היום (שלישי) יתקיים בבית הסגול ברחוב המגינים בחיפה, ערב חשיפה והתרמה לאל"ף, ארגון התנדבותי המקדם הכלה ושילוב חברתי וכלכלי של מבקשי מקלט אפריקאים בעיר. רוטמן: "הרבה חיפאים לא מודעים לקהילת מבקשי המקלט בעיר. מטרת הערב לחשוף את סיפורם, לתרום ולהתעניין בהתנדבות"
בחיפה חיה כיום קהילה של כ-600 מבקשי מקלט אפריקאים ומי שעוזרות להם לצלוח את אתגרי היומיום, להיאבק למען זכויות בסיסיות להשתלב בעיר הן העובדות והמתנדבות של ארגון אל"ף שהוקם בשנת 2004 במטרה לקדם הכלה ושילוב חברתי וכלכלי של מבקשי מקלט אפריקאים בעיר חיפה.
היום (שלישי) ייערך בבית הסגול ברחוב המגינים 32 בין השעות 21:00-19:30 ערב חשיפה והתרמה לארגון אלף שבמהלכו תתקיים הרצאה ושיחה בנושא האתגרים, ההישרדות והתקווה בקרב קהילת הפליטים. "יש הרבה תושבים בחיפה שלא מודעים ולא מכירים את זה שיש מבקשי מקלט בעיר", אומרת תני רוטמן, מנהלת הארגון, "המטרה של הערב היא לחשוף את הסיפור של הקהילה בחיפה. במידה ומי שיבואו וירצו, יהיה אפשר לתרום לארגון או להתעניין בהתנדבות".
מבקשי המקלט בחיפה, המתגוררים ברובם ברובע הדר, מגיעים בעיקר משתי מדינות: אריתריאה, שם מכהן שלטון דיקטטורי המחייב כל אזרח במדינה להתגייס לצבא לזמן בלתי מוגבל בזמן שחירויות אזרח שונות נרמסות וסודן המצויה במלחמת אזרחים וכאוס פוליטי שהוביל להרג של מאות אלפי אנשים ולמיליוני אזרחים הנעקרו מביתם.
הדרך לישראל, המדינה המערבית היחידה אליה יכולים להגיע דרך הקרקע, עוברת דרך סיני, שם הפליטים נעצרים לרוב ועוברים עינויים במתקני כליאה. בהגיעם לארץ, הם מקבלים ויזה עם מעמד "מסתנן".
"ככה המדינה מעוניינת להגדיר אותם, זה חלק מהפגיעה המערכתית בהם", מסבירה רוטמן, "אם המדינה תגדיר אותם כפליטים, הם יצטרכו לקבל זכויות שהמדינה לא מעוניינת להעניק. למסתנן יש קונוטציה שלילית שמעודדת גזענות כלפי אותה אוכלוסייה והדרה שלהם. אנחנו משתמשים במושג 'מבקשי מקלט', מושג הרבה יותר מדויק המתייחס לכך שאנשים אלה ברחו ממקום שעבורם מסוכן לחיות בו. גם בבג"צ הכירו בעובדה שאסור לגרש אותם בחזרה למדינות אלו. זה גם מושג הרבה יותר חומל ואנושי, נשמע כמו אדם שאני רוצה לעזור לו, כפי שבעיני ראוי לעשות, במדינה שבה רובנו צאצאים של אנשים שעברו פליטות וברחו ממלחמות".
את יכולה לתאר את מאפייני הקהילה החיפאית?
"מדובר בקהילה שרובה נמצאת בהישרדות מתמדת. שליש מהמשפחות שאנחנו עובדים איתן הן אמהות חד הוריות נפגעות אלימות. המבוגרים ברובם אינם יודעים עברית, הילדים משתלבים בבית הספר היסודי ליאו בק בהדר ומתפקדים כחצי מבוגרים בבית שצריכים לתרגם עבור הוריהם ולטפל באחיהם הקטנים בזמן שהוריהם עובדים שעות רבות ביום".
היא מתייחסת לאינטגרציה שלהם בסביבת החיים הישראלית: "האינטגרציה קורית בעיקר אצל הדור שני, אלו שנולדו וגדלו בישראל. אבל גם הם בכיתה י' מתחילים להבין שאת החיים שהחברים לספסל הלימודים הולכים לחיות, הם לא יקבלו. הם לא יתגייסו לצבא, הם לא יתנדבו לשירות הלאומי, למרות שהם רוצים מאוד וישראל זה המקום היחיד שהם מרגישים אליו שייכות. כשיגיעו לגיל 18 יקבלו את אותה ויזה שיש להורים שלהם של מעמד מסתנן, וההבנה הזו מובילה למצבים נפשיים קשים".
איך הארגון עוזר לאותם מבקשי מקלט?
"יש לנו מועדון שיעורי בית עבור ילדים כדי לעזור להם להתקדם בבית הספר, תוכניות העשרה, טיפול בעזרת אמנות עם סטודנטים מתל חי עבור ילדים שרובם גדלו להורים פוסט-טראומטיים. למבוגרים אנחנו מסייעים בלימודי שפה, ייעוץ משפטי, סוציאלי, מיצוי זכויות, הכשרות, ואף במציאת עבודה. בנוסף יש לנו קרן סיוע הומניטרי לתקופות קשות כפי שהיה בזמן ההפצצות בחיפה, כאשר מרבית המבוגרים לא יכלו לעבוד. לצערי קשה לנו לייצר הנהגה או אפילו להביא את המבוגרים לפעילויות שלנו כי זו אוכלוסייה שבאמת נמצאת במצב הישרדות".
"אנחנו נאבקים על פירורי מענקים, מכיוון שהיום החברה האזרחית במשבר גדול"
העמותה שהוקמה לפני עשור על ידי קיי אישי, בחור אמריקאי המתגורר בחיפה כפרויקט עבור לימודיו, ומאז צמחה והתפתחה לפי הצרכים המשתנים של הקהילה, מתוקצבת בעיקר על ידי תרומות פרטיות ומענקים מקרנות. בעמותה עובדות שתיים – רוטמן בחצי משרה וגייסת משאבים במשרה קטנה ממנה. כל השאר הם מתנדבות ומתנדבים, כולל נעמי פייגין, עובדת סוציאלית בפנסיה שמתנדבת בחצי משרה. "הארגון מבוסס על מתנדבים ותרומות. אנחנו נאבקים על פירורי מענקים מקרנות שונות, מכיוון שהיום החברה האזרחית במשבר גדול. עד השנה היינו מקבלים גם תקציב מנציבות האו"ם לפליטים אבל אלה סגרו את משרדם בארץ מכיוון שתקציב משמעותי שלהם שהגיע מהממשל האמריקאי קוצץ. התחרות על התקציבים רק הולכת ונהיית קשה יותר עבור ארגוני פליטים, אך חשוב לי לציין שאנחנו בקשר הדוק ויש תמיכה הדדית נפלאה בין ארגונים אלה. אנחנו בקשר, ואני תמיד יכולה להתייעץ ולהתמך בהם".
מה היית רוצה שיצא מהערב חשיפה?
"קודם כל, שיכירו את הארגון ויכירו את האוכלוסייה שגרה בחיפה, כך שאם אני נתקל בפליט ברחוב, אולי יהיה לי יותר חמלה כלפיו ואולי אפילו אגיד לו שלום ואנסה להכיר. ודבר שני, אם מישהו יכול לתרום – או מכספו או מזמנו – תמיד אנחנו מחפשים מתנדבים שיעזרו לנו להמשיך את הפעילות עבור קהילה שזקוקה לזה".
