לאחר שקרוב משפחתו הימם אותו בבקשה לא שגרתית, עומר מוזר יצא ללמוד את נושא הקרמציה – שריפת גופות באמצעות טכנולוגיה מתקדמת וידידותית לסביבה דרך ארגון עלי שלכת וחזר עם תובנות. מעבר לשירותי שריפה החברה מציעה גם סיוע בפיזור האפר בים, שילובו בתליון או טבעת, הטסתו מחוץ למדינה ולמיטיבי לכת, גם לחלל

מעל 50,000 אנשים נפטרים בישראל כל שנה, ובין שלושה לארבעה אחוזים בוחרים לשרוף את גופתם ולא להיקבר בקבורה רגילה. אחד מאותם אלפי אנשים שבוחרים בדרך קרמציה – שריפת גופות באמצעות טכנולוגיה מתקדמת וידידותית לסביבה – הוא קרוב משפחתי, חיפאי, שנפגש בשבוע שעבר עם יוסי גל, האחראי על קשרי משפחה בארגון עלי שלכת שמושבו ברעננה.
עלי שלכת הוקמה בשנת 2004 על מנת לספק דרך אלטרנטיבית ולהוות חלופה למונופול הקבורה שנשלט על ידי חברה קדישא. גל הסביר לו על התהליך ועל הדרך זרק לעברי נתון מעניין. "חיפה והקריות נמצאות בין שלושת המקומות הראשונים בביקוש לקרמציה", הוא אמר.
למה, לדעתך, יש ביקוש גבוה בחיפה והקריות לקרמציה?
"אני חושב שזה קשור לסוג האוכלוסייה המאפיינת את מרב הלקוחות שלנו – מבוגרים, מלומדים, ליברליים, במצב סוציו-אקונומי בינוני-גבוה ובחיפה יש את כל המרכיבים האלה".
"בתנ"ך היה נהוג כבוד למלכים ולכן גופותיהם של שאול ואסא נשרפו"
מעבר לשירותי שריפת הגופה החברה מציעה גם סיוע בארגון מעמדי פרידה, פיזור האפר בים ובטבע, שילובו בתליון משובץ יהלום או בטבעת, הטסתו מחוץ למדינה ולמיטיבי הלכת, גם לחלל. היא הוקמה לאחר שהבעלים, אלון נתיב, נכח בהלוויה והבין במהלכה שזה לא מה שהוא מבקש לעצמו. "הוא עבד קשה במשך שנתיים כדי לבדוק את החוקיות של זה בישראל ואחרי הרבה עבודת שטח, הוא פתח את החברה".

לפי היהדות, מותר לשרוף גופות?
"תלוי איך אתה מגדיר יהדות", הוא משיב ומתייחס לכך שהיהדות השלטת בישראל היא האורתודוקסית. "צריך להפריד בין הדת ליהדות. בתנ"ך היה נהוג כבוד למלכים ולכן גופותיהם של המלכים שאול ואסא נשרפו. דווקא הקבורה הדתית, כמו שאנחנו מכירים אותה היום, היא מין שכלול של קבורה ארצישראלית שהייתה נהוגה פעם ולא מוזכרת בתנ"ך".
הקבורה בישראל נשלטת על ידי הארגון היהודי חברה קדישא, העוסק בטיפול בכבוד המת הכולל הכנה, טהרה, ארגון הלוויה והבאת הנפטר לקבורה על פי ההלכה היהודית. "חברה קדישא הם מונופול בתחום הקבורה בישראל", אומר גל, "יש מעל 600 חברות קבורה בישראל שכולן מאוגדות תחת חברה קדישא, כולן מקבלות היתר מהם, כמו זכיינות, להתעסק בקבורה. אנחנו מציעים אלטרנטיבה".

באילו עוד נסיבות אנשים בוחרים לשרוף את גופותיהם?
"בשנים האחרונות נהוגה בישראל קבורת סנהדרין", הוא אומר ומתייחס לקבורה בקומות בקיר, "בגלל שבערים הגדולות נגמר המקום, אז קוברים כבר בקומה חמישית ושישית. רוב המשפחות לא רוצות את זה, אלא רוצות לבחור את מקום הקבורה ומעדיפות שזה יהיה באדמה, וזה כבר מגיע לעלויות גבוהות. קניית חלקת קבר בישראל יכולה להגיע גם ל-50,000 עד 90,000 שקל. לשם השוואה, התהליך בעלי שלכת נע באזור 15,000 עד 30,000 שקל".
"אנשים לא רוצים שום דבר דתי בחייהם וגם במותם"
סיבות נוספות נעוצות הן בממסד הדתי והן באקולוגיה סביבתית. "אנשים לא רוצים שום דבר דתי בחייהם וגם במותם וזו תופעה שמתגברת בעיקר בשנתיים האחרונות. לגבי האקולוגיה – יש אנשים שלא רוצים לתפוס אדמה או לזהם אותה ומבינים שבישראל צריך יותר משאבים עבור החיים ופחות בשביל המתים", הוא אומר.
אי אפשר להימנע מהדימוי לשואה, איך אתה רואה את זה?
"בסופו של דבר זה קרמטוריום. זו אומנם לא שריפה באש, זה תנור שעובד על חום גבוה ובסופו של התהליך נשארים 4-3 ק"ג של אפר מהגופה", הוא מסכים ועומד על ההבדל המהותי, "השיוך או החיבור של קרמטוריום לשואה הוא חיבור ישראלי. הרי בשואה גם קברו, חיים או מתים, והקישור בין קבורה לשואה לא קיים. גם אני מגיע ממשפחה של ניצולי שואה ומה שחשוב ומחזק הוא שלתהליך שלנו אנשים מגיעים מתוך בחירה אישית המדויקת להם. מבין לקוחותינו ישנם הרבה יוצאי שואה".

שריפת גופה, פיזור האפר, הטסתו לחלל – הכל מעורר תהייה והרמת גבות שגל רגיל אליהם. "כשאני מספר לאנשים מה אני עושה, תמיד יש סוג של רתיעה לאחור ואז התקדמות קדימה לשמוע עוד. זה ערבוב של רתיעה וסקרנות. כל דבר שהוא שונה לנו והוא מחוץ לקופסא, מפחיד אותנו, אבל כשמבינים שזה הגיוני מבחינת תפיסת עולם אקולוגית וסביבתית זה יותר קל".
בחזרה לקרוב משפחתי שבגיל 70 בחר להישרף אחרי מותו. "תפיסת עולמי היא תפיסה חילונית, אתאיסטית, אקולוגית וכך גם לאחר מותי אני מגשים את האידיאולוגיה שבה האמנתי כל חיי", הוא אומר ומוסיף, "אני מסתכל על הוריי. אין יום שבו אני לא חושב על אבי ומתגעגע אליו, אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שעליתי לקבר שלו וזה לא מפחית את הגעגועים. האבן לא עושה לי דבר".
מה תרצה שיעשו עם האפר שלך לאחר המוות?
"שיפזרו אותו במקום האהוב עלי בעולם – בשפת הים של חוף מרקי".
