"כן זו אני הגבירה בחום, זו התמירה"

ביום שישי האחרון בבוקר, מעשה שבשגרה, שוחחה רחל סאייג בטלפון עם גיסתה, ואז אחותה החלה להציק לה בממתינה. לאחר הפעם השלישית אמרה סאייג לגיסתה שהיא נאלצת לסיים את שיחתן, כי נראה שלאתי האחות יש משהו חשוב לומר.

"כשחזרתי אליה היא אמרה לי שמחפשים אותי בקלוז'ר", משחזרת סאייג, "ואני שואלת מי זה קלוז'ר, מה זה, אני לא מכירה. היא מסבירה בקצרה שזו קבוצה שבה מחפשים מכרים מהעבר ויש אחד שמחפש אותי, שהיה חבר שלי. 'מה?' שאלתי והיא עונה 'ואני זוכרת אותו, אני זוכרת שלאחר שאמרת לו שאת רוצה לעזוב, הוא כתב לך מכתב פרידה פוצע את הלב'. אמרתי לה שאני זוכרת משהו במעומעם והיא ענתה שהיא תעשה חיפוש אצלה בבית, ויש לה הרגשה שהיא תמצא את המכתב. כשפינינו את הבית של ההורים, היא לקחה אליה המון דברים ואמרה שיכול להיות שהמכתב אצלה. הייתי בשוק".

"מתגעגע רק לראות אותה ולשאול כמה שאלות"

בפוסט שפרסם לפני חמישה ימים דוד כהן בקבוצת הפייסבוק "קלוז'ר – חיפוש מכרים מהעבר שלך" נכתב: "אני מחפש ידידה שהיתה אהבה ראשונה שלי בשנת 1973. היא הייתה אז בת 15 וקראו לה רחל שריקי. היא היתה גרה בחליסה שבחיפה, התחתנה וגרה פעם בטירת כרמל. היום היא אמורה להיות בת 66. מתגעגע רק לראות אותה ולשאול כמה שאלות. אשמח מאוד ואודה לכם אם תאתרו אותה, מכל הלב". 

כהן צירף תמונה של בחורה כהת שיער, לבושה במכנסיים חומים כהים וסוודר גולף בצבע חום בהיר. היא נשענת על גדר ברזל לבנה, כשברקע בתים עם גגות רעפים אדומים והנוף של מפרץ חיפה נפרש מאחור במלוא תפארתו. לבקשת המגיבים הוא צירף פרטים נוספים – הוא זכר שלאחותה קוראים אסתר, שהיא למדה בבית הספר הממלכתי דתי עירוני ו' בדרך יד לבנים – אך מרוב תגובות ושרשורים, לא שם לב שמשאלתו נענתה.

סאייג חיפשה את הפוסט המדובר, שכבר היו בו מאות תגובות, וכתבה: "דוד כהן, אני כאן. מישהו אמר לי שמחפשים אותי. 'כן זו אני הגבירה בחום, זו התמירה'. איזה קטע, עברו רק 51 שנה ונכון, באמת אהבה ראשונה. אהבה כזאת לא שוכחים. זה תמיד נשאר בזיכרון. אהבה של נעורים".

רחל, אם זיכרונה של אחותך אינו מתעתע בה, הסיפור יותר מורכב מ"סתם" אהבה ראשונה של נעורים. זו אהבה ראשונה נכזבת.

"אההה", היא עונה במבוכה, "בסדר, תסתכלי על זה ככה. אני עדיין פשוט בהלם, זה כולה משהו פשוט שפורסם, וזכה לכזו תהודה".

ברגע שניתנה לסיפור פומביות בפייסבוק, רף ההתרגשות עלה וזה הפך לפוסט ויראלי, עם 1,800 לייקים ומעל אלף שיתופים. הופתעת?

"בטח שהופתעתי. הוא כתב לי בפרטי שנשתמע, שהוא בסידורים אחרונים לקראת הפסח ושלח גיף של חג שמח. הופתעתי שהוא לא ביקש את מספר הטלפון שלי והחלטתי לקחת יוזמה. שלחתי לו את שלי. הוא התקשר וסיפר שלא היה לו נעים לבקש מאשה נשואה. דיברנו והוא הזכיר לי כל מיני דברים מלפני 50 שנה, אבל לא זכרתי הכל, ככה במעומעם. מיום שישי אני עם חיוך מרוח על הפנים".

יש לך מושג למה דווקא עכשיו הוא החליט לחפש אותך?

"אני חושבת שהוא עשה סדר פסח ומצא תמונה. זה הזוי".

ראית את תגובות התמיכה של אשתו ושל בתם?

"לא ראיתי תגובה של אשתו, אני כבר מחפשת אותה. הבת פנתה אלי ושאלה אותי אם אביה היה רומנטיקן".

"העולם הפך להיות שמח ומדהים"

בתו של כהן, מרים אושרה כהן, כתבה לאביה תגובה וגם תייגה את אמה, יפה כהן: "אבא, אין עליך, אתה גאון ואני גאה בך על ההתמדה והנחישות למצוא את האהבה הראשונה שלך. אבל תמיד תזכור שבזכות אשתך הנפלאה, יצאה לך בת מהממת כמוני". 

על כך ענתה אמה: "מרים יפה שלי, אשתו הנפלאה זורמת ושמחה בשבילו, ואת מהממת כמוני". בתגובה נוספת, פנתה כהן אל בעלה וכתבה: "אני שמחה ומאושרת שזה עושה לך את החג וכיף לראות אותך מתרגש ככה. שנים חיפשת את רחל, עזרנו לך בכל מדיה אפשרית. הילדים ואני שמענו סיפורים על אהבה ראשונה ובסוף מצאת אותה. יאללה דוד, תהנה, תתרגש והעיקר להיות בשמחה. כולנו גאים בך דוד, עשית לנו את החג. ולך הגבירה בחום, כל הכבוד על הספונטניות, חג שמח וכשר".

דבריה ריגשו את בעלה שכתב: "תודה לאשתי שלוקחת את זה ספונטני ומרשה לי להתרגש, חג שמח וזוגיות נפלאה. בכל זאת, זו התרגשות חריגה ומדובר על זוג נערים שלא ראו אחד את השנייה 51 שנה".

סאייג וכהן הכירו דרך חברה לכיתה שלה, שהיתה שכנה שלו ברחוב דוד אוחנה, מתחת לשוק תלפיות. באותה תקופה, תחילת שנות ה-70, לא היו לכולם טלפונים בבתים. "כשרציתי לדבר איתו, הייתי מתקשרת ללילי השכנה, שהיתה הולכת אליו לדירה, קוראת לו וככה היינו מתקשרים", היא נזכרת. 

בפוסט שיתפה סאייג שני צילומים, מיומן התלמיד שלה בשנת 1973. ב-24 במאי, חצי שנה לחברות שלהם היא איירה שני לבבות בהם כתוב "רחל ודוד I love you לנצח" והמילה ,באהבה" בענק. היא הוסיפה באותיות דפוס שהיא מאחלת לעצמה המשך חברות מוצלח. 

כהן ראה והגיב: "כמה יפה ומרגש ומשמח, ממש תענוג לראות את זה… תודה על שיתוף הפעולה, העולם הפך להיות שמח ומדהים".

סיפור האהבה החזיק רק עוד חודשיים-שלושה, ובסך הכל הם היו ביחד כשמונה חודשים. קצת לאחר הפרידה הכירה סאייג את מי שיהיה בעלה, לו נישאה כשהיתה בת 18, והשניים ביחד עד היום. יש להם שלושה ילדים וחמישה נכדים, שתיים מהן תאומות המתגוררות בארה"ב.

"היינו נערים וזה היה בדיוק כמו בסרטים"

כהן, המתגורר כיום בקרית אתא, הכיר את סאייג כשהיה בן 17 לערך ולאחר הפרידה התגייס לצבא, לתובלה. במסגרת שירות המילואים הוא לקח חלק בשתי מלחמות ולפני 45 שנה התחתן עם יפה ונולדו להם חמישה ילדים. כהן, אדם מאמין ושומר מצוות, עבד ב-30 השנים האחרונות כמשגיח כשרות.

"אני לא עושה שום צעד ללא אשתי", הוא אומר, "היא יודעת הכל, תמיד. מדובר בסיפור מאוד מרגש, שכולו אהבה לזולת. זה סיפור מקסים, שמשמח את לבבות האנשים, על שני אנשים שלא ראו אחד את השנייה כל כך הרבה שנים ושמחתי לגלות שיש לרחל משפחה נפלאה".

למה בחרת לספר אותו בפייסבוק?

"אני לא מבין בפייסבוק, אני נכנס פה ושם לשמוע דרשות וסיפורי מעשיות אל תוך הלילה. ממש לאחרונה הזמינו אותי לאותה קבוצה בה מחפשים חבר וזה עניין אותי. פרסמתי את הפוסט הזה בתמימות גדולה מאוד, לא חשבתי שזה יעשה כזה רעש גדול".

ולמה דווקא עכשיו, לאחר 51 שנה?

"תמיד חיפשתי לדעת מה קורה עם הבחורה ההיא, שהיום היא כבר האשה הזו, אבל לא היו לי אמצעים לאתר אותה. כאשר גיליתי את דבר הקבוצה, אמרתי 'יאללה, ננסה' וזה הצליח, תוך כמה שעות מצאו את האבידה".

ספר איך זה היה פעם, היא היתה החברה הראשונה שלך?

"החברה העיקרית הראשונה שלי, וכן, רחל היתה האהבה הראשונה שלי. אני הייתי לפני גיוס ובסך הכל אהבנו מאוד אחד את השנייה, היינו נערים וזה היה בדיוק כמו בסרטים".

סאייג, קבעתם להיפגש?

"קבענו לדבר. אני עדיין בהלם. שאלתי את הילדים שלי, מה הסיפור, למה הוא כל כך תפס והם אמרו שכנראה בגלל שהמצב עכשיו נורא קשה, הכל בכאוס במדינה, והנה מתפרסם סיפור חמוד, סיפור של תקווה, סיפור אופטימי שמעלה חיוך".