בשבוע שעבר נהרג סמ"ר נדב (נדי כהן). חברו שהיה בסוד העניינים, התבקש על ידיו, כי במידה ויקרה לו הנורא מכל, יעדכן את המשפחה על קיומם וכך עשה
"למכינה האהובה שלי. לחמישים האנשים, חניכים ואנשי צוות כאחד, הכי מדהימים שיצא לי לפגוש. אני מתחיל כל מכתב בשורה התחתונה שלו והיא זהה בכל מכתב עד כה. אני אוהב אתכם". זהו מכתב אחד מיני רבים, שהשאיר אחריו סמ"ר נדב (נדי) כהן, שנהרג בשבוע שעבר בעזה.
כהן ז"ל, לוחם גדוד 77 מחטיבת השריון, היה בן 20 במותו. הוא בנם של מיכל ודורון, אח ליהונתן הבכור ולרוני האחות הצעירה, למד ביסודי בבית ספר הרצל ובהמשך בתיכון חוגים ולפני שירותו הצבאי הצטרף למכינת בארי, שם רכש חברים טובים והוקיר מאוד את סגל המדריכים. זו למעשה הסיבה שגם להם הוא הותיר אחריו מכתב.
רק בשבת האחרונה, בסיום השבעה, גילתה המשפחה כי במחשבו האישי הותיר בנם מכתבים, להם, לחבריו ולאנשי המכינה. מי שהיה בסוד העניינים הוא אחד מחבריו, שידע על המכתבים שנכתבו באמצע חודש ינואר האחרון, כשכהן יצא לחופשה בביתו. הוא התבקש על ידי נדי, כי במידה ויקרה לו הנורא מכל, יעדכן החבר את המשפחה על קיומם של המכתבים וכך עשה.
מיכל לרנר, אמו של כהן ז"ל, החליטה לפרסם את המכתב המרגש שבנה השאיר למכינה, בשל הערך החינוכי והערכי של המכתב.
"ככה זה בחיים, הבחירות שהולכות יד ביד עם הערכים שאתם מאמינים בהם, במיוחד בתור בוגרי מכינה אידיאליסטים, בהכרח יהיו הבחירות הקשות ביותר, הבחירות שדורשות את ההקרבה הכי גדולה״
וכך כתב כהן לחבריו: "בזכותכם, בזכות כל אחד מכם, שנת המכינה שלי היתה צה שהיתה, השנה הכי משמעותית עבורי בחיים. זו שנה שלמדתי על עצמי יותר ממה שיכולתי לדמיין, שנה שבה ניצבתי מול אתגרים שלא דמיינתי שאני אתייצב מולם, ושנה שבה הסביבה שלי דחפה אותי להשתפר ואתגרה אותי במישור האינטלקטואלי. אך יותר חשוב, במישור הערכי, בצורה שלא חשבתי שאי פעם אאלץ להתמודד איתה".
כהן הזכיר במכתבו את הזמן שהחניכים העבירו יחד, איך נדרשו להפעיל קצת את הראש, לפקוח עיניים ולראות כמה מורכבת המציאות שהם חיים בה ועל החשיבות לנסות ולסלול לעצמם את החיים בתוך המבוך המורכב הזה. הוא לא שעח את הצוות הבוגר שדאג לכוון, לתת עצות ולהיות משענת ברגעי משבר, אך מצד שני ידע לתת לחניכים עצמאות, לתת להם חופש פעולה ולאתגר אותם לראות את כל הצדדים של המציאות ההזויה.
הוא הודה לחבריו על שבזכותם הוא חקר לעומק את האמנות שלו, את הערכים, איך בזכותם השתפר, למד להכיר את עצמו לעומק ואיך הם עזרו לו להתעלות על הציפיות הגבוהות איתם הגיע למכינה בעקבות אחיו הגדול.
את מכתבו סיים כהן במילים המצמררות: ״אני בחרתי להתגייס לקרבי ולחיות את האמונות והערכים שרכשתי פה במכינה למרות כל הקשיים שכרוכים בזה, ובסופו של דבר נדרשתי לשלם את המחיר האולטימטיבי. אבל ככה זה בחיים, הבחירות שהולכות יד ביד עם הערכים שאתם מאמינים בהם, במיוחד בתור בוגרי מכינה אידיאליסטים, בהכרח יהיו הבחירות הקשות ביותר, הבחירות שדורשות את ההקרבה הכי גדולה״.
