בתביעה שהוגשה לאחרונה נגד רמב"ם ומשרד הבריאות בגין רשלנות רפואית, מתוארות טענות קשות נגד הצוות הרפואי שלפיהן הזניח מטופל שסבל מדימום מוחי ואושפז במחלקת עיניים, ללא מיגון נגד נפילות, מה שהוביל למותו. בחוו"ד שצורפה לתביעה נכתב: ""הצוות הרפואי סטה באופן משמעותי מהסטנדרט הרפואי המקובל בתחום"
האם הצוות הרפואי ברמב"ם הזניח מטופל עם שטף דם במוח, הסובל מחוסר שיווי משקל, ואישפז אותו במחלקה לא מתאימה, ללא מיגון נגד נפילות וכך גרם למותו? טענות קשות אלה נכללות בתביעה שהוגשה לאחרונה נגד הקריה הרפואית רמב"ם ומשרד הבריאות, על ידי אלמנתו של המטופל, באמצעות עורכי הדין רפאל אלמוג ואריאל גולד ממשרד עורכי הדין רפאל אלמוג ושות'.
על פי כתב התביעה, המנוח, תושב חיפה (77), ניהל עד לאשפוזו משרד מצליח להנהלת חשבונות וייעוץ מס, ותפקד באופן פעיל ועצמאי בעבודה ובחייו הפרטיים. אך בתחילת פברואר 2024, בשעת לילה מאוחרת, נפל המנוח בביתו ונחבל בראשו ובגבו. למחרת פנה המנוח באופן עצמאי למוקד מכבי, שם נבדק בידי רופאה גריאטרית והתלונן על כאב ראש וסחרחורות. בבדיקה נמצאה המטומה (שטף דם) גדולה בעורפו, והוא פונה לחדר מיון באמבולנס שהוזמן למקום.
בדיקות ההדמיה שבוצעו לאחר קבלתו ברמב"ם גילו מספר מוקדים של דימום מוחי, שכללו חבלה קשה בצידו הימני של המוח שגרמה לשטף דם ונפיחות ברקמה, וכן דימום נוסף מתחת לאחד מקרומי המוח באזורים פנימיים הרגישים במיוחד, כפי שתואר בכתב התביעה "באופן שעלול ליצור לחץ מסוכן על המוח ולפגוע בתפקודו. בנוסף אובחן המנוח כסובל משבר בחוליה בעמוד השדרה המותני". בבית החולים טופל המנוח בתרופות לדילול דם, ובתוספים נגד הפרעות בקרישת הדם. בתחילה אושפז במחלקת טיפול נמרץ נוירוכירורגי, ובהמשך הועבר למחלקה הנוירוכירורגית של בית החולים רמב"ם.
על פי התביעה, מספר ימים לאחר מכן, עקב חוסר מקום במחלקה, החליטו ברמב"ם להעביר את המנוח למחלקת העיניים – מחלקה שאינה מתאימה לטיפול בפגיעות ראש, וזאת חרף העובדה כי לאורך כל האשפוז הוגדר המנוח על ידי הרופאים כבעל דרגת הסיכון המקסימלית לנפילה. עקב הסיכון הרב לנפילה, רשמו הרופאים המטפלים הוראות מפורשות בתיקו, שהורו לצוות הרפואי להרים את דפנות מיטתו, ולהשגיח עליו באופן רציף.
אך על פי הנטען, במהלך אשפוזו, מצבו של המנוח לא היה יציב. ביום השישי לאשפוזו הוא הצליח ללכת בעזרת הליכון, יומיים לאחר מכן כבר סבל מאי שקט ומבלבול, וביום התשיעי נזקק לעזרה מלאה ואפילו לטיטול. במהלך האשפוז, חודש הטיפול בו בנוגדי קרישה, על אף הסיכון המוגבר לפגיעת ראש קטלנית במקרה של נפילה. על פי התביעה בשום שלב, לא נערך דיון רפואי סביב הסיכונים הכרוכים בטיפול בנוגדי קרישה, וגם למשפחתו של המנוח לא נמסר דבר על משמעות החלטה זו.
וכך, בלילה, לאחר כ-19 ימי אשפוז, קם המנוח ממיטתו שדפנותיה לא הורמו כנדרש וכמתחייב במצבו, וללא השגחה נתקל ככל הנראה בכיסא, נפל ונחבל בראשו. אנשי הצוות במחלקה הזעיקו רופא אשר הגיע למקום רק בחלוף 20 דקות.
המנוח הובהל לבדיקת CT מוח דחופה, אשר חשפה דימום מוחי משמעותי שגרם לעלייה חריפה בלחץ התוך מוחי, תוך סכנת חיים. בעקבות הממצאים הובהל המנוח לניתוח חירום, אך מצבו הידרדר, וב־2 במרץ 2024, היום ה־24 לאשפוזו, הוא נפטר מבלי ששב להכרה.
לדברי עורכי הדין אלמוג וגולד, בחדרו של המנוח הוצבו מצלמות במעגל סגור אשר תיעדו את אירוע הנפילה, אך חרף בקשה מפורשת מטעם המשפחה, בית החולים סירב למסור את סרטוני מצלמות שיכלו לשפוך אור על נסיבות התאונה המלאות.
הטיפול בנוגדי קרישה, הופך כל נפילה ופגיעה בראש לקטלנית
לתביעה צורפה חוות דעת של ד"ר גוסטבו רייז, מומחה בנוירוכירורגיה, שקבע כי מצבו הפיזי והקוגניטיבי של המנוח חייב אמצעי מניעה מוגברים. לדבריו, על פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, מטופלים מעל גיל 65 סובלים מסיכון מוגבר לנפילות. בנוסף , המנוח סבל משבר בעמוד השדרה והיה טופל בתרופות נוגדות כאבים – מצב נוסף התורם לסכנת נפילה. כמו כן הוא סבל מדימומים מוחיים ומשינויים במצב הכרתו, המלווים באי-שקט ובלבול, בחולשת שרירים והפרעה בשיווי המשקל.
לדברי המומחה, כל הגורמים הללו העלו בצורה משמעותית את הסיכוי לנפילה חוזרת, וכך גם נרשם במפורש בתיקו, שם הוא סווג בדרגת הסיכון המקסימלית לנפילה. "על בסיס זה, היה צורך חד משמעי בהרמת דפנות המיטה, אשפוז בקרבת תחנת אחיות במחלקה מתאימה (לא מחלקת עיניים), ליווי והשגחה צמודים, וקשירת המטופל במקרה הצורך", ציין בחוות דעתו. לדבריו, הטיפול בנוגדי קרישה, הופך כל נפילה ופגיעה בראש לקטלנית.
לדברי המומחה, מצבו הרפואי טרם התאונה לא אפשר למנוח לטפס מעל דפנות מיטה מורמות, ומהתיעוד הרפואי עולה כי המטופל ירד ממיטתו, צעד מספר צעדים, נתקל בכיסא – ונפל למרגלות מיטתו של מטופל אחר. בנוסף, טען המומחה כי טרם אירוע הנפילה, המנוח יצא מכלל סכנה וחרף מגבלותיו, נהנה מסיכוי גבוה להשתקם ולחזור לרמת לתפקוד הרגיל שלו.
"הצוות הרפואי סטה באופן משמעותי מהסטנדרט הרפואי המקובל בתחום, שעה שלא נקט משנה זהירות ביחס לבטיחותו של המנוח, באופן שגרם לנפילתו ולמותו לאחר מכן", טען ד"ר רייז. "לו היה הצוות הרפואי מורה על קשירת המטופל בשעות הלילה או מרים בפועל את דפנות המיטה (כפי שהצוות בעצמו כתב שצריך) או אף מותיר לידו פעמון על מנת שיוכל לקרוא לאיש צוות בשעות הלילה, הרי שאירוע הנפילה אשר גרם באופן ישיר למותו של המנוח היה נמנע".
לדברי אלמנתו, מותו של בעלה הוביל לקריסת משרד הנהלת החשבונות שניהל כמעט לבדו, ובכך אבד מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה, שסובלת מאז מפגיעה כלכלית קשה ומתמשכת.
בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, מבקשים עורכי הדין אלמוג וגולד מבית המשפט להורות למשרד הבריאות, המפעיל את בית החולים רמב"ם, לפצות את האלמנה ומשפחתה בסכום המקסימלי שבסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים), בגין נזקים כלכליים, כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה והוצאות נלוות. התביעה הוגשה בימים אלה. טרם הוגש כתב הגנה.
מהקריה הרפואית רמב"ם נמסר: "קיבלנו את כתב התביעה, אנו לומדים אותו ונגיב כמקובל. נדגיש כי הטיפול הרפואי בפגיעה ממנה סבל האיש עקב נפילתו בביתו הסתיים בהצלחה, וזו הסיבה שהועבר למחלקה אחרת לקראת שחרור".
