לפני 40 שנה החלה שרה פינטו את דרכה ברשת אורט קריית מוצקין, במטרה להפוך יום אחד למנהלת. אחרי שעמדה בראש הרשת במשך 14 שנים, היא יוצאת כעת לגמלאות ומסכמת את ההצלחות וגם האתגרים: "בשש השנים האחרונות אנחנו כל הזמן בניווט. הקורונה הייתה נקודת המפנה"
השנה היא 1985. שרה פינטו, אז מורה מקצועית, החלה את דרכה ברשת אורט קריית מוצקין עם כיוון ומטרה אחת – להפוך יום אחד למנהלת. במשך 40 שנה היא צמחה במעלה התפקידים – מחנכת כיתה, רכזת שכבה ומנהלת חטיבה עליונה, עד שלבסוף התיישבה על כיסא המנהלת הכללית לפני 14 שנים.
"זה משהו שהצבתי לעצמי עוד כשהתחלתי את תהליך ההוראה, הדברים התגלגלו כמו שרציתי: בהתחלה גידלתי ילדים ורק אחר כך נכנסתי לתפקידי העומק. אני מרוצה ממה שיצא", מסכמת פינטו שתפרוש השנה לגמלאות, ותותיר מאחוריה עשרות שנים של עשייה, הישגים, ודורות רבים של תלמידים שגידלה. בראיון לרגל פרישתה היא מסכמת את השינויים שעברה הרשת במהלך השנים, ההצלחות, התקופות המורכבות וגם מגלה האם יש תוכניות להמשך.
פינטו, איזה שינוי עבר בית הספר מאז שהתחלת ועד היום?
"כשהתחלתי את הניהול הכללי הזכאות לבגרות עמדה על 59 אחוז. היום אני מסיימת את תשפ"ד עם 92 אחוז זכאות. כל התוכניות שנכנסו, ההטמעה של החדשנות. במשך השנים אורט מוצקין הייתה ידועה בחדשנות שלה, בתהליכים מובילים גם בארץ, גם בתחרויות. הסיפור של בית ספר מוביל חדשנות היה לנגד עיני במקביל לערכים, אף פעם לא שכחנו את הנושא הערכי. אין ספק שבית הספר עבר שינוי, גם חדר המורים. 90 אחוז מהצוות הוא לא הצוות הוותיק".
אחד האתגרים הגדולים כיום הוא לשמר את המורים, שעוזבים מהר יותר את תחום ההוראה ביחס לתקופתך.
"יש קושי לצעירים. יש איזה שהם תהליכים שהם עוברים, זה לא רק בחינוך. החינוך הוא תהליך מורכב. אם אתה לא בא עם הנשמה אתה לא יכול לשרוד כל כך הרבה שנים. המילה שליחות היא לא קלישאה. תקופת הניהול שלי חוותה קורונה, מלחמה, הרבה דברים קרו ב-7 השנים האחרונות שגרמו לשינוי בקרב המורים אבל אצלי הצוות די יציב. אנחנו גם עושים הרבה פעולות כדי לשמר את הצוות. יש דברים שלא תלויים בנו".
"לא הייתי עושה משהו אחרת. מה שעשיתי היה נכון לתקופתו"
לאורך השנים פינטו כאמור הביאה את הרשת לשלל הישגים. כשאני שואלת מה הדבר שהיא הכי גאה בו היא משיבה מייד: "ההישגים הכללים של נתוני הזכאות, נתוני הגיוס שהם גבוהים מאוד, והחלק הערכי שאנחנו מאוד שומרים עליו".
למה את מתכוונת ב"ערכים"?
"אני מדברת על תלמידים שהם אזרחים טובים, שנותנים מעצמם, מתנדבים, מתגייסים לצבא, מכבדים. עכשיו חזרנו מפולין, התלמידים התנהגו למופת, אתה רואה שם את התוצרים. כשמדברים על אהבת הארץ והגיוס, ההכנה לשירות משמעותי, ההכנה לחיים, אלה הדברים שאיתם הם יוצאים".
יש משהו שאת מתחרטת עליו או שהיית עושה אחרת?
"אני מסתכלת על זה היום, אחרי ששחררתי את תודעת הפרישה, גם אני חושבת עם עצמי אם הייתי עושה משהו אחרת. אני לא חושבת. מה שעשיתי היה נכון לתקופה שבה זה התרחש. זה היה לחבר את הצוות, לאחד אותו, להכיל אחרי משבר הקורונה, ללמד בזום. בכל זאת להכניס את הכל מאפס למאה, לשמור על הזכאות של הבגרות ועל הערכים ולדאוג לתלמידים, זה נראה ברור מאליו אבל זה הרבה מאוד השקעה, גם של הצוות".
גם כשהיא עם ניסיון רב במערכת, כלום לא הכין את פינטו למשבר בסדר גודל של הקורונה, שדרש ממערכת החינוך לשנות את פניה מהקצה אל הקצה, להכניס טכנולוגיות חדשות ולהתמודד עם אתגרים כמו שלא ידעה המדינה מעולם. ואם זה לא מספיק, בשנה וחצי האחרונות היא התמודדה עם אתגרי מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה, ובנוסף איבדה שישה מבוגריה. "בשש השנים האחרונות אנחנו כל הזמן בניווט. המלחמה טרפה את הקלפים", היא מעידה.
המלחמה בעינייך הייתה האירוע שהשפיע הכי הרבה על בית הספר?
"נקודת המפנה הייתה הקורונה, וכל משבר הוא הזדמנות לצמיחה. לא לקחנו את זה כמשבר, הבנו שהכל משתנה וגם התוכניות הותאמו. החכמה הייתה לקחת את זה כהזדמנות לצמיחה וחיבור של בית הספר ולא לשקוע בתופעות הלוואי שלה".
"מי שייבחר צריך להבין שהתפקיד הוא לא הכיסא, יש הרבה עבודה"
בקרוב יפתחו משרד החינוך והעירייה את המכרז לבחירת מנהל חדש לרשת וראש העיר ציקי אבישר כבר הצהיר: "אין מועמדים מוכתבים מראש".
בתור זו שמכירה הכי טוב את הרשת, איזה אדם ראוי להוביל אותה?
"אני לא נכנסת למינויים אבל אותו אדם מקבל בית ספר יציב וטוב והוא יצטרך להביא את עצמו לתוך בית הספר, לא לחשוש משינויים ותוכניות. הוא זה צריך להיות אדם עם ראיה מערכתית, עם סנטר, להבין שהתפקיד הוא לא הכיסא אלא יש בו הרבה עבודה. בסוף צריך לזכור שאנחנו עובדים עם אנשים, זה לא מכונות".
את תישארי מעורבת?
"אם יבקשו ממני אשמח לעזור ולייעץ. אני אוהבת את בית הספר, מבחינתי אורט מוצקין זה בית. המקום הזה חשוב לי, עשיתי הרבה. ככל שאדרש אעמוד לרשותם וככל שלא – צריך לדעת גם להיפרד".
יש לך כבר תוכניות הלאה לתקופת הפנסיה?
"כרגע לא. אני בתוך חגיגת הפרישה הפרטית שלי. אני מניחה שאחשוב על דברים, לא אשב בבית. ולפעמים צריך קצת את ההפסקה הזאת, קצת לנוח ואז לעשות מה שאני רוצה".
