חיפה משופעת במקומות אלטרנטיביים – גלריות עצמאיות, חללי אמנות, ברים ובתי קפה – הנותנים במה לאמנים לא מוכרים ומציגים תערוכות מקוריות, מקומיות ונסתרות מעיני היחצ"נים ומשרדי הפרסום. קבלו הצצה לשלוש תערוכות שוות
מעבר לששת המוזיאונים הנמצאים בבעלות עירונית, ישנם בחיפה מספר הולך וגדל של מקומות אלטרנטיביים – גלריות עצמאיות, חללי אמנות, ברים ובתי קפה – הנותנים במה לאמנים לא מוכרים ומציגים תערוכות מקוריות, מקומיות ונסתרות מעיני היחצ"נים ומשרדי הפרסום. אז כדי שלא יהיו נסתרות גם מעיני הציבור, הנה שלוש תערוכות בחיפה השוות ביקור.
צפון רוסטר'ס: "ART NOW"
מעל 130 עבודות של 18 אמנים מקומיים, ברובם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, מעטרות את קירות, תקרות, חלונות, דלתות ומדרגות בית הקפה צפון רוסטר'ס הנמצא בפינת הרחובות הרצל-הנביאים בהדר.
מה המכנה המשותף לכל העבודות? "אבסורד", עונה מירון אפשטיין שאצר את התערוכה ביחד עם אשתו מריה זאייקינה. "התערוכה היא מין חתך של מה שקורה בסטודיואים של כל מיני אמנים לא מוכרים אבל הם ממשיכים ליצור. הרעיון המופשט שעמד מאחורי ההתארגנות של תערוכה קבוצתית היה לתת לעולים החודשים הזדמנות לבטא את תחושת ההתמודדות עם המערבולות שמביאה איתה ההגירה לארץ בעקבות המלחמה ברוסיה ואת המערבולות שמצאו כאן בארץ ישראל".
ההתמודדות מגיעה בצורות שונות, במרקמים ייחודים, בבדים צבעוניים, בחומרים נבדלים ובעיקר בכמות אמנות שעושה אפקט "וואו" ברגע שנפתחת דלת בית הקפה. "לעבור לארץ אחרת מתוך כמיהה, רצון ומימוש, כמו העלייה בשנות ה-90 שאני הייתי חלק ממנה, היא דבר אחד. לעבור ארץ תוך שבועות, אפילו ימים, מתוקף שיורים עלייך, בניינים מתפוצצים לידך, משאיות שמפנות אזרחים, ההתמודדויות הפסיכולוגיות הן שונות לחלוטין. מישהו שהוא יוצר, לא יכול שלא להוציא את זה לא במילים. והמכנה המשותף של העבודות זה האבסורד שהחיים הפילו על משפחות ועוד מכנה משותף זה שאין דיכאון באף אחד מהן, כולן עבודות של אירוניה, של תקווה, של אמת".
איך המעבר מהתרבות הגבוהה ברוסיה למדינת ישראל?
"למרבה הפלא אתה תשמע מהעולים החדשים בני ה-30 פלוס, שהם מאד מחבבים את מה שהם מצאו פה. התחושה שאין קולטורה, שאנחנו פרובינציה, היא לעצמה תחושת פרובינציאלית. יש פה קולטורה. הם מצאו בישראל, את מה שישראלים לא רואים כי זה קרוב להם מדי – את הרוח הטובה שיש פה, את החופש. עם כל הבעיות שלה, והתחבולות שלה, ישראל היא מדינה די חופשית, בטח לעולים שהגיעו ממדינה שבה יש כפייה אמיתית".
בחלל הקטן המחולק לאזורים על פי האמנים השונים, אפשר למצוא קולאז'ים של במאית האנימציה נטליה רייס, פורטרטים ענקיים של הציירת קטיה אנסקי, צלחות מאויירות של הצייר רומן פישמן, וידאו-ארט של האמן חיים סוקול, איורים צבעוניים של המעצבת אולגה אוגורובה, איקונות אירוניות של האמנית ורוניקה ברנרד והיד עוד נטויה. "עשיתי שרטוט תלת מימדי של בית הקפה והשתמשתי בידע שלי מלימודי אדריכלות כדי לגלות את כל אפשרויות התלייה של המקום ובתוך כך להביא בחשבון את הסגנון, צבע, מקבץ של כל אמן כדי לתת הזדמנות לאמנים להציג בגדול ודבר שני, לתת למבקר להרגיש את גודל התמונה, כמו במוזיאונים הגדולים בוונציה".
מה היית רוצה שהמבקרים ייקחו מהתערוכה?
"אין מסר. זו תערוכת מכירה. אמנם אין לנו מטרת רווח אבל כן הייתי רוצה שכל אמן יצליח למכור משהו. אם כל אחד, עם נפש רחבה ויכול להרשות לעצמו, שייקח פיסה אותנטית ממה שקורה עכשיו והאמן יקבל קצת תמיכה אז עשינו את שלנו".
גלריית אבשלום: "עצרו את הסוסים של המהלך השירי"
רק השם של תערוכת היחיד של האמן החיפאי עירא שליט מרמז על תערוכה שרב הנסתר בה על הגלוי. דף של קופת חולים כללית הופך למיצג אומנותי, מנגנון של דלת נמצא ראוי להצגה, חתיכות קרטון, מדבקות שמצא ברחוב, חומרים ששליט מצא ואסף כדי לעשות בהם שימוש מחודש בחומר בר חלוף ובכך להאריך את חייו.
"אני נורא אוהב ניגודים", הוא אומר בעת השהייה בגלריה ברחוב העצמאות 13-11 שייסד האמן עידו מרקוס. "גם בשם התערוכה – שמצד אחד מבקש לעצור ומצד שני מזכיר את התנועה הדוהרת של הסוסים – הוא ניגוד בפני עצמו. ניסיתי להביא משהו מורכב, פואטי, סתום ואולי מזמין גם".
ההזמנה מבקשת מאיתנו להתבונן על 17 העבודות שאמנם עומדות בפני עצמן אך מתחברות למשהו גדול יותר. "בחרתי שכל עבודה תהיה בפני עצמה כי אני מאמין גדול במגוון, אני מאמין שבתוך כל אדם יש הרבה קולות ואני בתור אמן אוהב לשחק עם הקולות האלה ולהביא אותם לידי ביטוי בכל מיני דימויים וחומרים".
איזה קולות מהראש שלך באים לידי ביטוי בתערוכה?
"הקולות מגיעים בצורה של חוויות. רגעים של השראה בעקבות שיטוט בעיר, פתאום הים נפתח בפני והאופק נגלה או העומס של העיר שיכול לסגור עלי". חיפה באה לידי ביטוי בעבודה גדולה התלויה על קיר הכניסה שבה בעזרת קווים אבסטרקטיים ומופשטים של מדבקות מצליח שליט להדהד את החיבור בין ההר והים, "אני אוהב את חיפה בגלל שהיא איטית, שהיא תקועה, שהיא כאילו לא מוצלחת, אני כל כך אוהב כישלון, אני רואה בזה את היופי".
שליט שהוא חיפאי בשנתיים האחרונות, אוטוטו בן 40, הציג בעבר ברחבי הארץ והעולם, משאיר את התערוכה תלויה עד ה-28 ביוני. ביום שישי, 14 ביוני בשעה 12:00 עתיד להתקיים שיח גלריה והוא מבקש מציבור המבקרים: "תעריכו את הדמיון בחיים שלכם, זה הדבר הכי חשוב שיש לנו היום".
קפה הפינה: "דיבור ספונטני"
תערוכת יחיד ראשונה לציירת קטיה אנסקי שנכנסה לעולם האמנות רק בשנת 2020, עם פרוץ הקורונה כאשר הזמן הפנוי אפשר לה ללמוד אצל מורה שדחקה בה ואמרה שמעולם לא מאוחר מדי להתחיל להיות אמן.
"זה היה החלום שלי מגיל קטן", היא אומרת, "והיום אני אמנית במשרה מלאה. יש לי סטודיו, תוכניות עבודה, רעיונות להגשמה, אני עובדת בזה".
והעבודה משתלמת. 20 ציורים גדולים, קטנים, פורטרטים, נוף, צבעוניים, כולם בהשראת אותה מורה. למורה קוראים אנה לוקשבסקי. למי שלא מכיר, לוקשבסקי נולדה בברית המועצות לשעבר, הקימה בשנת 2010 את הברביזון החדש ביחד עם עוד שתי ציירות שעבודותיהן נמכרות באלפי שקלים והוצגו בארץ ובעולם.
עד היום, אנסקי חולקת סטודיו משותף עם לוקשבסקי ברחוב חסן שוקרי. "יש לנו את אותו טעם", היא מסבירה את הסגנון הפיגורטיבי בו היא מוצאת אדם ברחוב או חבר ומבקשת לצייר אותו, "עם הזמן, לומדים איזה פרצוף מעניין לציור. ומעבר לחיצוני, יש לי תחושות בטן לגבי הסיפור האישי של האדם".
מה קורה בחדר בזמן שאת מציירת בן אדם?
"בעיקר מדברים על החיים. המצויר מרגיש שמסתכלים עליו, שרואים אותו, אולי אפילו מזווית שהוא לא מצפה לה. בגלל שבעברי דגמנתי, אני מבינה את הצד השני שנמצא במרכז, לפעמים אני מרגישה שהוא שקוף בשבילי, שאני יכולה לראות דרכו".
לא מפחיד לצייר כמו אנה לוקשבסקי ולחסות בצלה?
"לא, ואני אגיד לך למה. בהתחלה הייתי מאד רגישה ופחדתי שלא יאהבו את הציורים שלי או שיחשבו שאלו ציורים שלה, אבל עברתי את זה. אני מרגישה טוב עם הסגנון הזה ואני לא רוצה לוותר עליו רק בגלל שלא להיות דומה לאנה. אני גם בטוחה שלאט לאט אנחנו נתפצל יותר ויותר".
התערוכה תרוץ עד תחילת אוגוסט ושיח גלריה עם קטיה ייערך ביום חמישי, 13 ביוני בשעה 19:00. ובינתיים, בכוונתה לעורר השראה באנשים: "אני עשיתי מאמצים גדולים להיות אמנית ואני רוצה להראות שאמנות היא אפשרית לכולם, שהיא מאפשרת חופש ביטוי לכל אחד".
