לכבוד שבוע הספר, שלושה סופרים חיפאים מספרים על הספרים שהוציאו בשנה האחרונה. אחד כתב בפתיחות קיצונית על נושאים המעסיקים את הדור הצעיר כמו מיניות ופסיכדליה. השנייה נוגעת בנושא קשה של אלימות בתוך הבית, אך כזה שמרוכך בהומור. השלישי כתב ספר קווירי לבני נוער המיועד לכל מי שרוצה לקרוא על ההוויה של להיות אחר
לכבוד שבוע הספר, שלושה סופרים חיפאים מספרים על הספרים שהוציאו בשנה האחרונה. אחד כתב בפתיחות קיצונית על נושאים המעסיקים את הדור הצעיר כמו מיניות ופסיכדליה. השנייה נוגעת בנושא קשה של אלימות בתוך הבית, אך כזה שמרוכך בהומור. השלישי כתב ספר קווירי לבני נוער המיועד לכל מי שרוצה לקרוא על ההוויה של להיות אחר.
"משבר רבע החיים" / נדב מרום
נדב מרום, 34, נולד וגדל בחיפה, מגולל בספרו הראשון (עם השם המעולה) שכתיבתו ארכה כ-4 שנים ויצא בהוצאת קינמון, את עלילותיו של עידן, בחור צעיר המשתחרר מהצבא ומחליט שהגיע הזמן לחפש את עצמו. הוא יוצא לטייל בעולם, רודף נשים, אוכל סמים, מקיא בטקסים, ומתמכר לטראנס, לחופש ולתענוגות מסוכנים אחרים.
"הספר מדבר בפתיחות קיצונית על נושאים המעסיקים את הדור הצעיר כמו מיניות ופסיכדליה כאלו שלא מדוברים מספיק בתרבות ובספרות", אומר מרום, "'משבר רבע החיים' הוא לא ספר שמלטף אותך ועושה לך נעים, אלא לוקח את הראש של הקורא ומכניס אותו לתוך הלכלוך של הדבר האמיתי".
הספר הוא אוטוביוגרפי על החוויות שעברת?
"עידן, הגיבור בספר, הוא אני והוא גם לא אני. יש אירועים שקרו לי בזמן הטיול בדרום אמריקה ויש גם אירועים שבדיתי אותם לחלוטין", הוא אומר ומתייחס לסיבת כתיבת הספר, "זה לא היה עניין של רצון או שאיפה. לא הייתה לי ברירה אלא לכתוב. הייתי אחרי כמה שנים של דיכאון קשה, טיפול פסיכולוגי וטיפולים אלטרנטיביים והבנתי שאם אני לא כותב את הספר, אין לי טעם לחיים. לאט לאט הבנתי שאני טוב בזה, זה נתן לי דרייב ונתן לי את הסיבה לקום בבוקר".
תעשיית הספרות של היום דורשת מהסופר עצמו להשתתף בתשלום עבור הוצאת הספר לאור. מרום פנה למימון המונים בבקשה לגייס כ-35 אלף שקלים שנתרמו תוך שבועיים, "היה לי ברור שאני הולך להוציא את הספר בעצמי ואחרי חודש כתיבה בסיני הבנתי שיש לי משהו טוב ביחד והיה לי ביטחון שזה הולך להצליח ושאנשים יאהבו את זה".
תוכל להקריא פסקה מהספר?
"את הפעם השנייה שראיתי את גאיה אני לא זוכר. רק שהתרחשה קצת אחרי שראיתי אותה בפעם הראשונה. משם אני כבר יכול להשלים כל מיני פרטים, לנחש איך זה בערך קרה. נדמה לי שזה היה כשהיא נכנסה להתקלח עם דלי מים רותחים, ואני ניסיתי מבחוץ לקלוע לטעם של השירים שהיא אוהבת, עוד בלי שהכרתי אותה בכלל. סתם ככה, כי זה כיף שירים מהמקלחת, בעיקר כשלא יודעים מה הולך לבוא ומתווסף אלמנט של ההפתעה.
"יש משהו מיוחד בסיטואציה כזו, שמישהי מוצאת חן בעינייך ואתה מנסה לעשות עבורה משהו חמוד עוד לפני שאתה יודע עליה חצי דבר. אני זוכר תחושה מוכרת ולא מוכרת בו זמנית. כשמישהי מזיזה לך את הלב בפעם הראשונה ואתה עוד לא בטוח אם זה הלב שזז או הזין. לפעמים מאד קשה להבדיל. לפעמים הם זזים ביחד".
"סטלה מאריס" / אריאלה גולדמינץ
ספרה השלישי "סטלה מאריס" בהוצאת כתר של הסופרת זוכת הפרסים אריאלה גולדמינץ מתרחש גם הוא בעיר הולדתה ומגוריה, חיפה. הפעם כותבת גולדמינץ רומן חכם, שנון וחד שבמרכזו היא מעמידה את גיבורת הספר, טרודי, אשר יחד עם חברתה כוכי שעובדת כמוכרת כרטיסים ברכבל סטלה מאריס, יוצאות למסע נקמה בבעלה של בת דודתה של טרודי אחרי שהאחרונה חושבת שהבעל החיש את מותה.
"זה ספר שנוגע בנושא קשה – אלימות בתוך הבית", מתארת גולדמינץ, "אבל יותר קל לבלוע את הגלולה המרה בגלל שהספר גם מצחיק. רציתי שהעלילה תתרחש בסטלה מאריס כי זה אזור מעניין המכיל אוסף של מקומות בשטח קטן; כנסייה, מנזר, מגדלור שלא מתפקד, קפלת הלב הקדוש, מערת אליהו, בת גלים והקזינו מלמטה וגם הנצרות שמורגשת בסטלה מאריס וגישת 'הלחי השנייה' התחברה לי לאלימות הביתית".
במה הספר הזה שונה מהספרים הקודמים שלך?
"הוא יותר דומה מאשר שונה. אני אוהבת לכתוב על אנשים מבוגרים, משולי החיים, אני אוהבת להפוך את האבנים הכי אפורות כדי לראות מה יש תחתן, אני מחפשת דווקא את העולב ולא את הזוהר. מעבר לזה, חשוב לי המבנה הלשוני, המצלולים, משלב של שפה גבוהה ונמוכה. הדור שלי התברך בחינוך לשוני טוב, דבר שלא בטוח שניתן להגיד על הדור הנוכחי".
הספר יצא בנובמבר האחרון וזכה לתשואות המבקרים ולאהבת הקוראים, "בגילי המופלג, 70, זה לא מובן מאליו מבחינתי לקבל אהבה על הספרים שאני כותבת".
ראשים מדברים / ברוך יעקבי
בגיל 42 יצא הסופר החיפאי ברוך יעקבי מהארון. בגיל 59 הוא כתב ספר קווירי לנוער. "ראשים מדברים" בהוצאת טל-מאי, כך נקרא הספר הראשון לנוער שראה בחודש מאי השנה והשלישי בסך הכל של יעקבי שבעבר ניהל במשך שנים רבות את בית הספר היסודי עין הים. "זה ספר קווירי לנוער", הוא אומר, "ולכל מי שרוצה לקרוא על ההוויה של להיות אחר".
העלילה מגוללת את האהבות הראשונות, האינטימיות, המאבקים הפנימיים והחיצוניים והסודות המשפחתיים של חבורה צעירה – בר (נער טרנס), דני (נערה לסבית), עזרא (נער דו מיני), סשה (נערה סטרייטית) והמספר נטול השם שנמצא על סף יציאה מהארון – שמוצאים את עצמם ומוצאים את האפשרויות הבלתי מוגבלות שעומדות בפני כל אלו שמעזים ומעיזות לאהוב.
איך הסיפור האישי שלך מתקשר לספר?
"הספר עוסק בהצלת נפשות ובהצלת הנפש שלי, כלומר, לייצר לי חוויה של נעורים שלא הייתה לי: לגדול עם חבורה שיש בה את הכוח של היציאה מהארון. ניסיתי לייצר לי ביוגרפיה שחסרה אצלי. מעבר לזה, אני רואה בהוצאת הספר שליחות עבור הנערה שירה בנקי שנרצחה לפני עשור במצעד הגאווה בירושלים ועל העלייה בהתנכלויות ובהומופוביה בימים החשוכים שאנחנו נמצאים בהם".
יעקבי גדל בתקופה בה היו חסרים ייצוגים מהקהילה שיהוו השראה עבור בני נוער צעירים, "אפילו המילה הומו לא הייתה אז בלקסיקון, לעגו לי, קראו לי קוקסינל, לא ידעו אפילו להגיד מי אני. כל העניין של לקרוא בשם של הלא קיים מאד העסיק אותי. בהתחלה, היציאה מהארון היא מאד טכנית, רק למעגלים הקרובים, אבל לאט לאט המעגלים הורחבו וגם הכתיבה עזרה לי להשתחרר, להיות מי שאני ולהוות שליחות עבור בני נוער ומבוגרים שעדיין נמצאים בארון ומפחדים מאי קבלה".
עד כמה היום אתה מרגיש שלם עם עצמך?
"היציאה מהארון אף פעם לא נגמרת. כשאני הולך לסופר, קונה שוקולדים בשביל הבן זוג שלי והקופאית אומרת לי כל הכבוד על זה שקניתי שוקולד לאישתי אני נמצא בסיטואציה בה אני יוצא מהארון, הפעם מול הקופאית בסופר. כל יציאה מהארון מלווה במשבר גדול שבעיניי לא נגמר אף פעם".
לאירועי שבוע הספר בחיפה לחצו כאן.
