אז למה כל כך קשה לסיים מלחמה? 

כשרובנו נסב אל שולחן החג, 133 חטופים וחטופות יציינו 200 ימים בשבי הארגון הרצחני חמאס. 200 ימים של מלחמה והביטחוניסטים באולפנים טוענים שהיא הסתיימה כבר לפני חודשיים והיום אנחנו מנהלים לחימה בעצימות נמוכה. ההבדל בין שני המושגים אינו פילוסופי, כך שזה לא רק עניין של סמנטיקה. כך או כך, לסיים את מצב הפלונטר האסטרטגי הזה, זה עניין לא פשוט.

סא"ל (מיל') עמר דנק, חיפאי לשעבר, היה 31 שנה נווט קרב בחיל האוויר ועד היום הוא משרת במילואים. בשורת הביוגרפיה בעמוד ה-X שלו כתוב: אסטרטגיה, ביטחון, דמוקרטיה, קבלת החלטות. מרתוניסט. נווט לשעבר. בעל הבלוג ״שאלה אסטרטגית״. דנק מנסה לענות על השאלה – למה כל כך קשה לסיים מלחמה? 

"מטרתן של מלחמות במדינות דמוקרטיות זה לשפר את תועלת הכלל וגם המלחמה שלנו לא שונה בזה", הוא מסביר, "מהרגע שפרצה המלחמה, שולם מחיר כבד בחיי אדם, בפצועים, בכלכלה שפגעו בתועלת הציבורית ולכן יש צורך לתקן את הפגיעה ואף לשפר את המצב. מאז מלחמת העולם השנייה, שם נקבע שאסור לכבוש שטחים בכוח, קשה מאוד להגיע למצב מוכח שאכן תועלת הציבור השתפרה ולכן קשה מאד לסיים מלחמה כי כל הזמן יש תחושה שאנחנו עדיין תחת הפסד". 

ההפסד הוא בעצם המלחמה עצמה, לא? 

"בדיוק. ככל שהמלחמה נמשכת אי אפשר להתעלם מתחושת ההפסד שמקשה עלינו לסיים את המלחמה", הוא מרפרר למושג שנאת ההפסד שטבעו הפסיכולוגים הישראליים זוכי פרס נובל, עמוס טברסקי ודניאל כהנמן. השניים הגיעו למסקנה שאנשים מעדיפים להימנע מהפסד מאשר לזכות ברווח. "יש יותר מלחמות בהיסטוריה שהם על להפסיד כמה שפחות ולא לנצח כמה שיותר".

איך אפשר בכל זאת להוכיח שהמלחמה הייתה רווחית ומוצלחת? 

"אתן לך דוגמא, כשארה"ב שיחררה את עיראק משלטון סדאם חוסיין ב-1991 היה ברור שמשק האנרגיה העולמי נשאר מוגן והכלכלה האמריקאית לא תלויה בסדאם, הייתה תחושת הישגיות גדולה. או ב-1966, מלחמת וייטנאם, ארה"ב תלתה את הצלחתה במספר הגופות של קומוניסטים, דבר שהביא לפגיעה בבלתי מעורבים רבים בלי חשבון. כשסנטור אמריקאי בשם פריץ הולינגס ביקר בסייגון, עדכן אותו גנרל אמריקאי ש"אנחנו הורגים אותם ביחס של 1:10", הולינגס ענה לו שלציבור לא אכפת מהעשרה, אכפת לו מהאחד. אצלנו בישראל, ב-40 שנה האחרונות, סיימנו את כל המבצעים והמלחמות בתחושה חמצמצה ושאלה 'איך אנחנו לא מנצחים כמו שניצחנו אז בששת הימים?'". 

איך אפשר להפסיק עכשיו את המלחמה אחרי כל מה שהשקענו? 

"זה נקרא השקעה שקועה, כלומר כל ההשקעה שישראל השקיעה עוד לפני שזכתה ברווחי המלחמה. אחרי שמשקיעים את המאמץ הגדול של המלחמה, הצורך להשקיע מאמצים נוספים עולה לאור החשש שההשקעה תרד לטמיון, או שלא נשיג כלל את הרווח שרצינו להשיג".  

אז איך משיגים את אותה תמונת ניצחון מפורסמת? 

"קשה מאד. מאות הרוגים, חטופים, עשרות אלפי עקורים, כלכלת מלחמה. אין באמת תמונת ניצחון". 

"שנאת ההפסד של נתניהו וסיום המלחמה יכולה להביא לסיום כהונתו"

הסוגייה השנייה בגינה קשה לסיים מלחמה נעוצה בשאלת המנהיג. בישראל ראש הממשלה המכהן ב-15 שנים האחרונות מצליח לעורר כל כך הרבה אמוציות שהשיח עליו גולש לעיתים קרובות למקומות לא רציונליים. דנק מבקש להרחיב את הראייה הלוקאלית באמצעות היסטוריה אוניברסלית.  

"כמעט לא משנה אם המדינה היא דמוקרטית או דיקטטורה, קבלת ההחלטות הקובעות במלחמה היא תמיד על ידי אדם יחיד או מספר מאד מצומצם של אנשים לידו. ביפן של מלחמת העולם השנייה היה תהליך קבלת החלטות סדור ומאורגן אך בסוף את ההחלטות קיבל בן אדם אחד, כך גם בגרמניה של אותה מלחמה". 

ואולי זה דווקא דבר טוב שמקל על קבלת ההחלטות? 

"זה לא עניין של טוב או לא טוב. צריך לזכור, האינטרס של כל המנהיגים הוא להישאר בשלטון ושכיוצאים למלחמה, לא משנה איך היא פרצה, למנהיגים תמיד יש ציפייה להישגים: נשיא ארה"ב הארי טרומן רצה לאחד את קוריאה בזמן מלחמת קוריאה; פוטין שואף לשלול את זכותה של אוקראינה כמדינה וביבי מבטיח ניצחון מוחלט ומיטוט חמאס. הבעיה מתחילה כאשר הישגי המלחמה לא ניתנים להשגה או מחירם גבוה מדי ואז המנהיג צריך לעבור ממצב פסיכולוגי של רווח לתחושת הפסד וזה מעבר קשה, בטח בישראל של היום, ששנאת ההפסד של נתניהו וסיום המלחמה יכולה להביא לסיום כהונתו". 

השערה שלך, עוד כמה זמן המלחמה תמשך? 

"אני לא מתעסק בהשערות, לא מתיימר אפילו לדעת דברים כאלה".