האמן החיפאי משה נובק ז"ל ציווה על ילדיו להמשיך את המורשת שלו לאחר מותו ולשמר את יצירותיו, אך ללא סיוע וגב משמעותי הם לא יוכלו להעניק את הכבוד הראוי ליקיר העיר, שיצירותיו פזורות ברחבי העיר, הארץ והעולם
11 שנים אחרי פטירתו של האמן החיפאי משה נובק ז"ל, החליטו ילדיו שירלי ורוני להפוך את בית ילדותם ברחוב שמשון למוזיאון המציג לראווה את מאות חפצי האמנות שיצר אביהם במהלך חייו. "אבא ואמא ציוו עלינו עוד בחייהם לשמר את יצירות האומנות לדורות הבאים", הם מספרים בעודנו ישובים במה שהיה פעם סלון ילדותם והיום חדר עמוס אמנות.
"במשך שנים אימנו ניסתה ללא הצלחה למצוא פתרונות היכן להציג ולשמר את היצירות במוסדות ציבור שונים כולל בעיריית חיפה", מספר רוני ורומז לתואר יקיר העיר שאביו זכה בו עבור קידום האמנות בעיר ועל אכזבתו מחוסר המענה. "לאחר שאימנו נפטרה היצירות נשארו מיותמות, נדרשנו למצוא פתרון לאחסונם וכך החלטנו לממש את חזון המשפחה וליצור את בית נובק".
שילוב של אורתודוקסיה וחילוניות
סיבוב בבית נובק מספר על האמן יותר טוב מכל מילה אפשרית. חדרים עמוסים בפסלי קדרות, ציור ורישום, עבודה בפפיר (נייר עיתון המשולב בחומרים שידועים רק לו), בזכוכית, בכסף ובבטון. "במשך שנה וחצי נברנו בהיסטוריה של אבא, העמקנו, וחילקנו את החדרים לפי חומר. השארנו את הרוח של אבא וכמו שאתה מרגיש, זה עמוס. הוא היה איש עם המון תחומי העניין שנבעו מעולמו הפנימי שהושפע ממשפחתה האורתודוקסית של אימו שהתמזגה עם העולם האנליטי החילוני מצד משפחתו של אביו".
החדר הראשון מציג את עבודות הפפיר שמוטיב חוזר בולט ברובן – פרצוף ללא עיניים. "אבא האמין שהאדם הוא כל כך נאור אבל הוא לא יודע מה יילד יום", מפרש רוני. החדר הבא מראה את יצירות הזכוכית והחימר היושבות על רצפת החדר כחיילי שחמט כקריצה למשחק שאהב. וגולת הכותרת מגיעה בחדר השלישי – שטיחי הקיר הענקיים שהקנו לנובק את תהילתו הבינלאומית.
"השטיח של בן גוריון נמצא בבני ברית, השטיח 'עיר דוד' תלוי במנהטן, שטיח של העיר חיפה מוצג בוושינגטון, ויש עוד שטיחים אצל נשיא גרמניה ובאוסטרליה", הם מצביעים על חלק קטן מתוך עשרות שטיחים בגודל 3 על 3 שיצר אביהם. "זה יכול לתת דוגמא לצופה שיבין את הייחודיות שבאה לידי גם בצבעוניות וגם בשיטת הנעיצה הידנית שהוא פיתח".
למה דווקא שטיחים?
"בסוף שנות ה-70, בעת כהונתו כמנכ"ל מוזיאוני חיפה, הוא נחשף לתחום חדש של ייצור שטיחי רצפה. הוא פיתח את הרעיון לשטיחי קיר אומנותיים והוא גדל עם זה. בעזרתם הוא יכל להביע רעיון גדול יותר כיוון שלכל שטיח יש סיפור עקב גודלו שיכול להראות הרבה פריטים".
"הוא קרא לעצמו 'חיפאי'"
גאוותו הלוקאל פטריוטית באה לידי ביטוי גם בשטיח המציג את חיפה בו ניתן לראות את הכיתוב 'הדר', הרכבל, הגנים הבהאיים, שילוב בין הר וים ועוד סממנים מקומיים.
החיפאיות שיחקה אצלו תפקיד?
"הכי חזק בעולם. אבא קרא לעצמו 'אני חיפאי'. ב-2008 הוא עשה תערוכה בשם הזה שאיגדה את האמנות סביב העיר חיפה. אבא מספר כשהוא הגיעמאירופה עם האונייה בגיל ארבע לחיפה, ההרים והים מאד חיברו אותו לעיר. בעתיד, כשהיה בעל תפקיד, הוא סבר שהקהל צריך לראות אמנות במקומות ציבוריים ולכן תרם עבודות לבתי החולים השונים בעיר ואצר תערוכות רבות לאמנים חיפאים".
למה עיריית חיפה לא עזרה בהקמת הבית?
"לא הצלחנו לקבל את עזרתם למרות שהיה לו קשר מאד הדוק עם העירייה – אביו עבד שם, הוא עבד שם וגם אימנו עבדה שם אבל לא קיבלנו את ברכת העירייה ולכן נאלצנו להקים לבד את בית נובק. ביומו האחרון הוא אמר לאמא שתמסור ליונה יהב שהוא ניסה לעשות ככל יכולתו לטובת העיר".
יצירתו האחרונה הייתה ספר עב כרס המכיל את ספר 'שיר השירים' בתוספת גרפיקות של עבודתו. "אבא נפטר בשבת הראשונה לאחר ליל הסדר, כשמתחילים לקרוא את 'שיר השירים'", הם מציינים את הסמליות.
מה תרצו להגיד למבקרים שיבואו?
"שיעזרו לנו למצוא קשרים לגורמים רלוונטיים בעולם האמנות כדי למצוא מקום של קבע, כי אנחנו לא נוכל להפעיל לבד לאורך זמן את בית נובק. מגיעה לו הערכה והכרה אומנותית כאחד מראשוני האמנים היהודים-ישראלים שיצרו אמנות מודרנית".
המוזיאון פתוח בתיאום מראש עם רוני 0548142080 או שירלי 0544967195 או באמצעות עמוד האינסטגרם.
