נחנך האמבולנס לזכרה של מאי נעים ז"ל: "הרוח שלה תלווה אותנו לעד"

היום (שלישי) התקיים בעמותת 'יד עזר לחבר' בחיפה טקס חניכת אמבולנס על שם מאי נעים שרף ז"ל, נכדתו של שלמה שרף, מאמן הכדורגל לשעבר, שנרצחה בשבעה באוקטובר במסיבת הנובה. גם המרכז הלוגיסטי של העמותה נקרא על שמה.

האמבולנס נרכש בעזרת שרף, שגייס את חבריו שתרמו את הכסף. בטקס המכובד נכחו למעלה ממאה איש שבאו לכבד את האירוע, בהם יו"ר העמותה שמעון סבג, מתנדבים וגם חבריו של שרף מעולם הכדורגל: מוטל'ה שפיגלר, אלי גוטמן, אלון חרזי, ציון מרילי ורפי אוסמו. הטקס, שהנחה העיתונאי גלעד שלמור, התחיל בדקת דומייה לזכר הנרצחים במתקפת הטרור.

במהלך האירוע הוקרנה ברכה מצולמת של נשיא המדינה הרצוג שאמר: "להנצחה שאתם מציינים יש ערך עצום. אין נחמה אבל הידיעה שתחת הרוע הסמיך אתם מאירים, מגרשים את החושך, בנתינה שממלאת אותנו גאווה". הנשיא אף ציין והחמיא לעבודת ההתנדבות השוטפת של שמעון סבג מנכ"ל עמותת יד עזר לחבר.

ענת, אימה של מאי ז"ל, עלתה נרגשת ודומעת לבמה: "הנסיבות שבגללן אני עומדת כאן מולכם קשות לי. לא לימדו אותנו איך לכאוב או איך להיפרד. למדנו לבד לסחוב את העצב כמו צל".

שגרירת טיוואן בישראל, אבי יאפינג לי, נכחה בטקס ואמרה: "טיוואן הייתה בין המדינות הראשונות להביע תנחומים וסולידריות עם מדינת ישראל לאחר אירועי השבעה באוקטובר. אנחנו משתפים פעולה עם שמעון (סבג, ע"ד) ועושים ככל שביכולתנו לסייע לנפגעי האסון. רוח ההתנדבות שנושבת כאן היא שיעור לעולם".

"מודה לתורמים ולמי שלקח חלק"

חבריו של שרף מעולם הכדורגל התקשו להסתיר את הדמעה שזלגה כשהוא עלה לבמה. "נכדתי האהובה נרצחה והכאב כפול", אמר שרף, "גם על נכדתי, גם על ביתי שהפכה לאם שכולה". בשיחה מוקדמת עם רדיו חיפה סיפר שרף על הרגע בו נתקל במודעת הדרושים של העמותה: "התקשרתי וענה לי שמעון סבג. אני בן לניצולי שואה והנושא קרוב לליבי. שאלתי מה אפשר לסייע וסבג סיפר על החלום לרכוש אמבולנס שיסייע בניוד קשישים ניצולי שואה, אלו ששייכים לשכבות החלשות. מיד נרתמתי לעזור. הכסף גויס בידי חברים טובים שאני מודה להם מאוד".

ספר על מאי זכרה לברכה.

"קצרה היריעה מלספר עליה. היא הייתה ילדה מדהימה, הפיצה אור סביבה, כולם התאהבו בה, היא נתנה לכולם את ההרגשה שהם הכי חשובים בחיים שלה, הייתה ילדה עם נתינה גדולה ולכן הלכתי על זה בכל הכח כי שאני חושבת שזו הדרך הכי טובה להנציח אותה".

"אנחנו ערוכים לסייע אם תהיה מלחמה בצפון"

עמותת יד עזר לחבר מסייעת כבר 30 שנה ומסייעת לאוכלוסייה החלשה ולקשישים, בין אם זה במצרכים בסיסיים או שינוע לבית חולים. בכל יום מוציאה העמותה כאלף מנות מוכנות, והיא אף סייעה בדרום הארץ בתחילת המלחמה.

"היום אנחנו חונכים את אחד מהאמבולנסים שתרם שלמה שרף", אמר לרדיו חיפה יו"ר העמותה שמעון סבג. "הוא גייס את חבריו ומהשבעה הגיע להתנדב בעמותה. לראות בן אדם שבא מהמקום הכי נמוך, שנכדתו נרצחה בדם קר ויושב עם ניצולי השואה כל יום, נותן טיפים לשף של המטבח וגם את האמבולנס שהוא קנה".

מה הייעוד של האמבולנס?

"לתת מענה לניצולי שואה שצריכים לנוע לטיפולים או דיאליזה או סתם שינוע – הם יקבלו את זה חינם, או לאנשים שמצבם הכלכלי קשה. אני מתחייב שיהיו 10 אמבולנסים בעוד פחות משנה".

סבג ציין כי העמותה ערוכה גם למקרה שתפרוץ מלחמה בצפון: "ארגנו למעלה מחמשת אלפים חבילות טיטולים, אוכל לתינוקות ולמבוגרים, עושים כל מה שאפשר כדי שלאוכלוסייה החלשה והקשישה בעיר בלחימה יהיו אבא ואמא".

עופרה עובדיה, מתנדבת בבית הילד ביד עזר לחבר כבר 25 שנים, הוסיפה: "האירוע הזה הוא עצוב אבל זה מה שאנחנו לצערנו עושים כל השנים. זה מראה על הרגישות של שמעון סבג שתמיד הראשון להבין ולדעת מה צריך. הצער והכאב וכל מה שמלווה אותנו לפעמים עוזר לאחרים שצריכים את זה, שאין בידם להגיע אפילו לבית החולים. כאן הרימו כפפה לזכרה של מאי וזה מעשה אנושי אדיר, זה דבר מבורך, דבר שצריך ללמד, לאהוב את החיים".

"שלמה מתגלה בעוצמות שלו"

חברו של שרף, מוטל'ה שפיגלר, סיפר לרדיו חיפה כי הוא מכיר אותו עוד מאז שהעלו יחד לישראל באונייה: "בזמן שקרתה הטרגדיה המשפחתית הזאת הייתי בניו יורק, ומייד רצתי אליו. מאז אני בקשר עם שלמה שמתגלה בעצמות שלו, ביכולת שלו לשמור על המשפחה, על הגחלת. קשה לי לדבר כי אני מכיר אותו בלי קשר לכדורגל. הוא מנהיג באופי, היה כזה כל החיים שלו".

ציון מרילי הוסיף: "התחושה של האירועים שקורים במדינה שלנו – אלו דברים הזויים. אנחנו חיים במציאות מטורללת ומטורפת. אני שולח תנחומים ושכל החיילים יחזרו הביתה בשלום, שכל הפצועים יחלימו וכל החטופים יחזרו".

האמן בנצי ברופרמן, שצייר את דמותה של מאי על המרכז הלוגיסטי, הסביר איך הכל החל: "ביום שנודע שמאי נרצחה לא היה לי ספק שאני אצייר אותה. זה שלמה, זה מכבי, זה עוד רגש שמתווסף לסיפור של מאי אבל לא יצא לי באותם ימים. הם התקשרו אלי ואמרו שהם רוצים ציור והנה זה קרה. בחרתי תמונה שהיא בטיול, היה לי חשוב המבט בעיניים".