דווקא בחיפה הוקמה לפני כ-3 שנים "נצח", הוצאת ספרים אוונגרדית שעובדת עם מיטב המשוררים הצעירים בישראל ומשווקת רק לחנויות עצמאיות. ארבעת השותפים החולמניים, ניסן אליהו כהן, גיל גולדשמיט, איתמר בריל ונעם בן דוד, מוכיחים שבעיר קיימת תרבות מחתרתית ששווה להתוודע אליה: "הקהל שמחפש משהו מיוחד זה הקהל שאנחנו רוצים למכור לו"
"נצח" הוא לייבל ספרותי חיפאי עליו חלמו האמנים ניסן אליהו כהן, גיל גולדשמיט, איתמר בריל ונעם בן דוד. "אנחנו אוהבים את כל צורות האמנות הניסיונית, הצבעונית והמנצנצת. אנחנו מבקשים להוציא לאור יצירות ייחודיות בעלות תפיסות יופי מאתגרות, יצירות קצרות עם משקל סגולי רב שישתלו כחייזרים סמויים בציר הזמן של התרבות. אנחנו מאמינים שאמנות מעולה היא המפתח לקיום של חברה חומלת ורגישה יותר, דבר נחוץ בתקופת חיינו", כך מציגים עצמם השלושה, באופן מופשט ומסתורי, באתר הוצאת הספרים החיפאית נצח שמהווה את הדבר הכי מרענן כיום בשדה השירה הישראלית.
בספרו "הבשורה על פי יהודה" משנת 2014 כותב עמוס עוז: "אפשר לחשוב שהרצח והעינויים כבר נגמרו ואפשר לחשוב שהעולם כבר שפוי ונקי לגמרי מסבל ורק מחכה בקוצר רוח שתבוא סוף סוף איזו שירה חדשה".
שורות שנכתבו לפני יותר מעשור, רלוונטית גם להיום. בעוד שישנם 59 חטופים, הפסקת אש שברירית והפגנות ענק, קשה לכתוב על הוצאת ספרים חיפאית אזוטרית שעובדת עם מיטב המשוררים הצעירים בישראל אבל הלייבל הספרותי שהוקם לפני כ-3 שנים, מהווה עוד הוכחת שבעיר השלישית בגודלה קיימת תרבות מחתרתית ששווה להתוודע אליה. "הרגשנו שהרבה דברים יפים בעינינו לא זוכים להכרה ותהילה בעוד שדברים לא יפים כן זוכים", הם אומרים, "אז אמרנו שנקים לייבל שיהיה עם חותמת האיכות שלנו".
איך אתם בוחרים איזה ספרי שירה אתם מוציאים לאור?
"החוק היחידי זה – ספר ששנינו מסכימים עליו. לכל אחד מאיתנו יש וטו", אומר בן דוד בן ה-33, שכתב ספר שירה בשם "שירי שוקת שבורה" שהיה הספר הראשון שראה אור במסגרת ההוצאה, וכהן, שביום מתפקד כשיפצוניק ובלילה כמשורר, מצטרף אליו, "אני מחפש קול, כנה, ייחודי ועם שפה מגובשת. יש לספרי שירה יותר קהל ממה שציפינו".
בין ספרי השירה שיצאו במסגרת נצח אפשר למצוא את "חוה" של המשוררת החיפאית סתיו אתלן, "מיץ" של שוהם סכנה מנלה, "עונה ירוקה" של לילך ובר, "מפגרים ועצובים אבל בסדר" של רונן אייזנברג ועוד. "באנו בלי הרבה שאיפות להרוויח כסף", הם מודים, "כשאתה מקים הוצאת ספרים של ספרות ניסיונית בתחום השירה ומשווק רק לחנויות עצמאיות, אז בסוף הקהל שלך הוא די מאובחן וזה בסדר מבחינתו, הקהל שמחפש משהו מיוחד זה הקהל שאנחנו רוצים למכור לו".
איך חושפים שירה שנתפסת כז'אנר גבוה ואליטיסטי, לקהל הרחב?
"היא נתפסת ככזו בגלל שיש ניסיון ללמוד את המשקלים ואת השפה של גדולי השירה הישראלית ולכפות אותה על המציאות בעוד שהמבנה הנפשי שלנו היום הוא אחרת – האושר שלנו נראה אחרת, העוני שלנו נראה אחרת, ומהבחינה הזאת אני חותם על כל הספרים שיצאו אצלנו שהם לא כאלה", אומר אליהו כהן.
תנו דוגמא לשיר שאתם אוהבים במיוחד.
"רגע, תן לי לשלוף את מה שיש לי בתיק", אומר בן דוד ושולף את הספר "הנדסת אורות" של המשורר גל מתן שמתוכו השיר "כוכבים".
לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הָעוֹלָם
לִחְיוֹת מַמָּשׁ בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ
לִחְיוֹת בְּתוֹךְ בְּשַׂר הָעוֹלָם
לִחְיוֹת בְּגוּף הַכּוֹכָבִים
בַּגּוּף שֶׁהָיָה פַּעַם נֶשֶׁר
בַּגּוּף שֶׁהָיָה פַּעַם כּוֹכָב
לִחְיוֹת עִם עַיִן אַחַת עַל הָעוֹלָם
וְעַיִן אַחַת שֶׁהִיא הָעוֹלָם
לִחְיוֹת בַּתְּנָאִים הַמְקֻבָּלִים
לִתְפֹּס גֹּבַהּ מֵעַל הַתְּנָאִים
לִתְפֹּס זָוִית רְאִיָּה טוֹבָה
עַל הַגּוּף, עַל הַיָּם, עֲלֵיכֶם
זָוִית שֶׁמִּמֶּנָּה אֶרְאֶה טוֹב
זָוִית שֶׁמִּמֶּנָּה אֶרְאֶה בְּנֵי אָדָם
כּוֹכָבִים בְּתוֹךְ יָם הָעוֹלָם
מעבר לספרי שירה, הלייבל מחזיק באולפן הקלטות במדרחוב נורדאו שבו כהן והראפר החיפאי איתמר בריל יוצרים ראפ ניסיוני וסטודיו של האמנית גיל גולדשמיט שיוצרת אמנות בטכניקה מסורתית של דפוס רשת, צביעה טבעית ואופנה מקיימת.
איך קרה שלייבל אינדי כזה קם דווקא בחיפה?
"לפני שאמנות היא אוונגרד או פופ, היא תנועה של אמת. אמת זה מצרך נדיר היום. אולי אין בחיפה מספיק פוטנציאל כלכלי אבל גם אין פה הצורך להיות מישהו שאתה לא", אומר בן דוד בעוד אליהו כהן מספק הסבר אחר בצהלה שמהולה בקצת אמת, "אמנים בחיפה מיואשים בצורה טוטאלית, אין להם שום תקווה שהאמנות שלהם תפרנס אותם ולכן הם משוחררים ויכולים ללכת עם האמנות שלהם עד הסוף".
מה התוכניות הלאה?
"לנסות ולהרחיב את היופי בעולם", הם מסכמים.
