בחרו שלא לבחור: למה חיפה בתחתית רשימת אחוזי ההצבעה בסבב ב'?

כמעט 70% מתושבי חיפה לא מימשו את זכותם הדמוקרטית להצביע בסיבוב השני של הבחירות המקומיות. מדובר בנתון ששם את העיר במקום האחרון מבין 31 הרשויות (לא כולל המועצות המקומיות) בהן התקיים סבב ב'. למה? איך זה קרה? ומה זה אומר על אמון הציבור במערכת הפוליטית? שוחחנו עם כמה אנשים שבחרו שלא לבחור ועם פרופסור איתי בארי מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, כדי להבין לעומק את התופעה.

"להצביע רק כי אני חייב?"

"זאת זכות דמוקרטית, לא חובה", מדגיש עמית שלא יצא להצביע בשני הסבבים. "קודם כל, אני עצמאי, אני עובד בתל אביב ואין לי ימי חופש. אז נקודת המוצא של לחזור בערב הביתה ולמצוא כוח ללכת להצביע היא כבר לא טובה.

"אבל התשובה היותר אמיתית היא שבסבב א' הרגשתי שאין למי להצביע – לא יכולתי להביא את עצמי להצביע ליונה כי זה נראה לי מופרך, קליש כמובן לא, עציוני ימני מדי ועל בורובסקי שמעתי דברים לא טובים. אז מה, להצביע רק כי אני חייב להצביע? מה הערך של ההצבעה שלי אם אני לא רוצה אף אחד?".

השאלות שעמית מציף, משותפות לקהל רב שסבר שהבחירות האלה הן בבחינת 'הרע במיעוטו'. "אני לא אוהב את הצקצוק שאומר שהציבור אדיש ולא אכפת לו, שכל האפשרויות גרועות אז לא לצאת להצביע זו פעולה שיש בה אמירה".

מה אומרת האמירה לא להצביע?

 "שהמערכת לא מעמידה לאנשים אפשרויות טובות מספיק", הוא אומר וממהר לסייג: "להגיד 'המערכת' זה לא בדיוק נכון, זו התחמקות מאחריות של הציבור להיכנס לפוליטיקה. אנשים לא רוצים להיכנס לפוליטיקה כי היא מסריחה, ומי שנשאר שם הוא המיץ של הזבל, וכפועל יוצא אין למי להצביע. זה כדור שלג שקשה לעצור".

וכנגזרת של "פוליטיקה מסריחה", הגיעה חיפה לסיבוב השני ואיתו עלתה רמת הלכלוכים וההכפשות. "אתה כל כך מופצץ ב-SMS כל היום שהגעתי כבר לאפס קשב. העין שלי כבר לא קלטה את המילה הראשונה והאצבע הלכה אוטומטית לסגור את ההודעה. הרבה אנשים שאני מכיר פשוט חיכו שזה יגמר כבר".

"זה לא היה זמן לבחירות, יש מלחמה בחוץ"

גם אלון לא יצא להצביע בסבב ב'. "הייתי אדיש", הוא מודה, "ההוא נבלה וזה טרפה. אני מרגיש מאד בנוח שלא הלכתי לבחור בסיבוב השני, אם היה לי מישהו שחשבתי שיכול להוביל את חיפה הייתי מצביע, אבל אין".

עד כמה המצב הכללי במדינה השפיע עלייך לא להצביע?

"לגמרי. אני חושב שלא היו צריכות להיות בחירות כל עוד לא נגמרה המלחמה. יש זמן לבחירות כל עוד יש שבויים? כל עוד אנשים נהרגים? זה יכול לקרות רק במדינה מפגרת כמו שלנו".

"אין אמון במערכת"

עוד סיבה לאי ההליכה לקלפי מגיעות מנויה הרוש. "אני עם תינוקת קטנה וזה קשוח להגיע איתה לקלפי שאין בה חנייה והיא לא נגישה לעגלות". נטע (שם בדוי) מספרת על חוסר ההפרדה בין הפוליטיקה הארצית לזו המקומית: "אין לי אמון במערכת הפוליטית. אני מיואשת מ-20 שנות שלטון מושחת, חלוקת ג'ובים למקורבים, וממשלת ימין שמובלת על ידי אדם שלקח בשבי מדינה שלמה".

כל הסיבות שהוצגו על ידי המרואיינים נפתרו כשהעידו שאם הייתה להם אפשרות להצביע דרך הטלפון, הם היו עושים זאת.

המיעוט האקטיבי בחר בשביל הרוב הפסיבי

"הדמוקרטיה המקומית היא עדיין סוג של פריבילגיה: אפשר לא להשתתף במשחק הזה ועדיין לשרוד", מסביר ד"ר איתי בארי, שמתבונן במבט על כל הסיבות שהביאו ל-32.9% הצבעה בלבד. "בבחירות הכלליות המתעסקות בסוגיות של ימין ושמאל, אידיאולוגיה, עתיד ואופי המדינה – הן יותר בוערות (וזה ניכר באחוז הצבעה לבחירות הארציות, ע"מ). זה עומד בניגוד לקלישאה שאומרת שאורח חיי התושב נקבע בשלטון המקומי. אני לא בטוח שזה מדויק לגמרי".

איך אתה תופס את האמירה שמי שלא הצביע איבד את הזכות להתלונן?

"אין קשר. העובדה שלא מימשת זכות דמוקרטית אחת אינה מבטלת זכויות דמוקרטיות אחרות. אקט מאד קצר של הטלת פתק קלפי אינו גובר על פעולות כמו להביע עמדה, לקחת חלק בקבלת החלטות, שיתוף ציבור, תהליכים דמוקרטיים עמוקים שמהווים דמוקרטיה השתתפותית בניגוד לדמוקרטיה ייצוגית שמתבטאת במשהו מאד המוני אך רגעי".

האם במובן עמוק יותר אין כאן ניצחון מוחץ של ציבור שבחר לא לבחור?

"יש פה בעיה. בעצם, הרוב שבחר את ראש העיר הוא לא רוב הציבור אלא הרוב מבין אלה שבחרו ללכת ולהצביע. מצד אחד, מבחינה מתמטית, יונה יהב נכנס לכהן בלי לגיטימציה ציבורית ומצד שני, 100% מהציבור מקבל את הכרעת הבחירות, גם אם הוא לא שותף בה".

הרבה אנשים שלא הצביעו העידו שאם הייתה אפשרות להצביע דרך הטלפון, הם היו עושים זאת. למה לא בעצם?

"אני מתנגד להצבעה מקוונת וזה מהסיבה הפשוטה שאפשר לזייף את התוצאות בניגוד לאלפי פתקים שאותם קשה לזייף. גם במדינת הסטארט-אפ ניישן אין כזה דבר מנעול שאי אפשר לפרוץ אותו ואין חומה שאי אפשר להפיל, בטח בתחום הסייבר".