נירית צוק, חוקרת תרבות הילדים והנוער, מתריעה ומבקשת מההורים להיות קשובים לילדים, במיוחד עכשיו לאחר המלחמה ותחילת החופש הגדול, כשנדמה שמתקיימת שגרה: "המצוקה לא נגמרה, היא רק שינתה צורה", היא אומרת ונותנת דגשים ועצות על איך לזהות מצוקות ומה ניתן לעשות
בעוד החברה הישראלית מנסה להחזיר את החיים למסלולם לאחר מלחמת עם כלביא, מציאות אחרת מתחילה לבעבע בבתים רבים. שני מחקרים חדשים בהובלת ד״ר יניב אפרתי שפורסמו השבוע מצביעים על עלייה חדה בקרב בני נוער המפתחים דפוסים בעייתיים של התמודדות בשימוש בחומרים ממכרים ולעיתים גם שימוש בתרופות הרגעה, צריכה מוגברת של תכנים ברשת בשעות מסך לא מבוקרות, קניות מיותרות, אכילה רגשית והתנהגויות סיכון, בעיקר עם כניסת החופש הגדול.
"זוהי תגובה למצוקה מתמשכת שלא נראית תמיד לעין, אבל נוכחת בעוצמה" מתריעה נירית צוק, חוקרת תרבות הילדים והנוער ומזהירה: "החופש הגדול הוא לא רק חופש מהמסגרת, הוא הרבה פעמים גם חופש מהשגחה, וזה מתכון לבעיה".
מה, לדעתך, גורם לעלייה בהתמכרויות ובסיכון בקרב בני נוער דווקא עכשיו?
"השילוב של מציאות חיים בלתי יציבה – מלחמות, חוסר ודאות, עייפות הורית – עם גיל ההתבגרות שהוא כשלעצמו תקופה של התנסויות וסיכונים מייצר סביבה מאוד פגיעה. כשמוסיפים לזה את החופש הגדול שבו אין מסגרת קבועה, אין סדר יום, ויש שעמום מתמשך, בני הנוער פשוט מחפשים ריגושים. הרבה פעמים הם עושים את זה בלי להבין את הסיכונים. וההורים? לפעמים פשוט מותשים".
איך מזהים ילד או ילדה במצוקה?
“זה יכול להיות מאוד עדין. לפעמים זה עייפות מוגזמת, לפעמים זה שינוי בהרגלים, לפעמים זה רק הבעת פנים. כדאי לשים לב לירידה בתקשורת, הסתגרות, שינוי בגישה לבית או למשפחה. ואם יש ספק, דברו איתם. תדברו גם עם חברים, עם מורים לשעבר, עם הורים אחרים. מצוקה לא תמיד נראית כמו בכי – לפעמים היא נראית כמו שתיקה".
אז איך בכל זאת הורים יכולים להתמודד? להיות שם, אבל לא להשתלט?
"יש המון מה לעשות והדגש הוא על נוכחות הורית חיובית, לא ענישה ולא חקירה".
מסר שלך להורים עכשיו, בפתחה של חופשה ארוכה?
"הילדים שלכם צריכים אתכם, לא כמפקחים, אלא כעוגן. הם לא תמיד יגידו את זה, לפעמים אפילו ימרדו. אבל דווקא בתקופה הזו שיחות, הקשבה, ונוכחות רגועה, זה כל ההבדל בין נוער שמרגיש שיש לו גב לבין מי שנופל לשוליים בלי שאף אחד שם לב".
דגשים פרקטיים להורים אותם תוכלו ליישם כבר היום:
שיחת תיאום ציפיות – לשבת, לדבר בגובה העיניים. לקבוע גבולות ביחד, לא מעליהם.
גבולות ברורים – שעות חזרה הביתה, עם מי יוצאים, איך מתקשרים. זה בסיס לביטחון, לא שליטה.
לו״ז קיץ – גם אם יש חופש, שיהיה משהו קבוע – עבודה, התנדבות, חוג.
מעקב מושכל ברשת – לא לרגל, אבל כן להתעניין איפה הם מבלים, עם מי, ומה משפיע עליהם.
עידוד לפעילות פיזית וחברתית – לא רק מסכים. לצאת, להיפגש, להיות חלק ממשהו.
תקציב חכם – לתת חופש כלכלי, אבל בתוך גבולות.
זיהוי נורות אזהרה – שימו לב לשינויים חדים: ריח גוף או בגדים, הסתגרות, שינוי חברתי פתאומי.
קהילה הורית – היו בקשר עם הורים אחרים, שתפו מידע. אל תהיו לבד.
קשר פתוח ובלתי שיפוטי – הכי חשוב. שהילדים יידעו: גם אם טעיתי, ההורים שלי כאן. לא שופטים – מקשיבים.
