כשהיא דומעת מאז האזעקה הבוקר ועדיין לא מצליחה להתאושש מהטראומה, שואלת נסרין עגב את תושבי רחוב גאולה בהדר למה מנעו ממנה להיכנס למקלט, כי היא לא מוצאת תשובה. "לא הייתי מפריעה, רק רציתי להתגונן", היא אומרת בעלבון, "במקום להכניס אותי למקלט, השאירו אותי בחוץ. מה אני לא בן אדם?"
אזעקה שהופעלה הבוקר בחיפה תפסה את תושבת העיר, נסרין עגב, בכביש גאולה בדרך לעבודתה בשכונת ורדיה. עגב עצרה את המכונית באמצע הכביש והחלה לרוץ עם אנשים נוספים לכיוון מקלט הנמצא בבניין ברחוב החרדי הסמוך, רבי עקיבא. "רציתי להיכנס למקלט ביחד עם כולם ומישהו סימן לי עם היד לא להיכנס, דחף אותי והשאיר אותי מחוץ לדלת", היא משחזרת בשיחה איתה.
"התחלתי לבכות מהפחד. הם הסתכלו עלי במבט של 'מה את עושה פה', במקום להכניס אותי למקלט, הם השאירו אותי בחוץ. מה אני לא בן אדם? בגלל שאני ערבייה? בגלל שאני אישה? אני לא יודעת. הרגשתי רע, כאב לי הלב, אני והם אותו דבר, כולם אוכלים את המצב הרע הזה אז למה אני אשמה? עד עכשיו אני בטראומה מהאירוע, לא מצליחה לקום מהכיסא. אתה לא מאמין כמה אני בכיתי", היא אומרת בדמעות.
עגב מתגוררת בבניין בעל מקלט ברחוב יד לבנים, "במקלט שלנו אנחנו מקבלים את כולם – ערבים, יהודים, אתיופים – אז למה אותי משאירים בחוץ?", היא אומרת ופונה באופן ישיר לתושבי רחוב עקיבא, "ראיתם שהייתי צריכה עזרה, הייתם צריכים לעזור. אם הייתי נכנסת למקלט, לא הייתי מפריעה. רק רציתי להתגונן מפני אזעקה. מאוד נפגעתי מהיחס".
עגב עובדת שנים רבות אצל משפחות יהודיות כמטפלת בקשישים ולא ציפתה ליחס מסוג זה, "אני אוהבת לעבוד עם יהודים ונמצאת ביחסים טובים, אני לא מבינה למה זה היה צריך לקרות".
