סאן מנחם נפרד בדמעות: "סיימתי עם הכדורגל אבל הרווחתי את החיים"

מכבי חיפה נפרדה היום (חמישי) רשמית מקפטן הקבוצה, סאן מנחם, שפרש מכדורגל בגיל 30 אחרי פציעת ראש חוזרת, שסיכנה את חייו וחייבה אותו לסיים את פרקו בכדורגל. במסיבת עיתונאים מרגשת, בה הוכן לו קליפ מיוחד, השחקן הזיל לא מעט דמעות, כאשר גם חבריו לקבוצה הגיעו לאצטדיון סמי עופר כדי לחלוק לו כבוד. "סאן המשיך להיות דמות חיובית בחדר ההלבשה. לתמוך בחבריו גם כאשר לא היה על המגרש" פתח המנהל המקצועי, גל אלברמן, את מסיבת העיתונאים. אחריו הגיע מנחם, עם דף מוכן והתקשה לקרוא ממנו. "אני פורש מכדורגל" פתח מנחם, "שנה ושלושה חודשים שאני לא עושה את הדבר שאני מאמין ויודע שבשבילו הגעתי לעולם. בדיוק לפני 11 שנים, עליתי לראשונה לשחק בבוגרים ולא דמיינתי שאשיג כמעט הכל בכדורגל. כשהשגתי, מי חשב שזה יסתיים מוקדם מהצפוי, בסך הכל בגיל 30, שיא הקריירה".
עוד הוסיף: "את האופי שלי כשחקן, ידעתם שאני כזה שנותן את הגוף על המגרש, מחוייב עד הסוף, לא משנה אם פתחתי בהרכב או נכנסתי כמחליף. לפני שעה ושלושה חודשים, כאן נגד ריינה, התגשתי בראש של שחקן יריבה, התעלפתי והבדיקה הראתה התקף אפילפסיה. משם פגשתי את הרופאים הגדולים בתחום, הפרופסורים הטובים בכל העולם, הכל בשביל הסיכוי ללבוש שוב את המדים של מכבי חיפה. כל מי שפגש אותי ושאל מתי אחזור, עניתי "אוטוטו" מתוך אמונה שזה יקרה. לא מזמן קיבלתי את החותמת שחזרה היא סכנת חיים עבורי. אני רוצה להודות לבורא עולם על הזכות להיות שייך למועדון כמו מכבי חיפה. מי שלא שיחק כאן, לא יבין זאת לעולם. שיחקתי בבמות הגדולות בעולם, זכיתי בתארים, דברים שלא כל שחקן זוכה בהם. זכיתי בחברים ולשחק עבור הקהל הטוב בארץ ומהטובים באירופה. מה יהיה הלאה? אני משוכנע שמחכים לי דברים טובים ואתגרים חדשים. בינתיים אני רוצה לומר תודה, לבוא עולם על הזכות והמתנה שקיבלתי. תודה לג'קי דהן הסוכן שלי שליווה אותי כל הקריירה. תודה לנשיא המועדון, יענק'לה שחר, לעוזי מור ולאור שחר, שתמכו בי כל התקופה וגם עכשיו. תודה לצוות ולמנכ"ל איציק עובדיה, לשחקנים שחלקו איתי את חדר ההלבשה ולקהל הכי טוב שיש. למשפחה שלי ולהורים שלי, לאמא היקרה ובעיקר לשרון, שהוא חלק ממני ומלווה אותי מגיל 8. תודה אחרונה לאשתי האהובה שתמכה בי והיתה איתי ברגעים הכי קשים ולבן שלי שנולד ברגע שהכי הייתי זקוק לו. אני פורש, אבל לא ממכבי. לסיום: משהו חשוב יותר ממני, יותר מכולנו, הקושי שלי מתגמד לעומת מה שקורה במדינה שלי. אני מתפלל לרפואת כל לוחמי צה"ל ושכל החטופים יחזרו כבר הביתה".

כאן נפתח שלב השאלות ומנחם נשאל מה הרגע המרגש בקריירה שלו ואמר: "מבחינתי האליפות הראשונה הכי מרגשת. הגעתי לפה בגיל 20 בתקופה לא הכי יפה של המועדון. הרבה מאוד שחקנים לא רצו להגיע לפה. בתור ילד, ספגתי חדר הלבשה עם שחקנים גדולים שעשו דבר או שניים בכדורגל הישראלי. בתור ילד לא דיברתי, אבל ספגתי המון למקומות שיעזרו לי בהמשך. האמנתי שהמועדון הזה יגיע למקום הראוי לו. זה ישב עלי באופן אישי ועל כל מי שהיה איתי באותה תקופה. ברגע שזכינו באליפות זה רגשות שאי אפשר להסביר במילים, זה הרגע הגדול ביותר שלי במועדון. אני מלא הערכה לצ'ארון שרי שעבר איתי הרבה שנים. הוא מצא לנכון לקרוא לי להניף צלחת ואזכור את זה לכל החיים. אבל האליפות הראשונה היתה משהו ענק"
לשאלה מה השלב הבא בקריירה אמר: "זה מאוד טרי, אגיע לגשר ואחצה אותו. יש לי כיוון, זה משהו שהעלתי עם ההנהלה וגם גל אלברמן, נשאיר אותו בנינו, אבל כל החברים שלי שיושבים פה, יודעים כמה אני מזוהה עם המועדון ויכול לתרום בפן האישי והקבוצתי, בהמון דברים, זו מחשבה שיושבת חזק אצלי והעברתי למי שצריך להעביר. הלוואי שנמצא את הדרך הנכונה. עברתי לשמחתי את כריסטיאנו רונאלדו, מסי וניימאר, כל גדולי הדור. זאת חוויה מטורפת. אם אני מסתכל לאחור, לגיל 8, לא דמיינתי שאגיע למקומות האלה".
לשאלה אם הוא מצטער על כל הפעמים שעלה לנגוח וסיים על הרצפה אמר: "כל הנפילות היו השגחה עליונה. בהסתכלות אחורה, אני צריך להודות על זה שאני יושב פה היום. סיימתי עם הכדורגל, אבל הרווחתי את החיים. אני צורך כדורים שרופאים לא ממליצים בגיל הזה, כי יש להם השפעות. הקושי גדול אבל ברוך השם יש לי את המשפחה ואת אשתי היקרה, שמצליחים להכיל אותי ולתת את המקום הרגוע והשקט".
לשאלה האם הוא מצטער על משהו בקריירה הבהיר: "לא מצטער, שלם עם כל משחק, מהלך באימון, שלם עם הכל, גם טעויות ועשיתי לא מעט. הן בישלו אותי להיות השחקן השלם שהפכתי להיות אז חד משמעית לא מצטער על כלום".

מנחם פנה לקהל והבהיר: "אני לא נפרד מכם. תמיד יש לכם מקום אצלי בלב. בתקופות פחות טובות, שהיו הרבה משחקים שלדעתכם ובצדק לא היינו טובם ולא סיפקנו תוצאות וידעתם להגיע לכפר גלים להראות לנו עם גזרים או טיטולים שחיכו לנו על המגרש, למדתי איזה עוצמות יש לקהל הזה. גם בתקופות פחות טובות באו 30 אלף איש, גם אם שרקו בוז וקיללו, אבל תמיד רציתי להיות חלק מהם ובסופו של דבר הצלחתי ועל זה אני גאה".
סאן מנחם נשאל האם הקבוצה יכולה לזכות העונה באליפות ואמר: "אם היא יכולה לזכות באליפות השנה? מבחינתי סטטיסטית, כמובן. יש משחק גורלי בשבת והחברים שלי התכוננו כל השבוע. הם יודעים מה צריך לעשות ויש צוות שעובד איתם כל יום ובעזרת השם הם יביאו 3 נקודות".
לסיום, הקשר דולב חזיז לקח את המקרופון וביקש לומר דברים בשם השחקנים: "בשמי ושם כל השחקנים רוצים להגיד לך תודה רבה. יש דברים יותר חשובים מכדורגל, היה לי מאוד קשה לשבת פה ולשמוע. בשם כל השחקנים, תודה על כל מה שהבאת. לי אישית, ששיחקנו יחד על הקו, היית מהמורים ותמכת בי בכל רגע. גם מי שלא נמצא פה, כמו נטע לביא ושרי, גם הם עצובים עכשיו אבל שמחים שהרווחת את החיים. אני בטוח שזה לא סוף הסיפור ונהיה בעתיד יחד. כיף שחגגנו יחד ושנמשיך לחגוג בעתיד. אוהבים אותך מאוד".