אמנות או השחתה? תלוי את מי שואלים. עיריית חיפה קוראת לגרפיטי ואמנות רחוב ונדליזם. האמנים, מן הסתם, טוענים שהעירייה דווקא צריכה להקצות להם קירות, להעריך אותם יותר ולא להתייחס אליהם כאל פרחחים, כי זו תרבות של עיר. "כל צבע במרחב עדיף על קירות אפורים", הם טוענים ומוסיפים, "זאת עירייה שרעה לצעירים שהולכים ועוזבים את העיר"
בפוסט שפורסם השבוע בעמוד הפייסבוק של עיריית חיפה דווח בגאווה על מקרה בו ארבעה צעירים נתפסו על חם כשהם מרססים גרפיטי על קירות מנהרה סמוכה לחוף הים ועל תביעה שהוגשה נגדם בסך 20 אלף שקל. הפוסט של העירייה הצליח לעורר גלי ביקורת וכעס מצד תושבי העיר ואמני גרפיטי שונים. "במקום למנף את הכישרון של אותם צעירים, העירייה מתייחסת אליהם כאל עבריינים שצריך לרדוף אותם", אומר אמן ציורי הקירות החיפאי ERCK.
ידיעה על המקרה התפרסמה גם באתר ״רדיו חיפה״, בה צוין כי בתגובה לתביעה העבירו ארבעת הצעירים מכתב התנצלות בו הם לקחו אחריות, הביעו חרטה והתחייבו שלא לבצע בעתיד כל פעולה שיש בה כדי לפגוע ברכוש ציבורי. הביטוי "רכוש ציבורי" עורר את הדיון המיתולוגי בנוגע לגרפיטי ומתי הוא חוצה את הקו שבין אמנות להשחתה או ל"וונדליזם", כדברי העירייה.
"לוונדליזם אין שום מטרה אלא להשחית ולקלקל לאחרים", מסביר ERCK ממובילי הסצנה החיפאית, "כשאני מגיע לצייר במקום, אני תמיד דואג להשאיר אותו יותר יפה ממה שקיבלתי אותו. כבר שנים שאני מקבל ביקורות חיוביות מתושבי חיפה על כמה שקיר או דלת אפורה הפכו ליצירה צבעונית. לרוב, אני משתדל לקבל אישור מבעל המקום, לא תמיד אני מצליח אבל ברוב המקרים העבודות שלי מתקבלות יפה".
ריסוס גרפיטי הוא היסטורית משחק של חתול ועכבר בין האמנים לממסד. התביעה כנגד אותם צעירים תורמת להמשך המשחק הזה?
"אני חושב שנתינת קנס, תביעה והחרמת ציוד רק עושה אנטי ויוצרת יריבות במקום להבין שיש פה צורך עמוק לביטוי שכך או כך יתממש, אם באישור ואם לא באישור".
איך אתה ממליץ לעיריית חיפה לנהוג באמני הגרפיטי בעיר?
"לתת להם הזדמנויות. קירות שצריכים צבע, פרויקטים מסודרים, להעריך אותם יותר ולא להתייחס אליהם כפרחחים. כל עיר בעולם שמחה שיש לה אמנים מקומיים, זו התרבות של העיר ואחת הסיבות שאנשים באים אליה. קח לדוגמא את רחוב שיבת ציון – יש שם סיורים בכל שבוע לאנשים שבאים לראות אמנות. זה כמו ללכת למוזיאון".
"אטימות חסרת רגישות ומנותקת"
מי שנוקט בעמדה פחות מפויסת הוא מורדי אלון, אביו של נועם, בן זוגה של ענבר היימן, שלפני שנחטפה על ידי חמאס למדה עיצוב במכללת ויצו בחיפה והייתה מוכרת כאמנית גרפיטי שחתמה על עבודות הרייטינג שלה בשם PINK!. "הפוסט של עיריית חיפה חירפן אותי", מבהיר אלון, "במה יש להתגאות? שתפסתם, עצרתם, קנסתם ותבעתם ארבעה צעירים שרוצים להכניס צבע לעיר האפורה הזאת? ענבר הייתה מרססת ברחבי העיר, לשיטת העירייה היא גם עבריינית. זאת אטימות חסרת רגישות ומנותקת".
אלון מתייחס למיקום הגרפיטי בחוף הים: "קיר נטוש, רחוק מהמיינסטרים, שלא פוגע בחזית של חנות או בניין, אין בעיה לתת לצעירים לבטא את עצמם. נגמר לעיריית חיפה במה לטפל? נגמרו מרוצי המכונית הלא חוקיים? הפשע ובעיות הסמים בשוק תלפיות? לתפוס אמני גרפיטי, זה מה שמעניין? זאת עירייה שרעה לצעירים שהולכים ועוזבים את העיר".
מיצי, זהו הכינוי של אמנית הרחוב החיפאית, שבעברה אף נעצרה לאחר שתלתה שלטי מחאה ורודים על גבי שלטי רחוב, מעודדת את אמני הגרפיטי השונים בעיר להמשיך את עבודתם: "גם לשים את שם האמן בכל מקום, זה ביטוי של אמנות", היא אומרת, "כל צבע במרחב עדיף על קירות אפורים".
מעיריית חיפה נמסר: ״עיריית חיפה תומכת ופועלת בשיתוף עם אמנים בפרויקטים מוסדרים במרחבים ייעודיים. עם זאת, השחתת רכוש ציבורי אינה אמנות, אלא עבירה על החוק. העירייה תפעל בנחישות נגד כל פגיעה במרחב הציבורי״.
