שמונה חודשים אחרי שנחטף ממסיבת הנובה ונרצח בעזה, אחותו של אופיר צרפתי ז"ל ילדה בן בקריה הרפואית רמב"ם. שובל קוסטנקו–צרפתי חלמה שהיא פוגשת את אופיר ומספרת לו על ההיריון: "אני מרגישה שזו המתנה שהוא נתן לנו, כדי שתהיה לנו דרך להרחיב את הלב ואולי קצת לשמוח"

אודיה שווץ פרסום: 16:47 - 05/06/24
שובל קוסטנקו–צרפתי ובנה שנולד אתמול ברמב
שובל קוסטנקו–צרפתי ובנה שנולד אתמול ברמב"ם. על הקיר, תמונותיו של אחיה, אופיר צרפתי ז"ל | צילום: הקריה הרפואית רמב"ם.

"חלמתי שאני פוגשת את אופיר ומספרת לו על ההיריון הזה ורואה את הבעת השמחה על הפנים שלו. הוא ידע כמה חיכינו לילד נוסף. אני מרגישה שזו המתנה שהוא נתן לי, למשפחה שלנו, כדי שתהיה לנו דרך להרחיב את הלב ואולי קצת לשמוח", כך אומרת שובל קוסטנקו – צרפתי, אחותו של אופיר צרפתי ז"ל, אשר נחטף ב-7.10 ממסיבת ה"נובה" ונרצח בעזה, יממה לאחר שילדה את בנה ברמב"ם, "אין לי ספק שהוא שמר עלי לאורך כל ההיריון, אין לי ספק שהוא היה איתי בחדר הלידה, ושזו הדרך של אופיר להמשיך ולדאוג לנו שנהיה בסדר". 

במשך תקופה ארוכה ניסו שובל קוסטנקו–צרפתי (30) ובעלה מקס (37), מקרית אתא, להרות בשנית ולהביא אח או אחות לבתם אמה, בת ה-3.5. אחרי שתי הפלות והרבה מפח נפש, גילתה שובל כי היא נושאת תינוק ברחמה, יומיים לפני השבת השחורה. "אנחנו, האחים, מאוד מחוברים זה לזה", מעידה קוסטנקו-צרפתי על יחסיה עם אופיר ז"ל ואחותם הצעירה ליאור, בת ה-21, "מאוד רציתי לספר לו, ידעתי שהוא יהיה מאושר, אבל הוא גם מאוד רגיש ורציתי לחכות עוד קצת. שנהיה בטוחים, שלא ישבר לו הלב". 

את הידיעה על האחיין שבדרך, אופיר כבר לא הספיק לקבל. בזמן שניסה לחלץ את חבריו ומשתתפים נוספים ממסיבת ה"נובה", הוא נחטף בידי מחבלי החמאס אל עזה, ונחשב במשך כחודשיים למי שמוחזק בידיהם. בסוף נובמבר התבשרה משפחת צרפתי כי אופיר איננו בין החיים, כשגופתו זוהתה באזור בית החולים שיפא והובאה לקבורה בישראל. 

"שמונה חודשים עברו מאז. ההיריון הזה עבר מבלי שארגיש בו. לא הייתי נוכחת. הלב והראש היו במקום אחר", מספרת שובל, "ללידה הגעתי כמו לביצוע משימה, אבל שם, בחדר הלידה, פתאום קרה נס. קראתי לו, הרגשתי שהוא איתי. כשראיתי את התינוק כאילו נחלץ פקק שסתם את הלב, פתאום הרגשתי שאני יכולה לנשום, להרגיש, לשמוח. אי אפשר לתאר את התחושה של העיטוף והאהבה שהייתה שם בחדר. בי, בבני המשפחה שלי, בצוות שטיפל בי. לאן שהסתכלתי ראיתי עיניים טובות. ההורים שלי, שעברו כל כך הרבה סבל בחודשים האלה, הרגישו את אותו הדבר. אתמול הבנו שאלה החיים שלנו. לא רק עצב. אלא עצב ביחד עם שמחה". 

מסביב למיטה של שובל במחלקת יולדות תלויות תמונותיו של אחיה אופיר. החיוך שלו ניבט מכל פריים וקיר, והיא נראית שלווה ורגועה כשהיא מחבקת את בנה הקטן. "כולם שואלים אותי. תקראו לו אופיר? אני חושבת שאופיר הוא חלק גדול מאוד ממנו, ותמיד יהיה. אני אספר לו על הדוד שלו ואבהיר לו כמה הוא חסר, אבל יש את אופיר ויש את התינוק. אנחנו יודעים שהשמחה תבוא איתו, אבל זאת לא האחריות שלו. הוא יהיה מי שהוא, ואנחנו נדאג שאופיר וכל מה שהוא היה לא ישכח ויחיה בנו ואיתנו".