רס"ל עדי אלדור ז"ל כבר תכנן את הטיול הגדול שאחרי הצבא. שבועיים לפני המלחמה הוא אימץ כלב נטוש שמצא, והקפיד שלא להדאיג את ההורים רקפת ולירון: "הוא היה תכשיט, השם עדי תפור עליו"
הבוקר (שני) הותר לפרסום כי רס"ל עדי אלדור, לוחם ביחידת מגלן, נפל בקרב בחאן יונס. עדי ז"ל היה שבועות ספורים לקראת שחרור מצה"ל. הוא הותר אחריו הורים, לירון ורקפת, ושלושה אחים: אורי (19), הילי (16) וספיר (14).
הוריו מספרים כי הוא כבר תכנן את הטיול הגדול שאחרי הצבא, יחד עם חבריו ליחידה. שבועיים לפני המלחמה הוא וחברו שנלחם גם הוא ברצועה מצאו ארבעה גורי כלבים והביאו אותם הביתה. הכלב שעדי אימץ, ולדי, נותר כעת מאחור.
עדי ז"ל הוא בן ונכד לרופאים. הוריו מספרים כי לא היו לו שאיפות להתעסק בתחום אך בצבא הוא היה חובש קרבי.
"קשה לדבר עליו בלשון עבר, אני אישית לא בדבר הזה, אני באירוע חוץ גופי", סיפרה אימו. "מדי פעם יש את ההבנה אבל היא כואבת מדי".
מתי דיברתם פעם אחרונה?
"ביום שישי. הוא אמר 'הכל שטויות, זה פיקניק בחאן יונס'. הוא לא רצה להדאיג אותנו אז הוא לא סיפר. הוא לא הבין כמה זה חשוב לנו לשמוע מהם. עברנו ארבעה חודשי גיהינום, זה להיקרע, בקושי דיברנו איתו".
אביו לירון סיפר עליו: "הוא אהב את החיים. הוא היה תכשיט, השם עדי תפור עליו. אנשים אהבו אותו. הוא ידע לחבר אנשים, לחייך בסיטואציות. החיוך שלו – זה הילד. תבחרו תמונה – בכולם הוא מחייך, הכל הוא ידע להקליל. אהב את הטבע, את הכלבים".
מה היה החלום שלו?
רקפת: "הוא רצה להיות לוחם במגלן, ביחידה מובחרת, אבל הוא פחד שלא יהיה לו מה להגיד בשביל שיקבלו אותו. קדימה הוא רצה לטרוף את החיים. זה צוות שהיה לפני חופשת שחרור, חודש בדיוק לפני שחרור".
הצלחתם לישון בלילה?
לירון: "הלילות זה החלק הקל – אתה קורס. במהלך היום, כל שגרת היום יושב לך בראש שעוד מעט ידפקו בדלת".
"צריך להחזיר את החטופים, שהמוות שלהם לא יהיה לשווא"
רקפת ולירון ביקשו להעביר מסר לציבור בישראל ולמקבלי ההחלטות: "המסר שביקשתי להעביר ואני מקווה שהוא יהדהד בכל הרשתות – זה החטופים. הילדים שלנו נלחמים כי הם חושבים שהמלחמה צודקת. הילדים שלנו נהרגים בשביל החטופים, לא בשביל עוד מחבל או אמל"ח.
"אנחנו צריכים להחזיר אותם! שאף חייל/חיילת/חטוף/קרבן של הזוועה הזאת לא יהיה לשווא. קיבלנו בשורות נהדרות היום על שניים שהצליחו לחלץ. צריך להמשיך לכל הכוח, בכל משא ומתן, לא לפלג, לא להשמיץ מנהיגים בעולם, זה בעוכרנו. צריך לחזק את כל מי שיכול.
"אחרי שהם יחזרו נסגור חשבון עם כל מי שצריך. לא על הגב שלהם – תינוקות, זקנים… הם אנשים שמגיע להם לחזור הביתה. אנחנו לא יכולים להפקיר אותם, הם לא נטל – לא החיילים ולא האזרחים. זה שהם לבשו דרגות והיו בשירות צבאי לא פחות, לא מוריד מהאחריות שלנו. כל אחד מהם, כל מי שחי וכל מי שלא – צריך לעשות הכל כדי שהמוות של הילדים שלנו לא יהיה לשווא".
חברו הטוב, נועם כהן, ספד לו: "עדי היה חבר מדהים עם לב ענק, תמיד היה לו חיוך מאוזן לאוזן. לא משנה איפה הייתי פוגש אותו הוא היה מחייך את החיוך היפה שלו, ידע לצחוק, אהב את החיים ובעיקר אהב את הטבע, גבר שלא משנה איפה היית שם אותו היה מסתדר. אני אתגעגע למסיבות שהיינו יוצאים ביחד ולאין ספור חוויות שלנו. שבוע שעבר הוא סיפר לי על התכנון של אחרי השחרור וכמה שאיפות היו לו להגשים שלצערי לא יתממשו. רוצה להגיד שאני אוהב אותך עדי ולנצח אוהב אותך אחי היקר".
רס"ל עדי ז"ל יובא היום למנוחות בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה.
