פעם בשבועיים-שלושה, משאיר בועז זלמנוביץ – בנו של אריה (זלמן) זלמנוביץ ז"ל אשר נחטף ב-7 באוקטובר מקיבוצו ניר עוז לעזה, נרצח בשבי וגופתו עדיין שם – עציצים עם שתילים מהקיבוץ, בחורשה ליד ביתו ברחוב איינשטיין בחיפה. "יש המון דרכים להזכיר לכולם שעדיין ישנם 50 חטופים בעזה", הוא אומר, "ההנצחה שלי היא מינורית, בשביל הנפש שלי"
מזה מספר חודשים, פעם בשבועיים-שלושה, מעלה בועז זלמנוביץ, בנו של אריה (זלמן) זלמנוביץ ז"ל אשר נחטף ב-7 באוקטובר מקיבוצו ניר עוז לעזה, פוסט לעמוד הפייסבוק שלו בצירוף תמונה. אתמול (שבת) הוא כתב: "אם אתם עוברים ברחוב איינשטיין בחיפה סמוך לתחנת האוטובוס ליד בית מספר 97, קחו עציצון וזכרו את אבא ו-49 החטופים שנותרו מאחור".
בחודש דצמבר 2023 הותר לפרסום שזלמנוביץ נרצח בשבי, מידע שהביא החטוף פרחאן אלקאדי לאחר שחולץ על ידי צה"ל ממנהרה בדרום הרצועה. הוא היה בן 85 במותו ולמרות שגופתו עדיין מוחזקת בעזה, משפחתו ישבה עליו שבעה.
מאז החטיפה, זלמנוביץ הבן לוקח חלק פעיל במטה החטופים הארצי והחיפאי. "יש המון דרכים להזכיר לכולם שעדיין ישנם 50 חטופים בעזה", הוא אומר ל"רדיו חיפה", "אנחנו זועקים בהמון פלטפורמות. רק אתמול (שבת) התארחתי בצהריים בערוץ 13, דיברתי ברדיו ונאמתי בעצרת בערב. זו דרך אחת שאנחנו, בני משפחות החטופים, משתמשים להעלאת המודעות. דרך אחרת היא פרטית שלי, בה אני מנציח את אבא שלי בלי הרבה תהודה. אני עושה את זה בשביל הנפש שלי".
לחלק עציצים במרחב הציבורי.
"לאבא, שאמנם היה איש אדמה, לא היתה גינה גדולה, אבל כן היו לו עציצים. אבל זה לא קשור לזה, אלא לכך שאני מגדל בבית שלי בחיפה עציצים בבוסתן שהקמתי בגינה. כל פעם שאני נוסע לניר עוז, וזה קורה פעם בשבועיים לערך, אני חוזר עם ייחורים מכל מיני צמחים שאני קוטף מהגינות הציבוריות ברחבי הקיבוץ. לא מהגינות הפרטיות, כי למרות שהקיבוץ נטוש, אלו גינות ששייכות לחברים. את הייחורים, שחלקם מצליחים וחלקם לא, אני שותל בעציצים".
בדרך כלל אתה משאיר עציצים בשביל מאחורי הבית.
"מאחורי הבית שלנו ברחוב איינשטיין יש שביל בחורשה המוביל מבית הספר איינשטיין למעלה לרחוב הנטקה למטה ופעם בכמה זמן אני שם כמה עציצים עם עמוד מודפס לכבוד אבא שלי, תמונה שלו, ציון מספר הימים שעברו וכמובן בקשה לא לשכוח את החטופים. אני מזמין את כל מי שרוצה לקחת עציץ ומבקש להשאיר עציץ ריק, כדי שאוכל להמשיך ולשתול עציצים חדשים".
לאחרונה, העציצים הפכו לממותגים.
"לפני כמה שבועות, אורה אשתי הציעה להכין מדבקה אותה עיצבה יחד עם מטה החטופים שגם הדפיסו לנו מדבקות קטנות אותן אני מדביק על העציצים. זו מן הנצחה מינורית כזו שלי".
זה תפס?
"אני בדרך כלל מניח בין שישה לשבעה עציצים ואני לא יודע מי לוקח אותם. הרי מי שהולך בשביל הזה אלו הם לרוב דיירי הרחוב בטיול עם הכלבים. השבוע החלטתי לגוון ולשים גם בתחנת האוטובוס שבמעלה הרחוב. שמתי שמונה עציצים וכולם נעלמו. יכול להיות שלקחו, יכול להיות שעשו איתם משהו אחר, אי אפשר לדעת. אני מקפיד להדביק ברחוב מדבקות להחזרת החטופים ואנשים תולשים חלק מהן, כי אנחנו חיים במן עולם מוטרף. אני מקווה שלקחו את העציצים והם ייקלטו אצלם בהצלחה. אני מקווה שזה גרם להם להיזכר ולזכור את החטופים. זו המחווה הקטנה שלי לאבא שלי".
האהבה שלך לצמחים זה מאבא שלך שהיה כל חייו איש אדמה אשר עסק בחקלאות והתמחה בגידול חיטה?
"אמנם עזבתי את הקיבוץ מזמן ובבגרותי הייתי הרבה שנים בצבא, אבל כל שנותיי הצעירות הייתי ליד אבא בשדות והוא התמחה בגידולי פלחה. היו שנים שגם עבדתי בחקלאות. תמיד גידלתי צמחים במיליון עציצים ליד הבית. בסוף אתה גדל בקיבוץ חקלאי, אתה גדל על האדמה וגם כשאתה עובר לגור בעיר, קשה לך, לפחות לי, להתנתק מהאדמה".
אז אם אתם עוברים בשביל החורשה שמתחת לרחוב איינשטיין, או ליד תחנת האוטובוס בסמוך לבית הספר, קחו עציצון וחשבו על זלמן ז"ל ועל 49 חטופים המוחזקים בידי החמאס.
