מאז אמש, כשנפוצה ברשתות החברתיות הידיעה על מותו של אלכס אדלשטיין – הרוח החיה של פאב הדאנק – הגעגועים אל האיש ואל הפאב המיתולוגי ששכן במושבה הגרמנית, מתעצמים. עמוד הפייסבוק של אדלשטיין הפך למצבה חיה של הספדים כואבים ועצובים, אך גם שמחים ומלאי חוש הומור – בדיוק כפי שהיה האיש
ב-5 במאי 2107, נפרד שי אילן, אז עורך התרבות של כלבו, מפאב הדאנק שנסגר לאחר 19 שנים. התרומה של הדאנק לתרבות החיפאית, על פי אילן, היא לא בחינוך לשתייה נכונה או להתנהגות נאותה בפאב, אלא ביכולתו לקיים מרחב פרטי בספירה הציבורית. כך הוא יכול היה להפוך לא לבית אחד, אלא לבתים של אנשים רבים.
"זו אולי הנקודה החשובה ביותר", כתב אז אילן, "אין טעם לאפיין את החבורה הזו, שמאז הצטמקה ותפחה לסירוגין ושינתה את הרכבה ונשארה אותו דבר. יש בעדת הקבועים של הדאנק אמנים, מדעניות, סטודנטים, נהגי מוניות, סוחרים, בוהמייניות, חנונים – מכל הבא ליד. העובדה הזו עומדת לכאורה בסתירה לתדמית שמדי פעם נהגו ליחס לדאנק, כאילו מדובר במקום נוקשה, ושהתבטאה בין השאר ברשימת החוקים שהתנוססה מעל לבר. תל אביבים שהייתי מארח בדאנק מדי פעם היו מעיפים ברשימה מבט צדי ומבליעים חיוך לעגני. 'הבדיחה היא על חשבונכם', הייתי אומר להם, 'במקומות שלכם לא קורה לעולם מה שקורה כאן'”.
ואלו החוקים שהיו תלויים מעל הבר בדאנק: אין שולחנות מעל שישה אנשים; מי שמבקש חינם – מקבל פחות; לא מערבבים בירה; לא מערבבים וויסקי; לא בוחרים שירים.
בטור הפרידה שלו מהדאנק, הצליח אילן לזקק מי היה אדלשטיין ואיך הפך את הפאב שלו לבית עבור רבים. "זה המקום להגיד משהו על אלכס, שהמקום הזה הוא מפעל חייו. הוא רואה בעצמו מי שרוצה להשאיר חותם על חיי התרבות של העיר, ואין ספק שהוא עשה את זה, אבל לא בהכרח במובן שהוא חושב. אלה לא המטרות המוצהרות שהוא ניסה לחנך אליהן, כמו אופני שתייה ואכילה, ואפילו לא הדרישה לכבד את המרחב באמצעות שמירה על קוד התנהגות מסוים. התרומה שלו היא פעולה ברמת השיח. בכך שהוא אמר 'המקום הזה הוא הסלון שלי ואני מארח בו אנשים', הוא איפשר את ההתייחסות של אחרים לדאנק כאל בית.
"דאנק הוא הפאב הפרדיגמטי – הוא לא טרנדי, הוא לא פיק אפ בר, הוא לא קולי והוא לא ההנגאאוט של מישהו כזה או אחר. מפתה להגיד על הדאנק שהוא לא סתם בית, אלה הבית. אבל זה יותר מזה. פעמים רבות אמרתי שמה שכל כך חיבר אותי אליו היה העובדה שאחרי כמעט 20 שנה בתל אביב סוף סוף הגעתי למקום שיש בו מידה שווה של עברית, ערבית ורוסית, ושבניגוד לבירת הסגרגציה ההיא יש לי סוף סוף מקום שבו אני יכול להיחשף לתודעות שונות".
המון חברים, חיפאים וכאלו שהם כבר לא, הרימו אתמול כוס לזכרו של אדלשטיין. אנה אקסנוב סיפרה בפוסט שהיא הגיעה לחיפה מאשקלון, לדירה ריקה, עם מזוודה אחת, והמקום היחידי שהכירה היה הדאנק. "נכנסתי וזהו, במשך 4 שנים המקום הפך ליותר בית מהבית שלי", היא כותבת, "חגגתי שם דברים שמחים, בכיתי לאלכס על דברים עצובים והוא תמיד הקשיב ונתן עצות 'אלכס' על החיים מלוות באוכל מנחם ובירה איכותית. גם אחרי שעזבתי את חיפה ובאתי לבקר תמיד הרגשתי כאילו מעולם לא עזבתי. איך נולד אדם עם לב כל כך רחב שנכנס ללב של כל כך הרבה אנשים אחרים? תמיד קיבל אותנו כמו שאנחנו ולימד אותנו לקבל את המוזרויות שלנו. ואם למישהו יש בעיה עם זה – בעיה שלו! אלכס, אתה חסר ותחסר לכולנו".
עמית פלדמן נזכר בפעם הראשונה שנכנס לפאב ופגש באדלשטיין על הבר: "הייתי בן 16 או 17, 2003 כזה, כל מה שידעתי אז על שתיה ולילה היה רק ממה שהכרתי מהקריות וגררתי חברים לדאנק, כי נזכרתי שראיתי אותו פעם בדרך לביקורת בלין. נכנסנו (ברור שגיל לא היה אישיו), הזמנו ברבר (איףףף) שהיתה אז פסגת האיכות, ושאלנו את הברמן מה הקטע של המקום. אלכס אמר שזה מקום של בירה ולקוחות קבועים (רק אותנו הוא לא הכיר) ולא יודע למה אבל היה לי ברור שמצאתי בית.
"מאז עברו איזה עשרים ומשהו שנים, הדאנק נסגר, זמנים השתנו, גם אני, אבל אלכס? נשאר אותו דבר. אייקוני. עם המכנס טבחים והכוס סיידר/בירה/שפריץ. השנה נפרדנו גם מיוסוף מוגרבי וגם מאלכס אדלשטיין – שניים משותפי השתייה הטובים שחוויתי ובהרבה מובנים הם מסמנים סופה של תקופה שעצוב שנגמרה. אז תודה אלכס על שמזגת את הבירה הכי טעימה בעולם ולימדת אותי לשתות. עצוב לי".
"אם יש משהו שמאפיין חיפאים, הוא העובדה שהמקומות שבילינו בהם הפכו את חיפה למה שהיא עבורנו", מספרת מיכל רוזן, "אבל מה שהופך מקום חיפאי לחיפאי באמת, הוא הקשר המאוד מיוחד בין בעליו לבין 'הקבועים' שפוקדים את המקום גם שנים אחרי שהוא נסגר. פוקדים אותו בסיפורים ובחוויות ופוקדים אותו בצורתו החדשה או המחודשת. אלכס אדלשטיין היה 'מקום' שכזה. אלכס מהדאנק נשאר אלכס מהדאנק גם בגלגול החדש של בירה ואוכל. היתה לו שפה משלו, חיוך משלו ודרך משלו להיטיב עם העולם. תודה על השנים האחרונות בהן בעיקר כבר לא ישבתי אצלך, אלא רק עצרתי למנוחה ולשוחח לרגעים במהלך סיבוב בשוק, תודה על החיוך, תודה על הזיכרונות מימי הדאנק ותודה שהפכת עבורי את חיפה למה שהיא. מבטיחה להרים כוסית של וויסקי לפרידה!".
"צום קל, ואל תשכח לסגור את הדלת!"
באוגוסט 2021, לאחר שנה וחצי של השבתה מאונס בגלל הקורונה, פתח אדלשטיין את בירה ואוכל – בר של שוק, ברחוב יחיאל 7 בשוק תלפיות, עם כ-30 מקומות ישיבה, רובם על הבר. לאחר שהדאנק נסגר, עבד אדלשטיין במעין הבירה, פתח את הגלגול הראשון של הברונוז, היה כמה חודשים במכבסה בחלוץ מעל השוק וניהל את הקסטרא בנתנזון. את כל זה הוא עשה בארבע שנים עד ליציאה לחל"ת וזו בעצם היתה שנת השבתון הראשונה שלו מזה שנים רבות. לאחרונה שונה שם המקום ל-Rollings ולפחות הערב (חמישי) הוא ימשיך לפעול.
ליאור לב-רן כתבה: "יש שאומרים שאדם לא מת כל עוד זוכרים אותו. אלכס, למרות שפיזית מתת היום, השארת אחריך כל כך הרבה זכרונות וחוויות, משפטים לפנתיאון, חוקי דאנק מעוררי השראה ותפיסה יוצאת דופן לחיים, כך שלדעתי אתה תחיה עוד שנים ארוכות בלבבות של כל כך הרבה אנשים. והנה, גם במותך אתה מחבר בין אנשים וגורם להם לרצות להיפגש ולשתות, ובטוח גם להיזכר בכמה בדיחות קרש שלך. בדיוק כמו שנהגת ביום יום".
והיא מבטיחה לעמוד בכמה התחייבויות קרובות: "הפלייליסט המעורבב מדייק בבחירת השירים. מבטיחה לא להחליף שיר בפלייליסט בשבוע הקרוב; אכין השבוע צ'יפס עם בולגרית וצהובה לפי הטאצ' הסודי שלך. צהובה באמצע, בולגרית למעלה. עם רוטב צ'ילי בצד. לא יהיה קטשופ (אני מודה שיער מאוד אוהב קטשופ, פישלתי בחלק הזה..); ביקור בשוק תלפיות – הזיתים והבוטנים של הדאנק. יבוצע בקרוב; מזיגה איטית כדרך חיים; מי שמבקש בחינם, מקבל פחות; כן כן, אשאר עד 3:00 בבוקר. גם אם הפאב ריק… ככה מייצרים הרגלים והבנה שלא משנה מה, הפאב פתוח עד 3:00. לוקחת ממך עד כמה חשובה ההתמדה,עקביות בלתי מתפשרת ונחישות; עד כמה חשוב לחלום וללכת עם החלומות, לדאוג שיש שותפים טובים לדרך ולא להתפשר על איכות. סי יו בעדן, חבר יקר. צום קל, ואל תשכח לסגור את הדלת!".
גם מדריך הטיולים שי פריזנר כתב לזכרו: "שמעתי שהלכת מאיתנו. זכינו לאכול מהאוכל שלך ולשתות איתך להרים איתך עוד כוס לחיים. אני זוכר אותך, היית בא לסגירות בג'ק והאפונים, אחרי ערבים רוויי שתיה אצלך בדאנק. אחר כך פתחת את בירה ואוכל של שוק בתלפיות. חבר יקר אני מקווה שבעולם הבא יש אספקה בלתי נגמרת של וויסקי ובירה, ושאתה נהנה מכל אלו מסתכל עלינו מלמעלה וצוחק. אלכס יקר חיפה מרכינה ראש כי הלכת לדרכך נזכור אותך תמיד".
"אלכס מהדאנק נפטר הלילה. מת כמו שרק אלכס מהדאנק יכול. הלך לישון, גילה שממש נחמדה לו השינה הזאת ופשוט החליט לא להתעורר", כותב שדרן רדיו חיפה יוסי פרץ ארי ונזכר, "לפני רבע מאה האיש הזה שיכר אותי בפעם הראשונה. השילוב של האיש הכובש שהוא, יחד עם זה שהמרחק מהדאנק אלי הביתה היה שתי דקות הליכה, הפכו את המקום לאהוב עלי במיוחד. פאב שכונתי כמו שכתוב בדברי הימים. אלכס היה אוהד מכבי שרוף ואוהד שרוף לא פחות של מכבי בכדורסל. החיבה שלו לליברפול קישרה בינינו עוד יותר וכמות הפעמים שנכנסתי אליו בצהרי יום ראשון לראות אל ליברפול עם כמה פיינטים של בירה, היתה מרגשת".
והוא מסכם: "אלכס גם היה נודניק לא קטן. זה החוקים שהוא קבע לדאנק, ההקפדה על מזיגה איטית של כל בירה וגם הניסיונות הכושלים שלו לגרום לי לאכול חזיר. בקיצור נודניק. בשנים האחרונות הדאנק נסגר ואלכס פתח מקום בשוק תלפיות. זה לא באמת שינה את השם שלו. הוא לנצח יישאר אלכס מהדאנק. היה שלום אח יקר, ירוק ואהוב שלי. מחכה כבר שיצא הפסח כדי להרים פיינט אחד לזכרך. מבטיח שאבקש מהברמן במזיגה איטית. סלנג'יבה (לחיים בסקוטית; ח"ה)".
ואי אפשר לסיים רשימה לזכרו של אלכס אדלשטיין ז"ל, ללא רצף הברכות שלו שהפכו לקאלט: "שבת שלום, צום קל, חג שמח, שום כתוש, פסח כשר וגמר חתימה סבירה". אדלשטיין יובא היום (חמישי) לקבורה בשעה 19:00 בתל רגב. חבריו ומוקיריו מוזמנים לרולינגז להרים כוסית לזכרו החל מ-20:00.
