בשבת נפתחה התערוכה החדשה של האמן החיפאי בלו סימיון פיינרו, חתן פרס ישראל לאמנות בינתחומית לשנת 2025, במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. זוהי סגירת מעגל עבור האמן שהציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון זה לפני 40 שנה. בין האורחים: יונה ורבקה יהב, אנשי שגרירות רומניה בישראל והקונסול יון מיחאי, אוצרות ו"מלך הג'ונגל", דונלד טראמפ
בזמן שבו מציאות החיים נדמית כלא יציבה ומשתנה כל הזמן, חוזר האמן החיפאי הבינלאומי, בלו סימיון פיינרו, חתן פרס ישראל לאמנות בינתחומית לשנת 2025, אל מוזיאון ינקו דאדא, המקום שבו הציג את תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלו לפני ארבעים שנה, ומביא עמו גוף עבודות חדש, טעון ובלתי מתפשר.
"Face to Face – One Thing After Another", אותה אצרו היא תערוכה שמבקשת להציב אותנו, הצופים, בעמדה של מבט נוקב, לעיתים בלתי אפשרי, על עצמנו, על מציאות חיינו, ועל העולם שסביבנו. מבעד למסכות, למיצבים, לרישומים ולעבודות הווידאו, עולה קריאה אמנותית להתמודדות עם טראומה, עם שבר ואי ודאות, אך גם עם תשוקה, זיכרון, וחיפוש אחר תקווה.
המסכה, כמוטיב מרכזי בתערוכה, מתפקדת לא רק כאובייקט אסתטי או טקסי, אלא כצומת פרשנית – בין פחד לתשוקה, בין הסתרה לחשיפה.
"לעיתים המסכה היא הפנים האמיתיות", מצטט פיינרו את הפילוסוף סלובוי ז’יז’ק, ומזמין את הצופה לבחון את הפרקטיקה האמנותית כמעין מסע פנימי דרך שכבות של זהות, זמן ורגש. לצד המסכות המזכירות באייקוניות שלהן את פניו המגוונות של הכאב האנושי, מוצגות גם עבודות וידאו וקולאז'ים הנעים בין מחוזות של זיכרון אישי לפוליטי.
בתערוכה עבודת וידאו עם דימוי של נשיא ארה"ב טראמפ שנקרא "מלך הג'ונגל"; עבודת וידאו שיתופית שנעשתה עם מפונים מהדרום וכן שעון שהולך אחורה בזמן ומנסה להחזיר אותנו לימין לפני ה-7 באוקטובר הנקודה הארכימדית.
פיינרו שנולד ברומניה, חוקר ביצירתו את המקום שבו הביוגרפי פוגש את ההיסטורי ואת המקום שבו עיבוד קולקטיבי של טראומה פוגש את עולמו הפנימי של היחיד. בתערוכה נרקם גם דיאלוג עם יצירותיו של מרסל ינקו, ממייסדי תנועת הדאדא ומי שפיינרו רואה בו מקור השראה ופורץ דרך. השניים, יוצאי רומניה שהיגרו לישראל, חולקים לא רק מסלול חיים דומה, אלא גם מחויבות מתמשכת לעשייה אמנותית חתרנית, חוצה גבולות, המתנגדת לקונפורמיזם באשר הוא.
בעבור פיינרו, התערוכה אינה רק גוף עבודות עכשווי, אלא סגירת מעגל משמעותית – שיבה אל מקום שמלווה את דרכו האמנותית מראשיתה. ב־1985, היה האמן הראשון שהציג תערוכה מתחלפת במוזיאון ינקו דאדא, מיצב טוטאלי שכותרתו "תכלגן לאוהבי שמש". כעת, כשהזמן כמו מתקפל לאחור, הוא שב לאותו חלל, הפעם עם ניסיון חיים, פרס ישראל, ותובנה עמוקה יותר על הכוח והכאב שבאמנות.
כפי שמתאר זאת הפילוסוף זיגמונט באומן, שאותו מצטט הטקסט המלווה את התערוכה, אנו חיים בעידן של "מודרניות נזילה" – עולם שבו כל יציבות נדמית כמדומה, וכל עוגן נתון להמסה. בעידן כזה, לאמנות יש תפקיד קיומי: לשמש כמראה, כמסכה, וכמרחב בטוח להתבוננות פנימית וחיצונית כאחד.
פיינרו, טראמפ לא אישר הגעה?
"לא הוזמן".
העבודה שלו מאוד מסקרנת. מה עומד מאחוריה?
"המשברים החברתיים והמלחמתיים הגלובליים והמקומיים בשנים האחרונות והשפעתם הנרחבת חשפו את שבריריות הקיום, בעיקר בסדר החברתי. תקופה זו מאופיינת בפחד ובאי ביטחון, אך גם טומנת בחובה אפשרות לתובנה ולהתבוננות מחודשת. בתוך מציאות רוויית מתח ואי ודאות, מתבלטת דמותו של דונלד טראמפ כמלך הג'ונגל – שליט כוחני, דמות המשלבת כריזמה עם כוח מאיים, המשמשת סמל לתקופה".
הפכת אותו מדמות פוליטית לתופעה תרבותית.
"כזה הוא, שליט הנע בין שני עולמות – הזירה הפוליטית והזירה התקשורתית – שבהן הצליח לבנות את דמותו הציבורית באמצעות המדיה, הטלוויזיה והרשתות החברתיות. כמו מלך הג'ונגל, הוא נע בין תוקפנות לשעשוע, בין הפחדה לקסם, כופה את נוכחותו על מסכים ועמודי חדשות, מאתגר את גבולות השיח הציבורי. בעבור טראמפ, הפוליטיקה אינה רק זירה של רעיונות והתדיינות, אלא זירת קרב – מרחב שבו שורדים החזקים, המשתלטים, המאיימים".
"מלך הג'ונגל" הוא מלך אמיתי או רק דימוי?
"דימוי 'מלך הג'ונגל' הופך לארכיטיפ, שבו השליט הוא לא רק מנהיג, אלא סמל – סמל לפחד ולכוח, לאומץ ולשיגעון. סמל הנע בין הכריזמה למגלומניה, בין הדמות המנהיגותית לבין הקריקטורה התקשורתית. עבודת הווידאו מנסה ללכוד את מהותו המורכבת של טראמפ, תוך שהיא נשענת על הארכיטיפ הזה – דימוי שמצליח להיות מובן מיידית, חוצה תרבויות ושפות, ועם זאת נושא עמו מתח, ספק ושאלה פתוחה: האם זהו מלך אמיתי או רק צל על מסך? האם זו דמות של גיבור או של נבל? ומה חושף דימוי זה על הקהל שצורך אותו? במובנים רבים, טראמפ אינו רק דמות בפני עצמה, אלא מראה המשקפת את החברה הצופה בו – את פחדיה, את תשוקותיה, ואת נכונותה להתמסר לקסם הכוח".
בפתיחת התערוכה נכחו ראש העיר חיפה יונה יהב ורעייתו רבקה, אנשי שגרירות רומניה אדריאנה אופריאה סגנית השגריר והקונסול יון מיחאי, האוצרת הראשית לשעבר של מוזיאון ישראל תמי מנור, האוצרת החיפאית ד"ר אירית מילר, אוצרת המדיה עדיה פורת וכן חיפאים רבים.
