ספורט, חזירים וסקס בגיל השלישי: על מה מדברים בפרלמנט בגרנד?

שישי בצהריים, גרנד קניון. הרחש שעולה מרחבת המזון המהיר בקומה השלישית – שברי מילים מתערבבים בקולות צחוק ומשתחלים לשעון הוויכוחים שנשמעים מהספסל שבקצה הרחבה – יוצרים יחד קול אחיד שאין להתבלבל בו אלא לכנותו בשם – קולו של הפרלמנט. 

איש איש הם מתייצבים במקום בשעות הבוקר, מתיישבים על אותו הכיסא באותו השולחן שישבו בו כבר שנים ומחכים לחבריהם שתיכף יצטרפו, כדי שיחד יוכלו להתמזג ליישות הפרלמנט שגדולה מהיחיד. הצטרפתי אליהם, גמלאים כולם, כדי לנסות להבין את קסמו של הפרלמנט.  

פרלמנט הספורט: "חלק הפועל רחמנא ליצלן וחלק מכבי"

"אנחנו באים לפה שלוש פעמים בשבוע, בימים שני, רביעי ושישי", אומר אבנר יוסף בזמן שהוא מציג את שאר המשתתפים. "זהו מאיר לוי, אגדה. שחקן עבר במכבי חיפה שהבקיע ליעקב חודורוב האגדי". לידו, יושב ינקו לייבו, מאמנו של מאיר בקבוצת הנערים ובהמשך יושבים שמעון, צביקה, יורם, ישראל, חיים ואבנר עצמו שניהל במשך עשרות שנים את קבוצת הכדורסל של מכבי חיפה וזכה לתואר המנהל המיתולוגי. 

"יש לנו גם פרלמנטים אחרים בימי שלישי וחמישי אבל בכל יום זוגי אנחנו פה. באותו שולחן, כמעט באותם כיסאות, כבר 5 שנים. אבל יש פה כאלה שיותר, כמו מאיר שנמצא כאן כבר 10 שנים, הוא מדור המייסדים". 

מה הגיל הממוצע בשולחן? 

"אתה הורדת לנו אותו בחצי", צועק וצוחק עלי ינקו מקצה השני של השולחן, "אבל ברצינות, באזור ה-75. הכרנו במקומות עבודה לאורך השנים ומה שמחבר ביננו זה הספורט. חלקנו שיחקנו אבל כולנו אוהדים. חלק הפועל רחמנא ליצלן וחלק מכבי. חוץ ממנו", הוא מצביע על ישראל, "הוא מהבר מצווה לא מגלה לנו את מי הוא אוהד". 

על מה עוד מדברים חוץ מספורט? 

"על מה לא?", עונה יורם, "מכוניות, חוץ לארץ, רכילות, ועל דברים שפעם היינו יכולים לעשות והיום כבר לא", הם צוחקים. "אבל פוליטיקה זה קו אדום אצלנו, חוק. לא מדברים על זה. יש פה ביביזם וכמה שמאלנים וזה תמיד עולה לטונים גבוהים". 

מה זה הפרלמנט בשבילכם? 

"מפגש. חברים, להעביר זמן", הם משתפים בקמצנות רגשית המשותפת לגברים מדור אחר, "אנחנו מתכוונים להישאר פה עד שכבר לא נצליח לקום". 

פרלמנט היפות: "הפרלמנטים ליד? חטיארים, מבוגרים"

בקצה השני של הרחבה התייצבו כמה נשים מטופחות, אסתטיות, מתוקתקות מכף רגל ועד ראש: מלי, מילה, רחל, ריקי, מיכל, מימי ואורה, "וחסרות לנו עוד בנות היום", מלי מסבירה את החוסר, "אנחנו חברות הרבה מאוד שנים, למשל עם ריקי אנחנו יחד מהגן, כשהיינו בנות 5. כולנו גדלנו באזור ואדי ניסנאס ולמדנו בבית ספר לשדה ברחוב שבתאי לוי שהיום הוא מוזיאון חיפה". 

בנות כמה אתן? 

"נחש", הן מפצירות בי. "50 פלוס", אני משיב כדי להחניף. "פלוס פלוס פלוס", הן מצחקקות כמו נערות. "זה מזכיר לי משהו", אומרת מלי, "כשאני עוברת ברחוב ורואה על חנות שלט של דרושה עובדת אחרי צבא, אני אומרת 'מתאים לי!' או כאשר יולדת מספרת לי שהיא אחרי לידה ואני עונה 'גם אני', רק 39 שנים אחרי". 

איך אתן מסתדרות עם הגיל שלכן? 

"בכיף. אין זקנה, יש לנו ראש צעיר", יורה מימי ומילה מצטרפת: "אנחנו לא מסתכלות על זקנה אלא על התחושה ובתחושה שלי אני תמיד צעירה. אנחנו מתעמלות, הולכות, נהנות מסרטים". שמחת החיים וקולות הצחוק החוזרים ונשנים מעידים על חַיּוּת אותנטית. "אני רוצה להגיד לך משהו על ההבדל בין גברים ונשים", מחדדת מלי, "אתה מסתכל על הגברים בפרלמנטים ליד, הם בערך באותו הגיל שלנו, אבל אנחנו מסתכלות עליהם ואומרות 'איזה חטיארים אלה, מבוגרים'. לידם אנחנו מרגישות צעירות". 

יצא לכם פעם זוגיות מפרלמנטים אחרים? 

"נראה לך? תראה איזה חטיארים", צוחקת מלי ואורה מצטרפת: "תראה מה הולך פה, לא צריך טינדר". חלקן נשואות – לגברים שיושבים בפרלמנט הספורט – חלקן אלמנות, אך כולן יעידו שהחשק המיני לא נעלם, גם בגיל השלישי. "עד כאן! יש גבול!", נוזפת בי מילה על השאלה האינטימית אבל אורה נענית: "למה לא? זה בריא! זה בריא!", ומימי מפרטת: "זוגות ותיקים אולי לא עושים סקס אבל זוגות שהתוודעו אחד לשנייה לא מזמן, בטוח שעושים. אבל אני אגדיר לך את זה ככה – אנחנו כבר לא ארנבות". 

הפרלמנט המעורב: "תשאל אותו כמה פעמים הוא עושה ביום?"

בשולחן הבא – מראה נדיר. פרלמנט מעורב של נשים וגברים: אסתר, יהודית, מלכה, זאב, חזי ואודי. "זה בגלל שאנחנו דו-מיניים", צוחקת יהודית ואסתר מצטרפת: "היום אנחנו בהרכב חסר, רק הקבינט הביטחוני המצומצם הגיע". רק שהקבינט המאולתר עוסק במצב העיר ולא בזה של המדינה.

"אתמול ראיתי חזיר!", יורה יהודית, "ויונה הבטיח שתוך 90 יום כבר לא יהיו פה". "תני לו הזדמנות, הוא רק נכנס", מגוננת אסתר על ראש העיר הנכנס. "אבל לא רק על חזירים אנחנו מדברים", מלכה משליטה סדר, "גם על קידום העיר מבחינת חנייה, ניקיון, תרבות, פסטיבלים". "זה לא זמן לפסטיבלים עכשיו מלכה", נוזפת בה אסתר ומלכה נאלצת להסביר עצמה, "אני מדברת על לפני ה-7 באוקטובר, בזמן קליש", והבנות מהנהנות בהסכמה. "היא הייתה סתם אכזבה גדולה", מסכמת אסתר את הדיון. 

לדעתכן, איך חיפה מתייחסת לגמלאים שלה? 

"לא טוב, אין חנייה חינם בכחול-לבן לגמלאים בכל העיר", מסבירה מלכה וזאב מצטרף: "שמים פס על הגמלאים בחיפה. אין להם מה לעשות. תגיד לי אתה, זה בילוי לבוא ככה כל יום לגרנד? זה תרבותי? אחרי שנה של ישיבה פה אתה תופס צורה של הכיסא הזה, נהיה חלק מהמלאי של כל מה שאתה רואה מסביב, אף אחד לא שם לב אליך. אף אחד לא דואג לגמלאים". 

תן רעיון איך אפשר לשפר.

"ויאגרה חופשית", עונה אסתר במקומו, מצחיקה את זאב ומשכיחה ממנו את המילים הקשות שאמר קודם, "אני לא מסכימה עם זאב. במקום לשבת פה ולגרד את הקניידלך, צא החוצה. יש מיל"ב, יש הרצאות, יש טיולים, ריקודי עם, חיפה זו העיר הכי טובה בעולם". 

לפתע, ז'ק מגיע. בן 83, הליכתו נחושה ושערו שחור מבריק, "אוווו תראו מי הגיע", החבורה מקבלת את פניו, "תשאל אותו כמה פעמים הוא עושה ביום?", ממליץ לי זאב. "פיפי אתה מתכוון?", אסתר מלגלגת. "אני עושה פעמיים – פעם בחורף, פעם בקיץ", עונה ז'ק בזמן שמלכה לוחשת לי באוזן, "הוא לא רוצה שידעו אבל יש לו חברה, תכף היא תגיע, בת 65 שהוא מתפקד איתה יפה מאד". 

ממרום גילכם, תנו עצה לצעירים איך לחיות בצורה המיטבית ביותר. 

"לדאוג לפנסיה. אם אין לך כסף כשאתה מזדקן, אתה בבעיה לא נורמלית. עם כסף אתה דואג לרופא הכי טוב, למנתח הכי טוב, צריך לדאוג לילדים. אתה יכול לבזבז את הכסף והוא לא נגמר", אומר זאב ומלכה עוקצת אותו, "אולי אצלך הוא לא נגמר. אצלנו הוא נגמר מהר. העצה שלי היא להתגרש פחות ולחיות יותר".