הערב בהפגנה בחורב, אליה הגיעו 7,000 מוחים הכריז המחזאי והסופר בני ברבש על דקת דומיה "לזכרה של הבושה שפשוט מתה מבושה ואבקש מהקהל להפסיק לצעוק בושה לעבר ערלי לב שלא מתביישים בכלום. לא מתביישים אפילו 'בתקלה', שארעה להם ב-7 באוקטובר. לא מתביישים באונס נשים. ורצח ילדים. בריפוד כיסיהם של טרוריסטים במזומנים"

חגית הורנשטיין פרסום: 20:54 - 31/08/24
מיצג החטופים הערב במרכז חורב | צילום: אילת מרקוביץ'
מיצג החטופים הערב במרכז חורב | צילום: אילת מרקוביץ'

את נאומו של בני ברבש, תסריטאי, במאי וסופר ישראלי, הערב בהפגנה במרכז חורב, 7,000 המוחים לא ישכחו. ברבש החליט שהערב במקום לדבר, אולי עדיף לשתוק.

"פעמים רבות, כשמזמינים אותי לדבר בהפגנות, המארגנים מבקשים ממני שהנאום יהיה קצר וממוקד ולא יחרוג מארבע חמש דקות כי הקהל מאבד סבלנות", הוא פתח והמשיך, "שהנאום לא יסביר כמה המצב רע. כי כל מי שמגיע להפגנה יודע כמה המצב רע. הוא רואה שהמצב רע. הוא שומע שהמצב רע. הוא מרגיש שהמצב רע. הוא נושם את המצב הרע ששורף לו את הריאות ואת הנשמה ומרסק לו את הלב. אגב, המצב רע. 

"רצוי, כך אני מתבקש על ידי המארגנים, שהנאום יניע לפעולה ויפיח תקווה. שהנאום יסחף. ויאפשר לקהל להשתלב בקריאות ביניים, כמו: בושה. כשהתיישבתי להכין את הנאום חשבתי שאולי הפעם במקום לדבר אשתוק. אשתוק כי המילים כבר שחוקות, מרוטות, צרות מהכיל את גודל הזוועה שהן אמורות לתווך. אכריז על דקה דומיה לזכרה של הבושה שפשוט מתה מבושה ואבקש מהקהל להפסיק לצעוק בושה לעבר ערלי לב שלא מתביישים בכלום. לא מתביישים אפילו 'בתקלה', שארעה להם ב-7 באוקטובר. לא מתביישים באונס נשים. ורצח ילדים. בריפוד כיסיהם של טרוריסטים במזומנים". 

וברבש המשיך: "זו השתיקה הראשונה. ועוד דקה דומיה לזכרה של האמת שנגוזה מחיינו. ודקה דומיה לזכר טוהר המידות וניקיון הכפיים שפשוט התפוגגו ואינם בנמצא. ודקה דומיה לזכר קדושת חיי האדם שהפכו לכל כך זולים, עד כדי כך שאנחנו הופכים לנקרופילים, למקדשי מוות, המתפעלים ממבצעים ראוותניים בהם צעירים שכל עתידם לפניהם, מסכנים את חייהם כדי לחלץ שרידי גופות מתפוררות, כשבה בעת ממשיך הצבא בלחימתו ומסכן את החטופים שעוד נותרו בחיים, ושאולי, כתוצאה מהמשך המלחמה, גם אותם נחלץ מתוך התופת אחרי שימותו. ושוב נריע ונתפעל מהמודיעין המדויק שהוביל את לוחמינו אל קברות החטופים. 

בני ברבש נואם במרכז חורב | צילום: מחאת העם בחיפה
בני ברבש נואם במרכז חורב | צילום: מחאת העם בחיפה

"ועוד דקה דומיה לזכר הסולידריות החברתית שנרצחה על ידי בעלה של רעיית ראש הממשלה. זו עם הפיג'מה שמצטלמת בפוזה של מתקנת עולם מתוך אנדרטה מעופפת בשווי מיליארד שקל, שצחנתה עולה לשמיים עוד לפני ההמראה. ודקה דומיה לזכר הדמוקרטיה הנופחת את נשמתה. אם תהיו רגע בשקט תשמעו את חרחורי הגסיסה שלה ואת גניחות האביונה של רוטמן ולוין האונסים את גופתה המדממת. 

"ודקה דומיה לזכר חבלי הארץ שהממשלה הזו הפקירה ונטשה בדרום ובצפון. לזכר השדות המוריקים שנשרפו. המטעים והחממות המניבים שנהרסו. לזכר היישובים שחרבו: מטולה וקריית שמונה ושלומי ומנרה ומרגליות ובארי ונחל עוז ונתיב העשרה. וחודש, או חיים שלמים, של דומיה לזכר נרצחי נובה וישובי העוטף. הילדים הנחנקים בעשן השריפה והנשים הנאנסות. והחטופים הגוועים כשראש הממשלה ממריא בכנף ציון המרוטה להפיץ את מגפת שקריו ומעשיו הרעים בכל רחבי תבל". 

ברבש מוסיף ואומר: "דומייה. זה מה שדרוש לנו. ולא דקה. חודשים של שקט כדי שנסגל את אוזנינו להקשיב לפעימות הלב החלושות של האומה הגוועת. לתפילות המלוחשות של החטופים ומשפחותיהם שעולמם עצר ממהלכו בשביעי באוקטובר. והנזקקים והמוכים והאבלים והפצועים, והנכים, והעקורים מבתיהם, והפליטים בארצם. דממה. לכבות את כל מקלטי הטלוויזיה במדינה. להשתיק את הכתבים הנלהבים. להסות את פטפוטי הפרשנים. לעצור את התנועה, להחשות את הפוליטיקאים המושחתים. ולסתום אחת ולתמיד את לועו של בנימין נתניהו. לסכור את אשד הכזבים הזורמים מפיו ומרעילים את עולמנו. הוא האיש שמאז 1996מחזק את החמאס ומרפד אותו בעשרות מיליוני דולרים. הוא האיש המקיים, מתוך זהות אינטרסים, יחסים סימביוטיים עם סינואר כי 'מי שרוצה לסכל הקמת מדינה פלסטינית, צריך לחזק את החמאס'. הוא האיש שהוביל את ההפיכה המשטרית שהקיזה את דמה של האומה הישראלית והחלישה את כוח עמידתה. הוא האיש שממשיך להוביל אותנו למלחמה שהתנתקה ממקורות פתיחתה ואין יודע לאן היא אמורה להוביל. הוא האיש שחיילנו מצווים במותם את המשך כהונתו. הוא הנושא באשמה מלאה ומוחלטת לשואת אוקטובר". 

וכך הוא סיים את נאומו: "החיטה אולי תצמח שוב – אבל אם לא נסלק את נתניהו, לא יהיה מי שיקצור אותה. ועכשיו אגיד לכם משהו על תקווה. תקווה איננה רק שיר נכאים שהפכנו להמנון. תקווה איננה דבר שממתינים לו. תקווה איננה דבר שמתפללים שיגיע. תקווה, גם אם עוד לא אבדה, לא תבוא מעצמה. תקווה גם לא מצלצלת. תקווה מביאים בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים. עובדים בשביל תקווה. מקריבים בשביל תקווה. נלחמים בעוז רוח כדי לממש אותה. ולא מרפים מהמאבק עד שמשיגים את המטרה: הפלת ממשלת נתניהו ושיקום מדינת ישראל מהחורבן שהמפקיר השית עליה".