חברי הקולקטיב החיפאי ברוקן פינגאז שמחלקים את זמנם בין ישראל וחו"ל, רואים את המצב הקיים לאחר 600 ימי מלחמה, בפרספקטיבה אחרת: מה העולם רואה לעומת מה מראים בארץ וזה נהיה די קיצוני. השבוע הם פרסמו שלוש כרזות בעמוד האינסטגרם שלהם המיועדות לקהל בישראל וקראו לפעולה – "חובה מוסרית לסרב להשתתף ולדרוש לעצור את המלחמה ולהחזיר את החטופים הביתה"
"אי אפשר להמשיך להדחיק את מה שקורה בשמנו בעזה. אי אפשר להמשיך לשתוק, שתיקה היא הסכמה ושותפות. חובה מוסרית לסרב להשתתף ולדרוש להגיע להסכם שעוצר את המלחמה וההרג בעזה ומחזיר את החטופים הביתה", זה הטקסט שמלווה את שלושת הפוסטרים העוצמתיים שפרסמו השבוע חברי הברוקן פינגאז (Broken Fingaz), בעמוד האינסטגרם שלהם.
הברוקן פינגאז הם קולקטיב אמנות הרחוב החיפאי שהפכו מתופעה מקומית מוכרת ומוכשרת, לסנסציה בינלאומית ולהרכב הישראלי המוכר ביותר בתחומם. לאורך 24 שנות פעילות, אונגה, טאנט, קיפ ודסו ציירו כמעט על כל פיסת קיר ברחובות הערים הגדולות בעולם ובהמשך גם בגלריות נחשבות כמו סאצ'י בלונדון וה-Urban Nation בברלין והשתתפו בווידיאו קליפים של U2 ופרל ג'אם.
גם בארץ בכלל ובחיפה בפרט ישנם קירות אייקוניים של הברוקן, רובם בעיר התחתית, אך יש גם בוואדי ניסנאס, ואדי סאליב ובהדר, כאלו שתיירים מחוץ לעיר מגיעים במיוחד כדי להצטלם לידם, כמו זה שעל בניין מועדון החורבה ברחוב הנמל, הקיר האלמותי ליד תחנת רכבת השמונה ועל האנגר 15 בנמל חיפה.
כשבוע לאחר ה-7 באוקטובר 2023, הפיקו הברוקן בעזרת שותפות חיפה-בוסטון חוברת צביעה לילדים קטנים וגדולים עם ציורי קירות שלהם, בתקווה שזה יעזור לספק קצת הסחת דעת ומרגוע. החוברת נמכרה באתר שלהם כשכל הרווחים נתרמו לארגון נשים עושות שלום, שנוסד על ידי ויויאן סילבר, פעילת שלום שנרצחה בקיבוץ בארי בשבת השחורה. אונגה (UNGA) המתגורר בלונדון, הקדיש קיר עם הכתובת Free Pink לחטופה ענבר הימן, אמנית גרפיטי בעצמה, וקיר למען השלום בעברית ובערבית עם יונות צחורות, שתי עבודות שאינן מעוררות פרובוקציות, בניגוד לכרזות שהם הדפיסו השבוע.
שלוש הכרזות מעוצבות באותו סגנון: צילום ריאליסטי בשחור לבן במרכז, כותרת משתנה בראש הכרזה בשחור על רקע ירוק זרחני וכותרת גדולה ובולטת בתחתית שאומרת "חובה מוסרית לסרב" מתורגמת לאנגלית ולערבית. בכרזה בה נראים אזרחים מחזיקים סירים ריקים הכותרת אומרת "הרעבת אזרחים זה פשע מלחמה". בכרזה אחרת נראים בניינים מוקפים בענני הפצצים כשהכותרת אומרת "הפצצות של חיל האוויר הורגות את החטופים" ואילו בכרזה השלישית נראה גבר מבכה את מותה של אשה כשבכותרת נכתב: "להפגיז, להרעיב ולגרש זה פשע מלחמה".
אונגה, למה דווקא עכשיו, מה היה הטריגר?
"אין סיבה אחת לתזמון, זה משהו שאנחנו מרגישים כבר הרבה מאוד זמן, וזה פשוט הגיע לאיזה נקודה שהרגשנו שחייבים לצעוק אתזה, שאם אנחנו שותקים אז אנחנו תומכים ברוע שמתחולל בשמנו.
כל מי שיש לו עיניים ולב רואה שההרג, הגירוש וההרעבה של אזרחים בעזה זה מעשה לא מוסרי שאין שום דרך להצדיק, בדיוק כמו שאין שום דרך להצדיק את מה שחמאס עשו ב-7 באוקטובר".
איך זה לחיות בלונדון בימים כל כך סוערים נגד ישראל?
"בארץ מנסים לצייר תמונה כאילו כל העולם אנטישמי ותומך בחמאס, אבל רוב האנשים שאנחנו פוגשים בחו"ל מבינים את המורכבות של המצב. הבעיה היא שככל שעובר הזמן גם האנשים שתמכו בישראל פשוט לא מצליחים למצוא סיבות הגיוניות למה שישראל עושה בעזה. בגלל שאנחנו מבלים המון מהזמן שלנו בחו"ל, אנחנו רואים את המצב בפרספקטיבה של מה העולם רואה לעומת מה מראים בארץ וזה נהיה די קיצוני. לא נעים להודות אבל הפכנו להיות כמו רוסיה במובן של לחיות במציאות מקבילה לשאר העולם. מי שצורך חדשות מערוצי מיינסטרים בארץ פשוט לא נחשף למה שישראל עושה, ולא מבין למה העולם כל כך נגדנו".
אילו תגובות קיבלתם בעקבות פרסום הכרזות בארץ ובחו"ל?
"הפוסטרים הם בעברית ומיועדים לקהל הישראלי. קיבלנו המון תגובות, הרבה תמיכה מישראלים שמרגישים כמונו ושמחו לראות את זה, ומצד שני, כצפוי, הרבה ישראלים שזה הכעיס אותם ובוחרים להמשיך להתכחש למה שהמדינה והצבא עושים בשמם. אבל זאת גם היתה המטרה של הכרזות, לשים את המציאות בצורה בלתי מתנצלת מול הפנים של מי שמסרב לראות ולקרוא לפעולה – לסרב לקחת בזה חלק ומיד".
