שכונת שער העלייה מתהדרת לא רק בנוף לים, אלא גם בגישה ישירה לפארק הכט, או לפחות כך נדמה. בין השכונה לפארק יש מעבר תת קרקעי, אך את המעבר הזה כולם יכולים לראות, לא כולם יכולים להשתמש בו בגלל מדרגות. לא משהו שאי אפשר לפתור עם קצת בטון והרבה רצון טוב. העירייה ממתינה לאישור תקנות, התושבים ממתינים להיגיון
שכונת שער העלייה מתהדרת לא רק בנוף לים ובשקט יחסי מהבלגן של העיר, אלא גם בגישה ישירה לפארק הכט, או לפחות כך נדמה. כי בין השכונה לפארק מפרידה שדרת ההגנה הסואנת תמיד ומי שלא ממש חובב סכנה עם רכבים דוהרים יעדיף לרדת למעבר התת קרקעי.
נשמע הגיוני. עד שמגיעים לפתח המעבר ונתקלים במדרגות. לא דרמה הנדסית: שני גרמי מדרגות בכל צד, קטנים מספיק כדי להיראות שוליים, גדולים מספיק כדי לסגור את המעבר בפני כאלו המתניידים בכיסאות גלגלים, עגלות תינוק, קשישים, ילדים עם צרכים מיוחדים, אנשים עם בעיות ראייה או שיווי משקל. כל מי שהעיר אמורה לחשוב עליו קודם.
דוד מגן, תושב השכונה, החליט להרים את הכפפה ולגרום להסדרת העניין. ל"רדיו חיפה" הוא מסביר למה פנה לאגף פניות הציבור בעיריית חיפה. “מדובר בשני גרמי מדרגות קצרים עם עלות הנגשה זניחה ביותר לעומת התועלת לציבור", ולעירייה הוא הזכיר שהמעבר הזה הוא ציר גישה משמעותי לפארק מרכזי בעיר, מקום של פנאי, ספורט ומפגש קהילתי.
במקביל הוא פנה לעזרת עמותת נגישות ישראל שאכן נכנסה לתמונה. "פניתי אליהם כדי להסדיר את הנגישות במעבר בהקדם, בין אם באמצעות מעלון, רמפה תקנית או פתרון הנדסי אחר שיאפשר לכל אדם לעבור בבטחה ובכבוד. ביקשתי שהם יפנו לעירייה במקביל, כי אני מאמין שעמותת נגישות ישראל, אשר פועלת שנים רבות למען קידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, תוכל לסייע רבות בקידום הנושא", הוא אומר.
חנניה מלול, ממוקד צרכנות נגישה, פנה לעירייה וגם למשרד העבודה והזכיר בעדינות שיש חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ונכון לעכשיו החוק נתקע על מדרגה. בעירייה ענו לו יחסית מהר, וזו כבר נקודת זכות, אך התוכן פחות הרשים. רכז הנגישות העירוני, אליאס אהרון, בחר בקלף המנצח של המגזר הציבורי: “תקנות הדרכים עדיין לא תוקנו… העירייה אינה מבצעת הנגשות כל עוד לא נקבעו תקנות".
בתרגום חופשי: יש מדרגות, יש חוק, אין רמפה. תחזרו אחרי שהכנסת תתעורר מהפגרה, או מהפגרה של הפגרה. אגב, בעירייה הבהירו בחלופת המיילים בין המשרדים השונים שהם לא מחכים לתקציב ממשלתי, רק לתקנות.
מגן לא קונה את זה. “זהו אינטרס ציבורי של העירייה להנגיש את המעבר,” הוא אומר, “לא רק כדי לעמוד בתקנה, אלא כדי להפוך את השכונה לאטרקטיבית עבור ציבורים שונים". הוא אפילו הציע את הדבר הכי פשוט: לרדת לשטח. סיור משותף עם נציג עירייה ונציג נגישות ישראל לראות, לגעת, להבין.
"לפעמים צריך לעלות ולרדת כמה מדרגות כדי להבין למה צריך רמפה", הוא אומר, "ההנגשה כאן איננה פרויקט דגל ובכל זאת, ההיגיון נתקע. בסוף נגישות היא לא תקנה, היא החלטה. עיר שבוחרת לתכנן בשביל מי שחזק וזריז, משאירה מאחור את מי שהכי צריך אותה. ועיר שבוחרת רמפה קטנה היום, חוסכת מעצמה פסקאות ארוכות של הסברים מחר".
עד שהתקנות יתעדכנו, או שההיגיון יגבר, תושבי שער העלייה ימשיכו להסתכל על פארק הכט מהצד הלא נכון של המדרגות. זה ההבדל הדק בין “אין לנו כסף” ל“יש לנו תירוץ”.
מעיריית חיפה נמסר: "עיריית חיפה משקיעה משאבים רבים בהנגשת המרחב הציבורי, ובשנים האחרונות הונגשו בהתאם לתקנות מאות מבני ציבור, מוסדות חינוך, פארקים ותחנות תחבורה. המעבר שבין שכונת שער העלייה לפארק הכט נמצא בתחום הדרך, ולכן כפוף לתקנות הדרכים שטרם פורסמו. עם כניסתן לתוקף, תפעל העירייה להנגיש גם מעברים מסוג זה, בהתאם לתכנית עבודה ובכפוף למגבלות התקציב. העירייה מחויבת לקידום הנגשה מלאה בעיר, מתוך אחריות ציבורית והתחשבות בכלל התושבים".
את תגובת נגישות ישראל נפרסם לכשתתקבל.
