב של גורמים רבים שהופכים להיות גורמי סיכון: שהייה ממושכת בבית של בני המשפחה, הפסקת מסגרות חינוך או עבודה, אי ודאות באופן כללי ובפרט אי ודאות כלכלית, אשר גורמים להחרפת הלחצים בבית, גבריות המתערערת לאור ציפיות חברתיות פטריארכליות, תסמיני פוסט טראומה אשר צפים לאור המראות הקשים בתקשורת או לאור אירועים ממשיים במילואים, חרדה כללית, חוסר בשינה ועוד.
למרות זאת, אנו רואות מיעוט בפנייה לעזרה, בין אם לאנשי מקצוע, קווי חירום, גורמי תמיכה, משפחה או חברים. לצערנו, אותן נשים לא פונות לעזרה כי אין להן זמן לבדן בו יכולות לעשות זאת, כי מרגישות אשמה להתלונן על מה שעוברות לאור הסבל הלאומי והאישי מאז אותה שבת שחורה של ה-7 באוקטובר.
הנגישות לשירותי האכיפה עתה והטיפול בימים אלה נפגע בימים אלה וישנה סלחנות, גם מצד הנשים והרשויות, לאלימות שננקטת כלפיהן, עקב מצב החירום הכללי בה המדינה נמצאת.
לא רק זאת, ישנה פגיעה במעמדן של נשים, למשל בשל הוצאתן של רבות לחל"ת. הנשים, עוברות לתפקיד יותר 'מסורתי' תפיסתית בבית ואולם גברים שמוצאים לחל"ת חווים פגיעה בדימוי הגברי, שכן אנו עדיין חיים בעידן פטריאכלי. מצב זה מחזק מורכבות של אי שוויון והרי ידוע שבבסיס מערכות היחסים האלימות עומד בסיס משותף והוא האי-שוויון. אי השוויון הוא זה שמאפשר את האלימות. אלימות מופנית כלפי מי שנתפס ע"י האחר כפחות שווה.
לא רק זאת, קשה להעריך את מספרם של האנשים שיתמודדו לאחר המלחמה עם פוסט טראומה. זהו גורם סיכון משמעותי נוסף, שיהיה צורך למצוא מענה ברמה הלאומית. נשים מועדות יותר למצוקה פוסט טראומטית, ביחס לגברים, אם נחשפו לאותו אירוע. המספר הפוטנציאלי של אנשים שיתמודדו עם פוסט טראומה עקב האירועים הקשים מאז אותה שבת שחורה עשוי להיות מאוד גבוה בחודשים ובשנים הקרובות.
נקודה נוספת שעלולה להביא לעלייה מאוד משמעותית באירועים היא העובדה שהנשקים שהופכים ליותר ויותר זמינים, במיוחד כשיש עידוד ממשלתי לכך. זה כמובן לא אומר שכל אחד יעשה שימוש בנשק שיקבל, אבל הידיעה שיש נשק עלולה להוות תוספת סטרס בבית ויתכן כי במצב קיצון של דחק ולחץ יעשה בנשק שימוש לא ראוי.
הצפי המבוסס על הידוע, גם מאסונות ומשברים בארץ ובעולם, הוא שלאחר שתסתיים המלחמה נראה עלייה בפניות לקווי החירום, למרכזים למניעת אלימות, למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, למשטרה ולמענים הרבים הקיימים בקהילה.
מה ניתן לעשות?
יש מה לעשות גם בזמן מלחמה. בבקשה שימו לב לסובבות אתכן, תציעו עזרה, תמעיטו במשפטים לדוגמת 'תגידי תודה ש…', תנו מקום לכל מצוקה ותפנו לקו הסיוע שלנו.
אפשר לפנות באופן אנונימי לחלוטין לתמיכה, הקשבה, סיוע וייעוץ 24/7, בכל השפות לטלפון: 6724*. ניתן גם לפנות באמצעות "כפתור הפרפר", המוטמע במאות אפליקציות ואתרי אינטרנט, ולהתכתב עם מתנדבות העמותה בקו החירום, מבלי להשאיר עקבות במחשב או בנייד.
אנחנו כאן בשבילכן! 6724*.
