את סנדוויץ' ברכה אין חובב אוכל שלא מכיר, בין אם הוא חיפאי או שלא. החנות הקטנה ברחוב שבתאי לוי בהדר הפכה למוסד עלייה לרגל והעומדת בראשה הפכה לאגדה. ניסינו להבין איך הסנדוויץ' בר הראשון בארץ, שמאז שנות ה-70 לא שינה את התפריט, העיצוב (והקללות), נשאר הכי רלוונטי שיש | פרק ראשון בסדרת הרשת על המיתולוגיה החיפאית
"אתם פה עם ברכה, האגדה של חיפה", מעידה על עצמה ברכה שמואלי בגאווה, "כשאנשים באים לכאן, זה כמו עלייה לרגל. אנשים מגיעים מכל הארץ. אצלנו זה לא סנדוויץ', זו חוויה. אנחנו למעשה הסנדוויץ' בר הראשון בארץ משנת 1971. יש מלא מקומות של סנדוויצ'ים, אבל סנדווי'ץ ברכה יש רק אחד".
כשלוחצים על ברכה כדי שתגדיר מה כל כך מיוחד בסנדוויץ' שלה כל כך הרבה שנים, היא יורה: "קודם כל זה אני". צניעות זו לא התכונה שמאפיינת אותה, בדיוק להיפך, והיא מוסיפה "ההתמדה זה סוד ההצלחה. גם לא לרמות את לקוחות".
שמואלי הגיעה לעבוד בסנדוויצ'יה הקטנה אותה פתח אמנון צידון, חבר של אחיה, כשהיתה בת 22, גרושה, אם לתינוקת בשם סיגי, שבינתיים גדלה ועד היום חולקת עם אמה את השטח המצומצם מאחורי הוויטרינה הקטנה, בה פרוסים הנקניקים והגבינות שמרכיבים את הסנדוויץ' האגדי.
על איך הפך סנדוויץ' אמנון להיות סנדוויץ' ברכה ואיך שומרים על רלוונטיות כל כך הרבה זמן מבלי לשנות פסיק בתפריט.
