הבוקר (שני) בשעה 11:00 בבוקר החלו טקסי זיכרון בבתי העלמין השונים, לאחר שנשמעה צפירת באורך שתי דקות. רדיו חיפה בסיקור מבתי העלמין השונים

לפני זמן קצר הסתיימו בבתי העלמין השונים טקסי יום הזיכרון לחללי ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. מניין חללי מערכות ישראל עד היום: 25,040. מיום הזיכרון הקודם ועד היום נוספו 826 חללים. 716 חללי מערכות ישראל נפלו במהלך מלחמת חרבות ברזל, בהם 642 חללי צה"ל, מתוכם 39 חברי כיתות כוננות, 68 חללי משטרת ישראל ו-6 חללי שב"כ.
בבית העלמין הצבאי בחיפה התמלא כבר בשעות הבוקר באלפי משפחות, חברים לנשק ומפקדים לשעבר שהגיעו לחלוק כבוד לנופלים. כמידי שנה, ערכו את טקס יום הזיכרון חיילים ומפקדי בסיס חיל הים.
בבית העלמין בנווה דוד קבורים מעל 1780 חללים. מאז ה-7 באוקטובר נתמנו בבית העלמין חמישה עשר חללים. את עיריית חיפה ייצג סגן ומ"מ ראש העיר, אביהו האן ובשם כנסת ישראל, נשא דברים ח"כ אלי דלל. החזן הצבאי אריאל לייפר נשא תפילת "אל מלא רחמים" והרב חגי ולווסקי נשא תפילה ל"נשמות הקדושים". "קדיש" קרא עמוס דסקל, אביו של סמל אחיה דסקל ז"ל, שנפל בקרב במלחמת חרבות ברזל.

בחלקת חללי פעולות האיבה שבשער הדס בבית העלמין שדה יהושע קבורים 334 חללים. החללים האחרונים שנקברו פה, אלו הם ארבעה בני העיר שנרצחו במסיבת הנובה ברעים בשבת השחורה, שני קופרווסר, איתי בנג'ו, עדן ליז אוחיון ודניאל (דנה) פטרנקו, שרק רצו לבלות ולשמוח ומצאו את מותם ב-7 באוקטובר בידי מרצחים.
את חיפה ייצג ראש העיר יונה יהב שהגיע לכבד ולעטוף את המשפחות הוותיקות בחלקה ולעמוד לצד המשפחות החדשות שנוספו לאחרונה. הוא נשא דברים, כמו גם נציג המשפחות השכולות יוסי צור, אביו של אסף בלונדי ז"ל, אשר נרצח בפיגוע אוטובוס 37 ברחוב מוריה בחיפה ב-5 במרץ 2003. את הכנסת ייצגה השנה ח"כ שרן השכל.
את לפיד הזיכרון הדליק אלי דוד, גיסו של מוטי הרשקו ז"ל, אשר נרצח בפיגוע קו אוטובוס 37 ב-5 במרץ 2003. הרשקו נרצח בפיגוע עם בנו תום שהיה כמעט בן 16. החזן דוד אולמן נשא תפילת "יזכור". הרב אלי בלום קרא פרק תהילים ו"קדיש" קרא יעקב בנג'ו, אביו של איתי בנג'ו ז"ל, שנרצח על ידי מחבלי החמאס במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023. את זר המשפחות הניחו בני המשפחה של עדן אוחיון ז"ל שנרצחה בגיל 24.


בחלקה הצבאית בבית העלמין אושה בקרית אתא קבורים 76 חללים ומאז מלחמת חרבות ברזל נוספו שבעה קברים חדשים, כששניים מהם, סמל יוסף דסה ז״ל וסמל דניאל לוי ז"ל, נקברו רק אתמול (ראשון). השניים, שהיו החברים הכי טובים, למדו באותה כיתה בתיכון, התגייסו ולחמו יחד. הם נהרגו בקרב בצפון רצועת עזה ונקברו זה לצד זה. אל בית העלמין הגיעו בני משפחה, חברים לנשק ומפקדים לשעבר שהגיעו לחלוק כבוד לנופלים.
את אבוקת הזיכרון הדליקה פנינה בן שבת, אלמנתו של סגן אלוף יהודה בן שבת ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו ביום א' בניסן תשס"ד, והוא בן 38. את תפילת "קדיש" קרא אלי אלון, אביו של רס״ל אוראל אלון ז"ל, שנהרג בקרב בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר.

הטקס העירוני לחללי קרית מוצקין התקיים בחלקה הצבאית בבית העלמין בצור שלום. את המשואה בחלקה הישנה הדליקה האלמנה גילה צליק ואת המשואה בחלקה החדשה הדליקה האם השכולה ענת סספורטס. "קדיש" קרא האח השכול אבי דביר ותפילת "יזכור" נשא יו"ר המועצה הדתית קריץ מוצקין, הרב שמעון ביטון. ראש העיר, ציקי אבישר, הניח את זר העירייה ואת זרי יד לבנים הניחו האח השכול יוסף גוטרמן והאחות השכולה ליליאן פרץ.

בחלקה הצבאית של נופלי קרית ביאליק בבית העלמין צור שלום, התקיים טקס אזכרה במעמד ראש העיר אלי דוקורסקי, סגניו, חברי מועצת העיר, נציגי צה"ל ובני המשפחות השכולות שבאו להתייחד עם זכרם של יקיריהם.
דוקורסקי: "76 שנים שאין לנו יום בלי כאב ולילה בלי דמעות. 76 שנים חלפו ועדיין אנחנו נאבקים ונלחמים כבראשונה. נלחמים ומבכים את בנינו ובנותינו. הטבח בעוטף עזה ומלחמת חרבות הברזל הם תזכורת מהדהדת וכואבת לכך מהשנה הנוכחית". בת ציון חופשי, תושבת קריית ביאליק, אמא של יזהר ז"ל, החלל האחרון של מלחמת יום הכיפורים, בן 21 בנופלו, ביכתה אותו עד יומה האחרון: "רציתי לומר לך, שאין יום בו איני עומדת מולך כבר 37 שנה. ליבי מתעטף עלי, עיני דומעות, גרוני נחנק. וחוזרת שוב ושוב על אותן מלים: למה, מדוע אתה?".
אל בבית העלמין הצבאי בעוספיה, הגיעו מאות אנשים, יהודים וערבים, חיילים ואזרחים, משפחות שכולות ואלו שבאו לנחמן, להרגיש חלק מהכאב על מאות חללי בני העדה הדרוזית שנהרגו במלחמות ישראל ועל שמונת החללים החדשים שנוספו בעקבות מלחמת חרבות ברזל ומדגישים בחסרונם את ברית הדמים בין שני הלאומים.
"תדאגו שיהיה לצעירים הדרוזים חלקות אדמה לבנות עליהם את בתיהם ולא רק חלקות להיקבר בהם", ביקש ראש העדה הדרוזית, השיח' מוואפק טריף, והזכיר שגם ביום קדוש זה, צריך לדאוג לענייני החול.


שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת הגיע לבית העלמין הצבאי בעוספיה כנציג ממשלת ישראל, אך לא הורשה להיכנס בשער הראשי. ברקת נכנס מכניסה צדדית והסתובב בין הקברים החדשים והישנים. כשניגשו אליו אזרחים והביעו בפניו ביקורת. "תתבייש, בושה, הממשלה שלך לא ראויה", אמר לו אחד, בעוד נאיף מנסור, אב שכול, אמר: "נלחמתי בלבנון השנייה בשביל המדינה. מה עשינו לא בסדר שמגיע לנו היחס הזה?".
תא"ל אמל אסעד, בעבר מג"ד 932 לחם בקרב החווה הסינית, אח שכול וממובילי המאבק נגד חוק הלאום הגיע לבית העלמין ונאלץ לפגוש את ברקת וזאת לאחר שביקש ממנו לא לפקוד את בית העלמין, בטענה שהוא אינו עשה דבר למען שיפור מצב המגזר.
אסעד למה ביקשת מברקת שלא יגיע?
"כי אני מכיר אותו. אין לו שום דבר לספר לנו או לחדש לנו מה הוא יעשה בנוגע לשיפור מצבנו. אין לנו מה לשמוע אותו:.
זה הוא אישית או הממשלה שהוא מייצג?
"אותו אני מכיר אישית. הוא היה חייל שלי ובתור מפקד שלו אני יודע להגיד שפעם הוא היה אמיץ. והיום…".
