החוג לעיצוב אופנה בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה הוא היחיד בישראל שמעניק תואר אוניברסיטאי לעיצוב אופנה ואמש (ראשון), בתצוגת האופנה של קולקציות הגמר שלהם, הוכיחו הבוגרים שהם במקצוע הנכון. ראש החוג, ד”ר רחל גץ-סלומון: "תצוגת אופנה באוניברסיטה היא נקודת שיא של תהליך המתרחש בתוך מציאות משתנה וסוערת. השנה, אולי יותר מתמיד, הפך הסטודיו שלנו למרחב שבו היצירה העיצובית היא גם מסע אישי וגם פעולה חברתית"
אמש (ראשון) התקיימה בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה תצוגת האופנה של החוג לעיצוב אופנה, בה הציגו בוגרי החוג את קולקציות הגמר שלהם, רגע שיא בדרך לקבלת התואר האוניברסיטאי הראשון בישראל בעיצוב אופנה.
התצוגה נערכה במבנה בית הספר לעיצוב שבמושבה הגרמנית, לציון שנה להקמתו של בית הספר החדש בעקבות המיזוג בין אוניברסיטת חיפה למרכז האקדמי ויצו חיפה. ראש בית הספר פרופ’ לאה פרץ, ראש החוג לעיצוב אופנה ד”ר רחל גץ-סלומון ורקטורית האוניברסיטה פרופ' מונה מרון, ברכו את הבוגרים והודו לצוות ההוראה וההנחיה שליווה את פרוייקטי הגמר לאורך השנה.
עשרת הבוגרות והבוגרים שסיימו השנה הם: הגר לנדסמן עיצבה קולקציית גברים לה קראה הדרך אל האוקו; נגה אמונה אבישר עיצבה קולקציה נשית בשם שמן ומים; נטע קרפ הקדישה את הפרויקט לסבא, באהבה – נטע; קולקציית הגברים של ירדן סלומון נקראת טאצ' דאון; מרגרט שניצר קראה לפרויקט הגברים שלה מסע הכלנית; רותם תאשמע עיצבה קולקציה לנשים בשם טראומה מגדרית; הפרויקט צורת חיים הוא של תאו ברלינר; נגאח נצורה חמודי עיצבה קולקציה נשית וקראה לה גלים של ילדות; הדס קור קראה לפרויקט שלה בוטניקה פוסט-מודרנית; שי מנספייזר לוין קראה לפרויקט שלה מיי פוסי גראבז באק. המנחים היו אהרון גניש, שחר אבנט ושאול אהרוני.
לצד קולקציות הגמר של בוגרות ובוגרי תשפ”ה, הציגו אמש גם בוגרות משנת תשפ”ד את קולקציות הגמר שלהן, לאחר שהתצוגה שלהן בוטלה בשנה שעברה בשל המלחמה בצפון. מאז, חלק מהן כבר החלו את דרכן המקצועית כמעצבות פעילות בסטודיואים ובחברות אופנה בארץ.
את הערב הנחתה שירה גוטמן קורן, בתה של דוגמנית העבר ומנחת הטלוויזיה גלית גוטמן ושל הצלם זיו קורן, שלבשה שמלה בעיצובה של דימה ח׳ורי, בוגרת בית הספר.
ד״ר רחל גץ-סלומון: "תצוגת אופנה באוניברסיטה היא יותר מאירוע חגיגי היא נקודת שיא של תהליך יצירתי, פדגוגי ורגשי, המתרחש בתוך מציאות משתנה וסוערת. השנה, אולי יותר מתמיד, הפך הסטודיו שלנו למרחב שבו היצירה העיצובית היא גם מסע אישי וגם פעולה חברתית. התהליך שעברו הסטודנטים לא היה רק עיצובי, אלא גם תודעתי, אינטלקטואלי ורגשי – כזה שנע בין האינטימי לבין הציבורי, בין חוויות פרטיות מאוד לבין אמירות חברתיות עמוקות ורחבות".
