שנה לאחר השבת השחורה, נפצע רס"ן גיא נזרי, מ"פ בשריון בן 25 מעתלית, בקרב בצפון הרצועה. כשבוע וחצי אחר כך התיר דובר צה"ל לפרסם שהוא נפטר מפצעיו. לפני יומיים ילדה אחותו התאומה יעל את בנה הבכור במרכז הרפואי בני ציון וספרה הבוקר ל"רדיו חיפה": "גיא ידע על ההיריון והתרגש. הלידה היתה מרגשת ובכלל, כיף שאחוש הגיע"
"פגשנו את אלוהים היום בבוקר, הוא חיבק אותנו חזק ואנחנו אותו. ונכנס לנו אור ואוויר ותקווה וחלומות, ובכי של אושר. וגיא היה שם בכל רגע. נוכח, מלטף ומחבק. ואחוש הגיע, 3.800 ק"ג של אהבה ללא גבולות. תודה ה' על חסד ענק, ותודה לכל המברכים", כך כתבה יעל נזרי בסטורי שהעלתה בעמוד האינסטגרם שלה, לאחר לידת בנה הבכור במרכז הרפואי בני ציון.
נזרי היא אחותו התאומה של רס"ן גיא נזרי ז"ל, מ"פ בגדוד 52 שבעוצבת עקבות הברזל (401), אשר נפצע בחודש אוקטובר 2024 בקרב בצפון רצועת עזה. ב-28 באוקטובר, כשבוע וחצי לאחר הפציעה, התיר דובר צה"ל לפרסם כי נזרי, בן 25 מעתלית, נפטר מפצעיו.
ימים לפני שנפצע, ספג נזרי רסיס בכתף מנ"ט, אך הוא התעקש להישאר בשטח יחד עם פקודיו ולקבל טיפול זמני במקום ולא להתפנות לבית חולים. לאחר ימים אחדים הוא נפצע שוב בקרב, פציעה שאותה לא שרד.
כשנזרי שהה בבית החולים, פרסמה אחותו תמר פוסט בפייסבוק בו כתבה: "אשרי העם שאלו הם מפקדיו. 'טוב לחיות בעד ארצנו – ואני לא כאן בשביל למות', אמר אחי הגיבור שנפצע קשה מנ"ט בעזה, בשיחה לתלמידי בית ספר הנשיא בחיפה, שמונה חודשים לפני הפציעה. אלה המילים שהוא בוחר להשתמש בהן. אנחנו אוהבים את החיים, נלחמים על החיים, אנחנו כאן כדי להישאר".
באותו פוסט, שנה לאחר השבת השחורה, היא הוסיפה: "העם שלנו הוא עם חזק ששרד מלחמות קשות וספג אבידות רבות ותמיד קם על רגליו, בראש מורם. היום מציינים שנה למלחמת חרבות ברזל. גיא נלחם במשך שנה למען חיים טובים יותר בארצנו, זו הייתה המטרה ולשם אנחנו הולכים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. גיא עדיין מאושפז במצב קשה ונלחם על חייו. הקדישו את היום הזה לתפילות עבורו. לרפואתו ולרפואת כל פצועי המלחמה הזו, שהקריבו מגופם ונפשם כדי שנחיה פה מאוחדים, חזקים ואוהבים".
תמר ובעלה, אופיר בוכניק, ילדו כאמור את בנם הבכור לפני יומיים והבוקר היא אמרה ל"רדיו חיפה": "הלידה היתה מרגשת ובכלל כיף שאחוש הגיע".
אחוש?
"זה השם שנתנו לו כשהיה בבטן, אחוש. קצינת הנפגעים, שהיא חברה של גיא מהצבא, הציעה לקרוא לו אחיקם, אז בקיצור קראנו לו אחוש. אבל עדיין אין לו שם, עדיין לא בחרנו וגם לא נספר לפני הברית. אבל מי יודע, אולי בסוף באמת נקרא לו אחיקם".
איך הורייך, יעל ומיכאל הגיבו?
"אמא שלי היתה אתי בלידה התרגשה בטירוף. היה מרגש וכיף. ההורים שלי היו בשיא".
גיא ידע על ההריון?
"גיא ידע, הוא התרגש ממש".
