במשך 3,000 שנות קיומנו צלחנו חורבנות ומשברים ששום עם ותרבות לא יכלו להם. שוב ושוב קמנו כעוף החול. יכולת מופלאה זו לצמוח מן הקושי היא תורת סוד קיומנו שניתנה למשה בהר סיני בחג השבועות. בשמחת תורה נפלו השמיים, מי ייתן ובחג מתן תורה נתחיל לקום מהשבעה. טור מיוחד מאת הרב אופק מאיר
בחג שמחת תורה נפלו השמיים בישראל. 8 חודשים חלפו, מעל 240 יום, ועוד לא קמנו מה-7 באוקטובר. מאז הטרגדיה של ה-7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה, מתגלים שוב ושוב אין ספור רגעי חסד ופלא של גבורה אזרחית, של הקרבה, של מסירות נפש, הגינות, חברות, רעות ועוד.
נפילתו וגבורתו של ארנון זמורה, לוחם הימ"מ שפיקד על המבצע הנועז בשבת ראש חודש סיון, בה התבשרנו על חילוצם של ארבעת החטופים בחיים, הוא רק אחד מהם שנתן מעט אוויר ונשימה לנשמה המיוסרת של כולנו בשנה זו.
משחר קיומו במעמד הר סיני, סמך עם ישראל על האמונה ברוח. במשך 3,000 שנות קיומנו צלחנו חורבנות ומשברים ששום עם ותרבות לא יכלו להם. שוב ושוב קמנו כעוף החול, והמשכנו ליצור ולדרוש חיים בעלי משמעות. יכולת מופלאה זו לצמוח מן הקושי אל שגשוג תרבותי ורוחני היא תורת סוד קיומנו שניתנה למשה בהר סיני ב-ו' בסיוון, חג השבועות.
בעוד יומיים נחגוג את חג השבועות – חג מתן תורה. ערכים רבים ונושאים מגוונים טומן בחובו חג השבועות, כגון היחס אל הגר וביכורי פירות הארץ. עם זאת, ואף על פי שבתורה עצמה אין כל קשר בין חג השבועות לחג מתן תורה, סיפור מתן תורה הפך לאורך הדורות לסיפור המכונן של החג.
השאלה מה התחולל בראש ההר בין אלוהים למשה הציתה את דמיונם של רבים לאורך הדורות, יצירות אמנות וסיפורים רבים נקשרו ברגע המכונן של מתן התורה.
על רגע העלייה להר נאמר בתורה: "וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (שמות י"ט פסוק ג'). המדרש על פסוק זה מתאר את מה שהתרחש למעלה בהר כהתגוששות של ממש בין משה לאלוהים: "אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַלּוּחוֹת הָיוּ אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים, כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּיַד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שְׁנֵי טְפָחִים וּבְיָדוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁנֵי טְפָחִים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָיוּ מַפְרִישִׁין בֵּין יַד לְיַד" (שמות רבה כ"ח, פסוק א').
המדרש מתאר כי אלוהים אחז בשני הטפחים העליונים ומשך אותם בחוזקה לכיוון השמיים, ומשה אחז בשני הטפחים התחתונים ומשך אותם אליו בחוזקה לכיוון הארץ. שני הטפחים האמצעיים היו מעין שטח הפקר בין משה לאלוהים, בין שמיים וארץ.
התורה האלוהית השמימית מבקשת, כמו כל רעיון גדול, להתגשם ולהתממש במציאות. אך אלוהים, שאינו מוכן להיפרד מהתורה המושלמת שיצר, אוחז בה בחוזקה, ולא מאפשר למשה להוריד אותה לארץ.
תיאור זה מהווה דימוי פנטסטי על מאבק קיומי המתרחש במתח שבין חזון למציאות, בין אידיאולוגיה לפסיכולוגיה, בין אמת שמימית קנאית ומחריבה לאמת אנושית מקרבת ומתונה. המאבק הוא על דמותה ועל אופייה של התורה, כאשר השאלה המתבקשת היא – האם התורה מכוונת לאמת האלוהית שבשמיים או ליסודות ארציים אנושיים – אמת אנושית, צנועה השואפת לשלום בין בני האדם?
לפני 90 שנה הגיע הרב ד"ר מאיר אלק מגרמניה לחיפה ובחר בפסוק: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהילים פ"ה, פסוק י"ב) כרעיון המנחה וכסיסמה של מרכז חינוך ליאו באק, כדי ללמדנו שהאמת שעלינו לדרוש ולחפש אינה שמימית, אלוהית, קנאית וצרופה אלא פשוטה, אנושית, צנועה ומורכבת, המבקשת להגשים עצמה בחינוך ובקהילה.
מאבק זה מלווה את התרבות היהודית והאנושית מרגע בריאת העולם ועד לוויכוחים של ימינו על זהותה היהודית והדמוקרטית של החברה הישראלית כיום. במסורת היהודית שמחה היא מצווה, והיא אינה תלויה ברגש ובמצב רוח. השמחה היא המקור לאופטימיות ולתקווה. אנו זקוקים לשמחה כדי להמשיך להתמלא בתקווה, אך השמחה תהיה שלמה רק כשהחטופים יחזרו וכשתסתיים המלחמה. בשמחת תורה נפלו השמיים. מי ייתן ובחג מתן תורה נתחיל לקום מהשבעה, ונזכה לראות בחזרת החטופים, בהחלמת הפצועים ובסיום המלחמה.
חג שבועות שמח.
הרב אופק מאיר, הוא המנכ"ל של מרכז חינוך ליאו באק.
