לקראת הכנס השנתי של מרכזים לצדק חברתי שיפתח היום (חמישי) באוניברסיטת חיפה תחת הכותרת "תקווה מקומית", גורסת הדס שדה, שהיא מנהלת תוכנית "שומרי שותפות" בתנועה כי בעוד הפוליטיקה הארצית עסוקה בקיטוב, דווקא בקהילה המקומית נמצא הפוטנציאל לבניית אמון, ליצירת שותפויות ולביסוס התקווה. פעילים ואזרחים המעוניינים לפעול למען יצירת עתיד צודק, דמוקרטי ושוויוני מוזמנים לכנס עם קאסט מרשים של מנחים ומשתתפים בפאנלים ויונתן שימריז אחד

חגית הורנשטיין פרסום: 09:35 - 18/09/25
הדס שדה, מרכזים לצדק חברתי | צילום: אלבום פרטי
הדס שדה, מרכזים לצדק חברתי | צילום: אלבום פרטי

הכנס השנתי של מרכזים לצדק חברתי, תחת הכותרת "תקווה מקומית", יפתח היום (חמישי), 18 בספטמבר בשעה 16:00, באוניברסיטת חיפה עם קאסט מרשים של משתתפים. התקווה המקומית, על פי מארגני הכנס, נולדת משיחה בין שכנים, מהתארגנות מקומית, מהובלה אזרחית ומהאמונה שאפשר, וצריך לשנות. ״המנהיגות האזרחית שהובילה וסיפקה פתרונות בכל מקום בו המדינה והממשלה נעלמו, צריכה להוביל את ישראל לדרך חדשה״, נכתב בהזמנה.

הכנס מיועד לפעילים ולאורחים המעוניינים לפעול למען יצירת עתיד צודק, דמוקרטי ושוויוני, החל מהשכונה ועד לרשות המקומית, והוא מביא את קולם דרך שורה של פאנלים מקצועיים אשר יחלו בשעה 18:15: ערים למען הדמוקרטיה בהנחיית לוסי אהריש, ערים בחירום בהנחיית דפנה ליאל, עיר מקלט בהנחיית מתן חודורוב, חיים משותפים מתחילים בעיר בהנחיית יאיר אגמון, דמוקרטיה מקומית מהשטח בהנחיית רעות ענבר ופאנל בו יוצגו ניירות מדיניות שפותחו על ידי סטודנטים מתכנית "דמוקרטיה מקומית" לתואר שני במדיניות בהנחיית ד"ר אנה שוסט. בפאנלים השונים ישתתפו חברי הכנסת נעמה לזימי, מירב כהן ונאור שירי, ראשי מועצות מקומיות, מנכ"לי עמותות, אנשי אקדמיה ועוד.

שיאו של הערב תהיה הרצאתו של יונתן שימריז, מייסד תנועת קומו ואחיו של אלון שימריז ז"ל שנהרג בשוגג מאש חיילי צה"ל, לאחר שהצליח לברוח משוביו בעזה. לאחר ההרצאה יתקיימו שולחנות עגולים ואות הצדק החברתי ע"ש אילן גילאון יוענק לזוכה עבור מיזם מעורר השראה, או הובלת תהליך שינוי חברתי מוכח.

יונתן שימריז
יונתן שימריז | צילום: אלבום פרטי

הדס שדה היא מנהלת תכנית "שומרי שותפות" במרכזים לצדק חברתי, מגשרת, מנחת קבוצות דיאלוג ומנחה תהליכי גישור ודיאלוג קהילתיים. היא גורסת כי התשובה לקיטוב בישראל טמונה בקהילה המקומית, "המסר הוא ברור: בעוד הפוליטיקה הארצית עסוקה בקיטוב, דווקא בקהילה המקומית מצויות התשובות. שם, במרחבים שאנו חולקים, נמצא הפוטנציאל לבניית אמון, ליצירת שותפויות ולביסוס התקווה", היא אומרת.

השיח המפלג ברשתות החברתיות ובכנסת, תורם לא מעט לקיטוב.

"ישראל היא פסיפס אנושי של קבוצות מגוונות, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, אשכנזים ומזרחים, ותיקים ועולים ועוד. המתח בין הקבוצות מלווה אותנו מראשית המדינה, אך בשנים האחרונות הלך והחריף. השיח הציבורי הפך לקוטבי ומסמן כל נושא כמאבק של בעד או נגד, איתנו או נגדנו. למרות השוני בדעות ובעמדות של המשתייכים לקבוצות השונות בחברה, יש גם הרבה משותף לכולנו: כולנו רוצים צדק, ביטחון, פרנסה ועתיד בטוח לילדינו. למרות זאת, השיח ברמה הארצית הוא שיח מפלג, העוסק בשוני ומדגיש את הנפרדות. הקיטוב מקשה על שיח אמפתי, ומצמצם את היכולת לקיים שיח שקשוב לאחר, מעבר לסטריאוטיפים".

חיפה שונה?

"השבוע ישבתי בערב בבית קפה חיפאי. סביבי ישבו אנשים מגילאים ומרקעים שונים, וברקע מתערבבות שפות – עברית, ערבית, רוסית. חיפה היא סמל לחיים משותפים: קהילות, דתות ותרבויות החיות זו עם זו, זו לצד זו. בעיר הזאת, החיבורים נראים טבעיים וברורים מאליהם. זה מעלה שאלה – מה קורה כאן בעיר שמאפשר חיים משותפים, ומה אפשר ללמוד מכך וליישם גם בשאר המדינה?".

אף עיר מעורבת במדינה לא דומה לחיפה, היא יכולה לשמש כמודל?

"דוגמה בולטת ליכולתה של פעולה ברמה המקומית להוביל היא העיר חיפה, שבחזונה המעודכן מגדירה עצמה כעיר פלורליסטית ורב־תרבותית, הדוגלת בשלום, בשוויון ובחיים משותפים. בחיפה ניכר כי השינוי צמח מהשטח, מהתושבים ומהרשות המקומית גם יחד, כאשר כל צד מזין ומחזק את האחר. בין אם היו אלה יוזמות מהשטח שאומצו בידי העירייה, או מדיניות עירונית שיצרה מציאות חדשה, הרשות המקומית יכולה להכתיב כיוון ולהוות מודל לערים אחרות ולחברה כולה. כאשר עיר מצליחה לקדם הכלה ושוויון, היא מייצרת תקווה שגם ברמה הארצית הדברים יכולים להתנהל אחרת".

אז השינוי מתחיל למעשה בקטן, בחיבורים בינינו לבין שכנינו. 

"השינוי מתחיל מלמטה. במפגשים בין שכנים, ביוזמות של תושבים, בחיבורים שנוצרים מתוך חיי היומיום. פעולה ברמה המקומית לא רק מפחיתה מתחים, אלא גם יכולה להוליד מדיניות חדשה, הוגנת ומכילה יותר. כוחו של המפגש האישי והמקומי בין קבוצות שונות מקורו בעיר ובחיים משותפים ביומיום. העיר והשכונה הינן זירות שבהן החיים המשותפים מתרחשים בפועל: ילדים מתחנכים יחד במוסדות חינוך, תושבים חולקים תשתיות עירוניות וקהילות נפגשות במרחב הציבורי. בחיים המשותפים בעיר, היכרות וקשרים אישיים בונים אמון ומאפשרים שותפות".

ההשתתפות בכנס חופשית ברישום מוקדם בלחיצה כאן.