עשרות אלפי חיפאים פוקדים את הספריות 18 העירוניות הפרוסות בשכונות השונות. לרגל שבוע הספר עומר מוזר יצא לשוחח עם אלו שמקבלים את פניהם, ומעניקים להם הרבה יותר משירותי ספרנות. "עבור האוכלוסייה הבוגרת אני פסיכולוגית או אוזן קשבת עבור מי שרוצה לדבר", מגלה מנהלת הספרייה ברוממה, והספרן מנו"ש מעיד: "לדוברי הרוסית אני מהווה כמעט לשכת רווחה"
נתחיל במספרים: בחיפה יש 18 ספריות עירוניות, שמתוכן שתיים מוקדשות לשפה הערבית וב-7 מהן יש אוסף גדול של ספרות רוסית. 740,000 ספרים סך הכל, 10,000 ספרים דיגיטליים, 30,000 מנויים פעילים, 3,000 מנויים חדשים בכל שנה, 600 אירועי תרבות בשנה רגילה, 44 אנשי צוות, תקציב כולל של 13 מיליון שקל בשנה.
מאחורי כל המספרים האלה עומדת רונית ברזילי, מנהלת המחלקה לספריות באגף תרבות בעיריית חיפה ב-18 השנים האחרונות, שחיה את עבודתה בתחושת שליחות שמטרתה להנגיש את הספרות ולתת את השירות המיטבי עבור התושב החיפאי. "לעבוד בספרייה זה לעבוד בתוך אי של שפיות", היא אומרת במפגש איתה במשרדה בספריית פבזנר ברובע הדר.
מה תפקיד הספרייה בחיים העירוניים?
"תפקידה המסורתי של הספרייה היה השאלת ספרים ואילו היום אנו משלבים את השירות המסורתי לצד החידושים הדיגיטליים", היא אומרת ומציינת את השירותים הקהילתיים שמאפשרת הספרייה העירונית בהם נגישות חינמית למאמרי מידע, לספרים דיגיטליים, לאינטרנט ולמקום שבו אפשר להנות משקט אידיאלי, "מעבר לשירותים הפונקציונליים, הספריות הפכו להיות מוקד מפגש עבור גורמים שונים בקהילה עצמה שלולא הספרייה, לא בטוח אם היו נפגשים".
האוכלוסייה המגוונת בעמדות המחשב בספריית פבזנר ברובע הדר מוכיחה את דבריה. "בבוקר מגיעים חרדים והגיל השלישי לשבת על המחשבים, בצהריים יש סטודנטים שיושבים ולומדים ובערב יש אירועי תרבות שתואמים לאוכלוסיית השכונה. הספרייה העירונית היא מקום מחבר".
התקציב הנוכחי מספיק עבור פעילות הספריות?
"עם התקציב הנוכחי אנחנו יודעים להסתדר. לתרבות מאוד קשה לכסות את עצמה באופן כלכלי. השבוע התקיים אירוע בספריית טרומפלדור עם זוכה פרס ספיר, יוסי אבני-לוי, שעלות הכניסה הייתה 30 שקל. הייתה ביקורת על המחיר הנמוך לעומת אירועים דומים בת"א אבל לי חשוב להנגיש את התרבות, אני רוצה שאנשים יגיעו לספריות, יצרכו תרבות במחיר השווה לכל כיס".
יש הבדל בהרגלי הקריאה בין השכונות השונות בחיפה?
"לדעתי קיים שונים כלשהו המתבטא גם בהרגלי הקריאה. כשהפצנו שאלון ל-500 איש לגבי איזה אירועי תרבות הם היו רוצים לראות בספריה השכונתית שלהם, ראיתי את השוני בין התשובות בקריית חיים, בנווה דוד, בקריית אליעזר או במרכז הכרמל", היא אומרת ומנסה לאפיין את הקורא החיפאי הממוצע, "קשה לאפיין באופן מדויק. אני רק יודעת להגיד שפרוזה נקראת הרבה מאוד, ובוודאות נשים קוראות יותר מגברים".
"ככל שאני נותנת, אני מקבלת בחזרה"
צליל טקץ עובדת בשנה האחרונה כאחראית הספרייה השכונתית של נווה דוד לאחר 9 שנות עבודה בספריית שפרינצק, ומשתפת באתגרי עבודתה: "לספרייה במרכז הכרמל לא צריך לעשות פרסום: המיקום מרכזי, התנועה גדולה והאוכלוסייה באה לשם מתוך הרגל. בשכונות יותר פריפריאליות בחיפה, בהן האוכלוסייה לא נחשבת כחשודה המיידית לקריאת ספרים, צריך למשוך אותם פנימה. בגלל שהספרייה העירונית יושבת בתוך המרכז הקהילתי, היו באים אנשים לספרייה כדי לתפוס כיסא ולשבת, המטרה שלי זה להפוך אותם לקוראים מנויים".
טקץ, תארי לי את הקשר בין הספרן לקורא.
"הספרן צריך להכיר אם האדם מעבר למה הוא אוהב לקרוא. יש לי קוראים שעברו משפרינצק לנווה דוד בגללי, יש קוראות שרואות אותי שוחה בחוף בת גלים ואנחנו מדברות כמו חברות", היא מספרת בזמן שנדיה פוליארינוב, מנהלת ספריית רוממה בעשור האחרון, מצטרפת לשיחה. "אני מרגישה שאני הפנים של התרבות בעיר עבור האנשים והילדים שמגיעים לספרייה", מציינת פוליארינוב, "עבור האוכלוסייה הבוגרת אני יותר מספרנית, אני פסיכולוגית או אוזן קשבת עבור מי שרוצה לדבר. ברוממה אני מרגישה שככל שאני נותנת, ככה אני מקבלת בחזרה".
הז'אנר המועדף – רומנים רומנטיים
מפבזנר לספריית נווה שאנן, אחת משתי ספריות הדגל של הרשת העירונית, היושבת ברחוב טרומפלדור ונותנת שירות עבור שכונה המונה 74,000 איש. הספרן לב אוצ'יטל הוא הפנים שהם פוגשים בדלפק הספרייה. "אני נמצא תשע שנים ברשת של ספריות חיפה, ועובד בספריית בית היינה בקרית חיים ובספריית נווה שאנן. לקוראים בהיינה יש את הטלפון האישי שלי והם מתקשרים אלי לשאול אם הגיע ספרים חדשים או לקבל המלצות, לקוראים המבוגרים דוברי הרוסית אני עוזר עם בירוקרטיה של ביטוח לאומי ומהווה כמעט לשכת רווחה עבורם".
איזה ז'אנר הוא הנקרא ביותר בספריות שאתן עובד בהן?
"רומנים רומנטיים. לפחות 25 אחוז מהקוראים, בעיקר קוראות, מבקשים רומנים רומנטיים. אחרי זה ספרות מתח ואחרי זה פרוזה קלילה וספרות היסטורית".
איך אתה תופס את תפקיד הספרייה העירונית?
"זה ממשק תרבותי. אנחנו אנשי הקצה שהאזרח פוגש בכל יום ובשבילו אנחנו הפנים של עיריית חיפה. הקריאה היא תרופה לנשמה, הספרייה היא לא בית ספרים היא בית רוח שנותן כלים להתמודדות עם החיים", הוא אומר ומתייחס גם לתפקיד הספרן, "הספרנות טבועה בי, כבר בחטיבת הביניים עשיתי את המחויבויות האישית שלי בספרייה. בעבודתי אני מנסה להטביע את הספרות גם באחרים".
