ברוך יעקבי, שניהל במשך 20 שנה את בית הספר עין הים ופרש, זכה בפרס שר התרבות לסופרים בראשית דרכם, על ספר הביכורים "מושלך". סיפור אהבה בין נער לנרקומן בחיפה שמתוארת בספר באופן שטרם נכתב כך, מלווה בתיאורים גרפיים בשפה בוטה אך קשובה אל הנפש האנושית. יעקבי: "אני שמח שדווקא בימים אלה סיפור אהבה להט"בי זוכה להכרה ממסדית"
ברוך יעקבי, איש חינוך מוערך שפרש מניהול בית הספר עין הים לאחר 20 שנה ופנה לכתיבה, מוכיח ששום דבר אינו עומד בפני הרצון. על ספר הביכורים שכתב, "מושלך", הוא קיבל את פרס שר התרבות לשנת 2024, עם מענק כספי יפה בצידו בגובה של 25 אלף שקלים.
הרומן "מושלך", שיצא בהוצאת פרדס המקומית, מתרחש בתחילת שנות ה-80 בשכונת הדר. במרכזו עומד סיפור ההתבגרות של אויצֶר, נער שוליים הבורח מחיים של הישרדות כלכלית וקיומית אל עבר חיי שוטטות. הוא מתאהב ברומן, מכור לסמים מלא כריזמה ומסתורי, ודרך אהבה ראשונה וסוחפת זו, יעקבי פורש בפנינו סיפור התבגרות נוגע ללב. זהו סיפור מורכב ורלוונטי לימים אלה של מלחמה על הנרטיב, בו טשטוש האמת הפך לפרקטיקה נפוצה אצלנו.
ניהלת את עין הים במשך 20 שנה. נגמר לך מהחינוך?
"החינוך שיצרנו בעין הים חולל שינוי חסר תקדים בעיר, מהרכס בכרמל הגיעו ללמוד בשכונת החוף למטה. וזה בית ספר שבכלל רצו לסגור. ההצלחה נבעה מפדגוגיה חדשנית ומהאומץ להתנגד למערכת הממסדית ולהציע אלטרנטיבה. יכולתי להמשיך לנהל את עין הים עוד שנים רבות, הקמנו קהילה לתפארת, אבל הרגשתי שמשהו אחר קורא לי – התשוקה לכתוב. פרשתי כדי להתמסר לכתיבה".
ההתחלה של "מושלך" לא היתה פשוטה.
"בהתחלה לא רצו לקבל אותו דווקא בהוצאות הספרים. אמרו עליו 'יותר מדי סקס, יותר מדי אלימות. תוריד, יותר מדי גייז'. קיבלתי נזיפה מאיזו עורכת, שאמרה לי 'כתבת יותר מדי זין'. ובכל זאת, הספר היה מועמד לפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים. יותר מ-100 ספרי ביכורים הוגשו לפרס, שמחתי להיות בין השלושה שנבחרו בקטגוריית הרומן. ועכשיו, ההכרה של משרד התרבות, אני שמח שדווקא בימים אלה סיפור אהבה להט"בי זוכה להכרה ממסדית".
"מושלך", כפי שכבר ניתן להבין מבקשת אותה עורכת, כולל לא רק שפה בוטה, אלא תיאורי מין מפורטים. "הספר אינו חושש להפנות מבט לפינות האפלות ביותר של הנפש והגוף האנושיים, לתשוקות ולפחדים הכמוסים ביותר שלנו", אומר יעקבי ומסביר, "לפעמים כשפצע בוער, אין ברירה אלא לצעוק. הספר עוסק בחיפוש אחר אהבה בעולם של שקר תעתוע. אויצר משוטט ברחובות אפלים, מתמכר למין מזדמן. כשאין מילים נותר הפיזי, הגוף מדבר. הוא נופל לתהום. ואז הבחור הזה רומן מופיע, ומניח עליו מבט. סיפור אהבה כפנטזיה, אהבה כתעתוע".
חיפה מתוארת ב"מושלך" באופן שטרם נכתב כך בספרות מקור שעוסקת בעיר. הספר מנער מיתולוגיות עירוניות מוכרות. אויצר מתמודד עם שפה מגויסת, שמדברת בלשון רבים ומקטינה את היחיד, מוחקת פנים ושמות. הדימוי של חיפה כעיר הולך ונפרם, אויצר מרגיש בזיוף. "העולים שהגיעו לעיר, פליטים שהקימו את העיר והמדינה, היו זקוקים לנרטיבים של כוח ועוצמה גם אם היו בחלקם כוזבים. הם האמינו בשפה הזאת, כך יכלו לשרוד. אבל אויצר שם לב לשפת הכזב הזאת. הוא מושלך, ובעיקר מהשפה", אומר יעקבי.
אתה מזכיר אירועים בתולדות העיר, ארכיפרחיטורה למשל.
"כל חיפאי ותיק זוכר את תהלוכת העדלאידע הססגונית שצעדה בפורים בשנות ה-60 לאורך רחוב הרצל בשכונת הדר, ובראשה צעדו ראשי העיר. כילד אני זוכר את המיצגים והאטרקציות, שבאו לתאר בצורה הומוריסטית את חיי האומה. אלא שבספר כל התהלוכה הזאת עוברת שינוי וסופה קטסטרופה אלימה, לב המאפליה הגרסה המקומית. אויצר מוקף מבוגרים שעסוקים בהישרדות קיומית. הפליטים שפקדו את העיר לאחר המלחמה נזקקו לסיפור מכונן שיצדיק חיים קשים. בבית אצלנו כמעט לא דיברו על השואה, אבל היא זרמה בדם, בעורקים. השתמשתי בארכיפרחיטורה כחלק מאותה שפה מיתית ממסכת, שנועדה לתת פשר לחיים הקשים, למתן את הסתירות בקיום החדש בארץ, למנוע חשיבה ביקורתית, לדבר בלשון אנחנו ולא אני. אויצר, הדור הצעיר שנולד בעיר, חש בזיוף, במראית עין, בהעמדת פנים".
חיפאי ולא רק, יזהה את תערוכת בפרח, גן האם, רחובות בעיר, בתי קולנוע, גם עקבות של זמר מפורסם.
"אני משאיר את זה לקוראים ולקוראות, הספר רצוף רמזים, שבטח כל חיפאי וחיפאית יזהו".
הספר רלוונטי למציאות היום?
"אויצר חי בעולם של מבוגרים שמשתמש בשפה מגויסת, דיקטטורית, מרוקנת מכל ממד רגשי. אויצר מזהה את הנרטיב שנועד לשלוט בו, בגוף שלו, במחשבה, במין שהוא עושה. 'מושלך' מסתיים בקטסטרופה. בדומה לאסון 7 באוקטובר, הקשר לשימוש הנצלני והציני בשפה לא השתנה, אפילו החריף. הספר רלוונטי לימים אלה של מלחמה על הנרטיב. טשטוש האמת הפך לפרקטיקה נפוצה אצלנו. והנה, מי שמשחק כך בלשון סופו שמביא עליו אסון, הוא משחק באש. כך מסתיים 'מושלך' וכך גם קורה עכשיו. מי שדבק בנרטיב מגויס, שיש בו עצימת עיניים, נותר ללא מקום, ללא שפה".
מתוך נימוקי השופטים: "בספר הפרוזה הראשון שלו, 'מושלך', יעקבי מציב במרכז הבמה סוגיות דומות לאלו שהעסיקו אותו בפעילותו החינוכית, ובתוכן התמודדות עם שונות, מודרות חברתית ומעמדית, ייחוד מול קונפורמיזם ותהליכים של גיבוש זהות. רומן הביכורים של ברוך יעקבי הוא רומן מרתק וסוחף, המראה על יכולות כתיבה מרשימות של כותב רגיש, הקשוב אל הנפש האנושית ואל מצוקות נפשיות וחברתיות".
