בית המשפט העליון דחה לפני זמן קצר את בקשתו של אבי התינוקת בפרשת הפיטבול ולא יאפשר את הוצאת גופתה מהקבר לשם נתיחתה. השופט יחיאל כשר כתב בפסק הדין: "רצונו של אבי המנוחה להסיר את הספק המקנן בליבו אינו טעם מספק לקבלת עתירתו". במקביל, ציין השופט בצד דחיית העתירה, "כי טענות האם לעניין מניעיו ותום ליבו של האב", אינן מקובלות עליו
בית המשפט העליון דחה לפני זמן קצר את בקשתו של אבי התינוקת בפרשת הפיטבול ולא יאפשר את הוצאת גופתה מהקבר לשם נתיחתה.
כזכור, לאחר ששופט בית משפט השלום בקריות דחה את בקשת האב השכול למינוי שופט חוקר להוצאת גופתה מהקבר לשם ביצוע נתיחה שלאחר המוות, בעקבות חוות דעת של ד״ר חן קוגל ראש המכון הלאומי לרפואה משפטית, עתר האב לבית המשפט העליון לשינוי ההחלטה.
בפסק הדין כתב השופט יחיאל כשר כי השופט החוקר קבע כי "מלבד החומר הרפואי שהועבר למכון לרפואה משפטית ושעל בסיסו נאמר כי לא ניתן לקבוע ממצאים חד-משמעיים ברף הנדרש, ישנו חומר ראייתי נוסף המבסס כי אכן נשיכת כלב היא סיבת המוות. בעקבות הדיון שהתקיים בפנינו ביום 220 באוגוסט הוגש חומר החקירה לעיוננו, ולאחר עיון בו סבורני כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בקביעתו הנ"ל של השופט החוקר. כך, בדו"ח מטעם מגן דוד אדום צוין כי למנוחה חבלות חודרות וחתך בראש. בנוסף, בדו"ח של המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים, נקבע כי נמצאו על המנוחה 'פצעי נשיכה על הקרקפת באזור פרונטלי קדמי ופריאטלי משמאל, סימני נשיכה גם סביב העין השמאלית'. נוסף על כך, גם בדו"ח הפטירה צוין כי סיבת המוות היא 'נשיכת כלב – ראש'. עוד יש להוסיף, כי מיד עם התרחשות האירוע יצאה אם המנוחה מהדירה כשהיא אוחזת במנוחה, וזועקת כי זו ננשכה על ידי הכלב. לאמירה כזו, בזמן האירוע או בסמוך לאחריו, שמור משקל ראייתי של ממש".
לגבי הספקות שהעלה אבי התינוקת לגבי סיבת המוות, נוכח העובדה שהכלב נמצא ללא כתמי דם ואילו אם המנוחה נמצאה עם כמות גדולה של דם עליה, כתב השופט: "כפי שקבע השופט החוקר, חומר החקירה מלמד כי קיים תרחיש סביר המסביר מדוע הדם מראשה של המנוחה לא נמצא על גופו של הכלב בעת הנשיכה, ונמצא דווקא על בגדיה של המבקשת אשר נשאה את המנוחה אל מחוץ לדירתה כדי להזעיק עזרה". כתוצאה מכך: "מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של השופט חוקר שלפיה ביצוע פעולות חקירה נוספות, ובפרט נתיחת גופתה של המנוחה, אינו דרוש על מנת לברר את סיבת המוות. אשר על כן, דין העתירה להידחות".
בסוף פסק הדין כתב השופט יחיאל כשר: "לפני סיום אבקש לציין כי בצד דחיית העתירה, איני מקבל את הטענות שנטענו על ידי אם המנוחה לעניין מניעיו ותום ליבו של אבי המנוחה. מאמין אני כי אבי המנוחה פעל, ככל יכולתו, כדי להסיר ספק נורא, שאכן מקנן בליבו, שמא אירוע מותה של בתו היחידה אינו כפי שנקבע. ברור לי גם כי פסק דיננו זה יוסיף מכאוב על מכאוביו, ועל כך הנני מצר. יחד עם זאת, רצונו של אבי המנוחה להסיר את הספק המקנן בליבו אינו טעם מספק לקבלת עתירתו. כל שנותר לעשות הוא להשתתף בצערם של אבי המנוחה ואם המנוחה כאחד, ולקוות שימצאו מזור ליגונם. בהתחשב בנסיבות הטרגיות של המקרה, ומתוך תקווה להשכנת שלום, ככל הניתן, לא נעשה צו להוצאות".
תגובת עו"ד אבי אמר, המייצג את האם: ״כפי שגרסתי, האב סולק מבית המשפט העליון יחד עם טענותיו השקריות והמומצאות. בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ קבע מפורשות את סיבת מות התינוקת והיא נשיכה של הכלב. בית המשפט העליון קבע כי אין כלום בטענות האב ולמעשה אינן יותר מקונספירציות כאמור בסעיף 13 להחלטתו. בית המשפט העליון אימץ באופן מלא ומפה לפה את גרסת האם וכעת, לאחר פסק הדין תוכל האם להתאבל על מות בתה התינוקת״.
תגובת האב: "קיבלתי עכשיו את הבשורה, זו בשורה מרה ביותר. לאחר התייעצות עם יועץ התקשורת ועם עורכת הדין שלי, נגיב במועד מאוחר יותר".
