האחד אוהב לגלוש, לטפס ולשחק רוגבי; השני עשה 10 יחידות הנדסת תוכנה בתיכון; השלישי אוהב להתאגרף ולנגן על גיטרה; הרביעי רצה להיות חירניק כמו אביו ואחיו ואמו של החמישי שכנעה אותו לצאת מאזור הנוחות של סייבר ומחשבים ולאתגר את עצמו. לכולם מכנה משותף אחד: הם סיימו שלשום את מחזור 189 של קורס טייס וכולם מהאזור
מסדר הכנפיים בו הוענקו דרגות הקצונה וכנפי הטיסה לקורס מספר 189, נערך שלשום (רביעי), במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים. 36 מסיימים יצטרפו החל מהיום לשורות הלוחמים והלוחמות של חיל האוויר, יהוו את חוד החנית המבצעית והאסטרטגית של צה"ל ויובלו את משימות חיל האוויר בשנים הבאות. בין מסיימי הקורס השנה נמצאים חמישה צפוניים, שני חיפאים, אחד מקרית אתא, אחד מקרית מוצקין ונהרייני אחד.
סגן נ', בן 22 מחיפה, סיים את הקורס במגמת מטוסי קרב
בתיכון הרחיב נ' פיזיקה וכימיה, ובמסגרת הקורס עשה תואר ראשון במדעי המחשב. בזמנו הפנוי אוהב לגלוש, טיפוס, ושיחק בעבר רוגבי. בנוסף, בנערותו לקח חלק פעיל בצופי ים וגם עשה שם שנת שירות.
סגן נ' מספר על הרגע שבו הבין שהוא באמת רוצה להיות צוות אוויר: "נהניתי מהצ'קים. במלחמה כל החברים היו בעזה והבנתי שאני בדרך לעשות משהו משמעותי". לפני הגיוס חשב שהקורס תחרותי ואין הזדמנויות ליצור חברויות אמיתיות והדבר התברר כלא נכון.
נ' מספר על האווירה במגמה: "כיף, מרגיש שאתה מוקף באנשים איכותיים" ועל קשיים ורגעי משבר שהיו לו במהלך הקורס, חברים קרובים שלו הודחו בשלבים השונים של הקורס וזה היה לו קשה. הוא מספר על רגע משמעותי: "במילוט, ביום האחרון עברנו 20 ק"מ והנופים השתנו והרגשתי שלם". על התקופה האחרונה לאור המלחמה מספר נ': "היו הרבה התלבטויות וזה הכניס דברים לפרופורציות. המלחמה נתנה פוש ומוטיבציה".
נ' הולך לסיים את הקורס עם כמה חברים טובים שהכיר עוד מלפני הקורס, הוא מסכם שלוש שנים בקורס טיס: "חוויה מטורפת, אתה כל הזמן עושה דברים חדשים, לא נח 3 שנים, זכות".
סגן א', בן 22 מחיפה, סיים את הקורס במגמת נווטי קרב
לא' שני אחים גדולים, אמו היא מורה לפילאטיס ואביו הוא יועץ לחברות נדל"ן. בתיכון הוא הרחיב ל-5 יחידות לימוד פיזיקה ול-10 יחידות לימוד הנדסת תוכנה, ובמסגרת הקורס הוא עשה תואר ראשון בניהול מערכות מידע. נוסף על כך הוא עוסק בעיצוב גרפי. כל חייו הוא היה חלק מתנועת הצופים, ואף למד במכינה קדם צבאית.
א' מספר שהוא לא ממש רצה להגיע לקורס טיס, אך אמו היא זו שדחפה אותו להגיע לקורס. "הבנתי שזה המקום בו אממש את היכולות שלי הכי טוב ואגן על המשפחה שלי", הוא מספר, "לפני הגיוס לקורס חשבתי שזה מקום מאוד סוליסטי, אבל זה לא נכון בכלל. רק נמדדים בנפרד, אבל אם לא היו לי איתי עוד אנשים וחברים קרובים לא הייתי עובר את זה. האנשים פה זה הכל".
על רגע של משבר הוא אומר: "במהלך הקורס המון חברים קרובים שלי הודחו, והיה לי קשה להמשיך בלעדיהם" ועל הרגע המשמעותי בקורס: "לסיים שבוע שבי היה עבורי חוויה זכורה במיוחד, וגם הרגע שבו טבלו אותי במים אחרי טיסת הסולו הראשונה. אלו הרגעים המשמעותיים שהיו לי".
על התקופה האחרונה בצל המלחמה מספר א': "תחילת המלחמה היתה מאוד לא פשוטה. השתתפנו במשמרי כבוד בהלוויות של חיילים, והיה קשה לחוות את הכל. גם היה קשה לדעת שאתה לא נלחם. רצינו לקחת חלק בלחימה ובתמרון, אבל במהלך הקורס זה לא אפשרי". א' מסכם 3 שנים בקורס: "אין כמו כוח רצון. יש המון רגעים בקורס שבהם אם אין לך את הרצון להצליח, אין לך את הכוח שיניע אותך".
סגן מ', בן 21 מקרית מוצקין, מסיים את הקורס במגמת נווטי קרב
מ' הוא האח הצעיר ולו אחות גדולה שגם היא שירתה בחיל האוויר. בזמנו הפנוי, אוהב להתאגרף, להתאמן, ולנגן על גיטרה. בעברו היה שחיין. בתיכון הרחיב את המגמות פיזיקה ומדעי המחשב, ובמסגרת הקורס הוציא תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב.
מ' לא תמיד רצה להיות צוות אוויר אבל עולם הטיסה עניין אותו והוא רצה לאתגר את עצמו במסלול ארוך ומשמעותי. הוא משתף על התחושות והאווירה בקורס: "אווירה תחרותית אבל בריאה, למרות שאנחנו נמדדים כל אחד לבד לעצמנו ולא כקבוצה, מחנכים אותנו לעבוד ביחד".
מ' מספר על רגע משמעותי מהקורס: "תכננתי טיסה לרמת דוד עם עפרוני והייתי אחראי על זה ב-100 אחוז, אחרי שלבי התכנון יצא לי גם לטוס את הטיסה הזאת ולא משנה איך טסתי ואיך הייתה הטיסה, הזיכרון הזה משמעותי עבורי ואזכור את זה כרגע של עצמאות". מ' מספר על הקורס בצל המלחמה: "נורא קשה להמשיך שאתה רואה את חברים שלך נלחמים, זה קשה להיות בהכשרה בתקופה כזו".
מ' איבד חבר ב-7 באוקטובר, סמ"ר שלו דגן ז"ל, לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני ואחות של חבר קרוב, מוריה רביב ז"ל אשר נרצחה בנובה. סגן מ' מסכם 3 שנים בקורס טיס: "דרך ארוכה אבל כשאתה מאמין בעצמך אתה מבין את המשמעות מאחורי כל דבר".
סגן ב' מקרית אתא, סיים את הקורס במגמת מסוקים
לב' יש שני אחים, אחד מהם מפקד באגוז, אימו עובדת סוציאלית ואביו מהנדס חומרים. בתיכון למד במגמת פיזיקה ומחשבים ובקורס הוציא תואר בניהול מערכות מידע. בזמנו הפנוי אוהב לשחק כדורסל ולטייל.
ב' לא כיוון לקורס טיס, תחילה רצה להיות בחי"ר כמו אביו ואחיו, אך הוא התקבל לקורם והבין כי זה תפקיד חשוב ושירות משמעותי. ב' על האווירה בקורס: "אווירה מטורפת, חברים טובים ועוזרים כשצריך" ועל השפעות המלחמה: "חיזקה מאד, הדגישה את חשיבותו של התפקיד".
סגן ר', בן 21 מנהריה, סיים את הקורס במגמת תובלה
בתיכון הרחיב ר' מחשבים ופיזיקה ובמסגרת הקורס עשה תואר במדעי המחשב. בזמנו הפנוי אוהב לשחק בטניס, כדורסל וכדורעף. בהתחלה לא חשב סגן ר' לצאת לקורס טיס, אהבתו למחשבים וסייבר הייתה גדולה יותר אך לאחר שיחה עם אמו ודודו הוא החליט שכדאי ללכת על האתגר ולצאת מאזור הנוחות.
הוא מספר על הרגע שבו הבין שהוא רוצה להיות צוות אוויר: "באמצע ראשוני נהניתי מהטיסה ומהאווירובטיקה, נהניתי מהתחושה שיש לי את היכולת לקחת מטוס להמריא וגם לנחות איתו – זו תחושה מדהימה".
על האווירה במגמה הוא מספר: "אני שמח ששובצתי בתובלה על אף שבהתחלה התבאסתי, האווירה במגמה טובה מאוד. בלי חברים טובים אי אפשר לעבור את הקורס, החברים שצברתי פה לאורך כל הדרך ליוו אותי ועיצבו אותי, המון בזכותם אני עדין כאן". על קשיים שהתמודד מולם בקורס הוא משתף: "ההתחממות בצפון, המשפחה והחברים שמפונים מאז ה-7 באוקטובר, זה קשה שהמשפחה בנהריה".
בנוסף מספר סגן ר' שבמהלך הבסיסי שבר את הרגל והיה צריך לקבל החלטה האם הוא באמת רוצה להמשיך בקורס. ר' מספר על חוויה משמעותית עבורו בניווט המסכם בבסיסי: "בקילומטר האחרון בניווט ליד טמרה בצפון הייתי עייף אחרי שעברנו 30 ק"מ, עליתי בעליה והיה נוף ממש יפה, וזה ריגש אותי שעברתי את השלב הזה אחרי ששברתי את הרגל".
על התקופה האחרונה לאור המלחמה הוא מספר: "המלחמה העלתה את המוטיבציה וחידדה את החשיבות של המקצוע ולמה אני כאן". ר' מסכם 3 שנים בקורס טייס: "רכבת הרים משוגעת ומטורפת, אין מילה אחרת. זה מסע ארוך עם עליות ומורדות. אין מקום אחר בעולם שעוברים בו את הדברים שעברתי".
