מאות ליוו בדרכו האחרונה את רס"ל עדי אלדור ז"ל, לוחם יחידת מגלן שנפל בקרב בחאן יונס. אביו ספד לו: "אני מסרב להיפרד ממך תכשיט שלי, אתה איתנו לנצח"
מאות הגיעו אחר הצוהריים (שני) לבית העלמין הצבאי בנווה דוד כדי לחלוק כבוד אחרון לרס"ל עדי אלדור ז"ל, שנפל בקרב בחאן יונס.
רקפת, אמו של עדי, ספדה: "להיות אמא ללוחם זה לקפוץ מכל טלפון לא מזוהה, להבין שאת צריכה כדורי הרגעה אבל לפחד מאיבוד שליטה, להסביר לשליח שעדיף לסמס מלצלצל בשער, לקבל תהילים ולשמור אותם ואני חילונית גמורה. זה לילות של שינה טרוטה וזיעה קרה.
"זה לבקש סליחה שזה נפל במשמרת שלך. סליחה עדידי, אני מצטערת שזה נפל במשמרת שלך ושל אורי, אבל ככה זה במדינה שלנו – אנחנו חיים על חרבנו.
"אני כבר ארבעה חודשים כותבת לך הספדים בראש שלי ועכשיו אני חסרת מילים. קשה לעכל אסון נורא כזה. אני מבטיחה לך עדידי אנחנו נקום ונחייה אנחנו נהיה ראויים להקרבה שלך".
לירון, אביו של עדי, ספד: "בן יקר שלי, עדידוש, בלונדי, החיוך של ליבי, פרח עצום שנכנס לחיינו לפני 21 שנה. החיוך הנצחי שלך שהאיר את הבית נגע בכל כך הרבה אנשים. תסתכל מסביב מלמעלה, בכמה אנשים נגעת בקסמך האישי בצניעות שלך בדרכי הנועם.
"היית חלק מיחידת עלית שכל כך רצית להיות חלק ממנה, אהבת את צוותך כמו אחים, משפחה. אני מסרב להיפרד ממך תכשיט שלי, אתה איתנו לנצח. נשאר חור פעור בלב שלעולם לא יסגר. ירד עלינו חושך כבד שחור משחור. אני בתוכי יודע שאתה תאיר לנו את הדרך מלמעלה ותלמד אותנו לחיות מחדש אתה האור בחיינו. כמו שאחותך הקטנה אמרה – היינו שישה ונשארנו שישה".
בין הנוכחים הגיעו גם חבריו לצוות כאשר פציעות הקרב מלוות אותם והושמע 'שיר בעיפרון' להקת בית הבובות שאיתו נהג עדי להתעורר במשך שנתיים. במהלך השיר קם אביו, נגע בחול הלח שכיסה את קבר בנו והתפרק לתוך הייסורים הטריים שתוקפם לא יפוג.
חברו לצוות ספד: "עברנו דרך כה ארוכה יחד, אתה היית האדם שדוחף את הצוות שהוא השעון האנושי של הצוות ומי שמאפס אותנו. תמיד אומר כן בלי שאלות, עושה הכל מתוך אהבה אמיתית. ביום יום ביחידה שיתפת אותנו במוסיקה שלך והפכת לדיג'יי הצוותי שלנו".
