כל אמן תופס את המלחמה ומגיב אליה אחרת. שולמית וינשטיין ישראל, יוצרת התערוכה 'אדוות – אמנות בעת לחימה', מבקשת להעביר את הצופה במסלול שמתחיל בשוק תלפיות ועובר ברחובות העיר: "המלחמה היא אבן ענקית שנפלה באגם, התערוכות הן האדוות שלה"
יום שבת, 11:00 בבוקר, סירקין 21 בשוק תלפיות. קבוצה של עשרה סקרנים הגיעה לראות 105 יצירות אמנות של 28 אמנים הפרושות על פני 4 גלריות שונות המרכיבות את התערוכה 'אדוות – אמנות בעת לחימה'. "המלחמה היא אבן ענקית שנפלה לתוך האגם וסדרת התערוכות הללו הן האדוות שלה", מסבירת שולמית וינשטיין ישראל, יוזמת ואוצרת התערוכה, שמתפקדת כמדריכת הסיור. "כל אחד מהאומנים מגיב אחרת, בסגנון שונה. הייתה לי חשובה התנועה, ההליכה בין הגלריות האלטרנטיביות כדי שאנשים יכירו את העיר שלהם".
הסיור, שאליו מצורפת מפה לנוחיות המבקרים, מתחיל מרחוב סירקין 21, צפונה לסירקין 5, למטה במדרגות הנביאים, ודרכן לחלל ברחוב ואדי סאליב 10 ששייך לפרויקט המגורים הרובע.
תחנה ראשונה: גלריית CABIN
בקומה השנייה של המבנה בסירקין 21, במסדרון שבין מסעדת אשת למשתלת הצמחים, מוצגת סדרת האיורים 'שובי לביתך' של המאיירות עינת צרפתי ויערה אשת. "התערוכה הזו עוסקת בהשבת החטופים", יעידו האיורים העדינים והנאיביים של עשת, שנראים כלקוחים מספרי ילדים. "ביצירה שלה עולה בעוצמה החרדה והכמיהה לחזרתם של החטופים, עבודותיהן הן כמו תפילה ציורית המחכה להתגשם".
תחנה שנייה: מקום לשירה
בהמשך הרחוב, הבית לאומנויות המילה ברחוב סירקין 5 הפך למשכנה הזמני של תערוכת 'לבבות' של שישה מאיירים: בלה פושבוצקי, מיכל דיבואה, סיגל רק-ויינטה, עידן לייטמן, רמי טל וטליה דריגס. "הלב הזה, הפצוע, שצריך להרים אותו בכל יום מחדש כשרואים את 'הותר לפרסום' בכל בוקר", מסבירה שולמית על סדרת העבודות בשחור לבן של סיגל רק-ויינטה.
המאיירת טליה דריגס נוכחת במקום. "העבודות שלי הגיעו מאד מהבטן", היא מסבירה ומוסיפה שבן זוגה הוא במקור מניר עוז וסבתו, עדינה משה, נחטפה ושוחררה מהשבי. "תחושת המחנק היא מאד נוכחת. גם בגזרה הכלכלית, בתור עצמאית, עולה תחושות של מחנק וחרדה", היא מציינת ומצביעה על עבודתה המאוירת של בת דמותה השוכבת במיטה ומעליה הכיתוב 'מה עושות העצמאיות בלילות'?".
תחנה שלישית: גלריית STEP INN
במיקום המפתיע של מדרגות הנביאים – המחברות בין הדר לעיר התחתית, פתח האדריכל יוסי קורי גלריה קטנה המארחת את התערוכה 'התקמטות – יומן מלחמה רקום על נייר' של האמנית שרון רמר ביאל, שאספה תמונות שהתפרסמו בעיתונות וברשתות החברתיות ובטכניקה מיוחדת רקמה אותם על גבי דפי A4.
"אם נכנסים עם מחט לתוך הנייר, הוא נקרע. התחלתי לקמט את הנייר. לכווץ, לפתוח, לכווץ, לפתוח. זו הייתה התמודדות שלי עם המראות הקשים שבתמונות. ההתקמטות היא החוויה, הרגשה שאנחנו לא במיטבנו", מסבירה שרון. "האינסטינקט הוא לקמט את הנייר ולזרוק לפח. להעלים את מה שקרה לנו".
בין העבודות אפשר למצוא את יפה אדר המובלת לעזה אל קולנועית, חבורת התאילנדים ששוחררו מהשבי, ואת תושב בארי שהדליק נר ראשון של חנוכה בביתו השרוף בבארי. "כל עבודה לוקחת בין 12-16 שעות. זה תהליך מדיטטיבי, סיזיפי, שמצד אחד עונה על הצורך של בריחה מהמציאות, ומהצד השני לא רציתי להתנתק, זו הייתה הדרך שלי להתחבר לאירוע".
תחנה רביעית: ואדי סאליב 10
נמשיך לתחתית מדרגות הנביאים, רחוב שיבת ציון, ימינה עד לאזור שוק הפשפשים ועד לחלל של פרויקט 'הרובע' ברחוב ואדי סאליב 10, שעל קירותיו חשופי הבטון מוצגת תערוכה קבוצתית של 19 אמנים בשם 'מונוכרום'.
"יש פה המון סוגים של תגובות", מעירה שולמית, "שהמכנה המשותף ביניהם הוא התגובה הרגשית של בני האדם למה שקורה לנו ואיך אנחנו מתמודדים עם זה. יש כאלה שיעדיפו לראות את האור, את התקווה, את השלום ויש כאלה שיעסקו באימה, בסבל, בתלישות. כל אחד בוחר איך לבטא את עצמו".
