יוסי ורבקה בר ניסו במשך עשור להביא ילדים לעולם עד שקיבלו החלטה – לאמץ ילדים בעלי צרכים מיוחדים. היום הם הורים לשלושה, להם הם מקדישים להם את כל עולמם: "אנחנו מסתכלים על דברים אחרת, נהיינו אנשים טובים יותר"
עשר שנים לקחו ליוסי ורבקה בר, זוג חרדי מקריית אתא, להחליט שהם מאמצים ילד עם צרכים מיוחדים. הם ניסו להביא ילדים משל עצמם אך ללא הצלחה, וכיום הם הורים לשלושה ילדים עם מוגבלות. בראיון מספר יוסי על מה שהוביל אותם לעשות זאת, והשינוי שחל בעולמם בעקבות כך: "אנחנו נתרמים הרבה".
"הכרתי את רבקה בשידוך לפני למעלה מ-20 שנה", משחזר יוסי. "זוג צעיר, מהקהילה החרדית, כל אחד ממנו היה נשוי לפני והגענו ביחד לפרק ב'. המטרה של שנינו או יותר נכון של כל הסביבה שלנו, הייתה שנבנה משפחה, ילדים, נכסה את ההיסטוריה המביכה שחווינו כשהיינו גרושים".
חצי שנה לאחר החתונה יוסי ואשתו התחילו להבין שמשהו לא תקין: "ביקרנו אצל רופא לבדיקה שגרתית ואז הוא סיפר שתוצאות בדיקת דם של רבקה מעידות על הפרעה דמית, דבר שעלול להקשות מאוד על הבאת ילדים לעולם. בכל מקרה הצטיידנו במידע החדש ואמרנו שננצח. התחלנו לבקר רופאים בארץ בהמטולוגיה או פוריות וכולם אמרו אותו דבר – שיש בעיה אבל ננצח אותה".
"אני הייתי מרוסק, רבקה אמרה שנאמץ ילדים"
עשר שנים חלפו והשניים הגיעו למרפאה המתמחה בפוריות בלוס אנג'לס, שם התבשרו באופן ברור כי לא יוכלו להביא ילדים לעולם. "אנחנו שומעים את זה – מילים קשות, חדות וברורות", נזכר יוסי, "אני הייתי מרוסק ורבקה הייתה פרקטית ומעשית, ואז היא אמרה שנאמץ ילדים בעלי צרכים מיוחדים".
יוסי מכיר מקרוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים. בחייו המקצועיים הוא מנהל רשת 'צהר הלב' – בתי ספר וגנים לבעלי צרכים מיוחדים, שהסניף הראשון שלו הוקם ברכסים, וכיום הרשת מעסיקה יותר מ-2,000 עובדים.
"עוד לפני שהייתי בן 20 עבדתי שם", הוא מציין. "אחד הסיפורים היותר מרגשים שחווינו מתוקף תפקידי בעבודה הוא שרציתי לשכור בית שבו נקים מערך דיור לבוגרים. בעל הדירה אמר שיש לו דו משפחתי, אמרתי לו שאני רוצה להשכיר את כל ה'דו' – מימין למערך הדיור ומשמאל לי. היינו שכנים והתחברנו מאוד בסופו של דבר. רבקה הייתה המנוע ואני תמכתי".
"רבקה ראתה אותה והחליטה: 'זאת תהיה הבת שלי'"
לאמץ ילד זהו תהליך מורכב אך השניים התעקשו, ורצו דווקא ילד עם מוגבלות: "אמרנו שאנחנו רוצים לאמץ ילד עם צרכים מיוחדים, ילד שאף אחד לא רצה, וכך היה".
השניים התבשרו כי ישנה תינוקת בת שלושה שבועות, בעלת שני מומים בלב, שצריכה לעבור ניתוח לב פתוח בשבוע מוקדם. "ההורים הביולוגים החליטו שקשה לגדל את הילדה שנולדה עם תסמונת דאון, שהם חוששים מהגידול שלה. נסענו לבית החולים, ואיך שרבקה ראתה את תמר היא החליטה 'זאת תהיה הבת שלי'. מאותו רגע היא לא עזבה את בית החולים במשך 12 ימים".
בני הזוג עברו יחד עם תמר את הניתוח, ההחלמה, ולבסוף חזרו יחד איתה הביתה. "הבית שלנו סוף סוף התמלא באור", יוסי מספר בהתרגשות. "היום תמר בת 9, ילדה מהממת".
ומהסיפור הפרטי שלהם נחשפו השניים לתופעה של נטישת ילדים עם תסמונת דאון. הם חברו לתשע אימהות לילדים עם התסמונת והקימו עמותה שמנגישה ידע בנושא, ומעניקה תמיכה להורים בניסיון למנוע את נטישתם.
להביא עולם לילדים
השנים חלפו, תמר הייתה כבר בת 3, ויוסי ורבקה נסעו איתה לארצות הברית לחתונה של אחיו. לפתע הם קיבלו טלפון מהארץ עם התראה על נטישה באחד מבתי החולים. מתנדבת נשלחה לאמת את הפרטים והשניים החליטו לקצר את נסיעתם. כך הגיע אליהם יונתן, אח קטן לתמר.
אז הגיע לישראל הקורונה. רבקה יצאה לחל"ת מהעבודה והחליטה שהיא שומרת על הילדים ולא שולחת אותם למסגרות בגלל שיש להם ריאות מוחלשות והם עלולים להידבק. בשלב מסוים, כמו רבים, הקורונה תפסה גם את רבקה שקיבלה את המחלה בצורה קשה. "היא אושפזה ברמב"ם וכשהיא השתחררה היא אמרה 'אם צלחתי את המחלה, אני צריכה ילד שלישי'. אז הכרנו את אריאל, גם הוא נולד עם תסמונת דאון, וזאת המשפחה המהממת שלנו".
איך האימוץ שלהם השפיע עליכם?
"זה הופך אותי למנהל יותר מבין ומכיל, והדבר השני – להתמודד עם המעט של מה שהצוות שלי מתמודד. הייתה פעם מישהי שהם לא הצליחו להביא ילדים לעולם – שאמרה לי שהם הביאו עולם לילדים, וזה משפט שאני כל כך מתחבר אליו".
צריך ממש תעצומות נפש. אתה לא מרגיש לפעמים שזה קשה?
"לרבקה יש תעצומות נפש", הוא אומר נחרצות. "אנחנו לא רואים קושי, הלכנו בעיניים פקוחות. אחרי שאימצנו את יונתן ידענו מה זה וגם אריאל, זה לא שהפסקנו אחרי הפעם הראשונה".
זה הרי יותר קשה מלגדל ילד רגיל. החברים והסביבה לא שאלו למה הייתם צריכים את זה?
"לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה לא כמו ילד רגיל אלא בכפולות של שלוש. אין לנו עזרה, אפשר להגדיר שהחיים הזוגיים שלנו קיבלו עצירה, למעלה משנתיים אנחנו לא יכולים לישון ביחד. זה סוג של הקרבה אבל שווה ביג טיים. למרות שאין פינוקים החיים שלנו מדהימים, בשותפות ובחברות, וזה הולך ומתעצם מיום ליום.
"המוטיב המרכזי זה הילדים שהם כל עולמנו, רבקה ויתרה על קרירה כדי להיות אמא. יש סיפוק אדיר שאי אפשר לפרוט במילים, הילדים נותנים אהבה וחיבוק ומכירים טובה שאי אפשר לרכוש בכסף, אנחנו חווים את זה יום יום בכמויות ענק".
יחד עם זאת הוא מציין: "המון חברים שואלים 'מה נסגר?' אבל אלו קצת חברים שמרוחקים, אלה שרואים את הדינאמיקה – כולם תומכים, גם אם נגיד שמביאים את הרביעי. יש לה (לרבקה, א"ש) חלום אבל אני חושב שצריך לשמור על האיזון הזה".
"אני מרגיש שאני מפיץ אור"
לכבוד חג החנוכה מקווה יוסי שאנשים יעשו טוב ולא יפחדו: "לפני שאימצנו את תמר חשבנו שאנחנו באים לעזור לעולם וגילינו כמה עזרנו לנו, נהיינו אנשים יותר טובים, אנחנו בונים את הזוגיות שלנו כל יום. הם גורמים לנו להסתכל על דברים בצורה שונה, אני מנהל יותר טוב, אנחנו נתרמים הרבה, אני מרגיש שאני מפיץ אור והלוואי יעשו טוב ולא יפחדו".
לסיכום הוא מבקש לפנות לציבור שיגלה סבלנות כלפי הורים לילדים עם צרכים מיוחדים: "צריך להבין ולהכיל ולהבין מה עובר על אותה אמא ולא על אותו שכן ששומע ילד צועק, או יש לו הפרעה – ששנתו מופרעת או רק לא נעים לו, שיבין מה עובר על אותה אמא".
