השנה, יותר מתמיד, יום רצח רבין הוא הזמנה לשיח חינוכי משמעותי על אחריותנו כחברה וקהילה חינוכית לשמור על עצמנו, לעצב את דמותנו, לתקן ולרפא וליטול אחריות על עתידה של ישראל. דווקא בתקופה זו, שבה השיח הציבורי רווי פחד, כאב ולעיתים גם שנאה, עלינו לחזור אל היסודות של סובלנות, פלורליזם ואהבת אדם | טור אישי

מערכת רדיו חיפה פרסום: 10:29 - 02/11/25
"שיר לשלום". יצחק רבין, שמעון פרס ומירי אלוני חותמים את העצרת בכיכר | צילום: Israeli News Company, Channel2

וגדול הכאב מאוד, וגדולה מאוד הכלימה, 

ומה משניהם גדול, אמור אתה בן אדם | ח.נ. ביאליק 

השבוע נציין 30 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. יום זה, שבעבר סימל את שיאו של ויכוח נוקב על דרכה של המדינה, מקבל השנה משמעות נוספת וכואבת על רקע מלחמת 7 באוקטובר, המלחמה שפצעה את לב החברה הישראלית במישורים רבים. 

השנה, יותר מתמיד, יום רצח רבין הוא הזמנה לשיח חינוכי משמעותי על אחריותנו כחברה וקהילה חינוכית לשמור על עצמנו, לעצב את דמותנו, לתקן ולרפא וליטול אחריות על עתידה של ישראל. 

התרבות היהודית הנחילה לנו את ההבחנה העמוקה שבין מחלוקת לשם שמיים לבין מחלוקת שאינה לשם שמיים. היא מלמדת אותנו שהמחלוקת עצמה היא יסוד החיים וההתפתחות, כל עוד נשמרים בה כבוד, הקשבה ואנושיות. "אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים" ו"שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה" אינם רק עקרונות פרשניים, הם תשתית לתרבות של סובלנות, פלורליזם ואהבת אדם. 

דווקא בתקופה זו, שבה השיח הציבורי רווי פחד, כאב ולעיתים גם שנאה, עלינו לחזור אל היסודות הללו ולהפוך את קהילת בית הספר למרחב של תיקון, תקווה ותקשורת אנושית כנה ואמיצה. המעשה החינוכי הוא מעשה פוליטי, לא במובן הצר של מאבקי כוח ושליטה אלא במשמעותו העמוקה, טיפוח אזרחים חושבים, בעלי רגישות מוסרית, תודעה ביקורתית ואחריות אנושית. תפקידנו כמחנכים הוא לעזור לתלמידינו להבין את עולמם, לשאול שאלות קשות, ולפתח את היכולת לנקוט עמדה מנומקת, מוסרית ואמיצה ולהעניק משמעות לחייהם. 

נוער הנרות. אבלים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין | צילום: צבי טיבריו קלר
נוער הנרות. אבלים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין | צילום: צבי טיבריו קלר

גם היום, 30 שנה אחרי הרצח, עלינו לזכור כי חינוך הומניסטי שאיננו שואל שאלות קשות הוא חינוך שמוותר על נשמת אפו. אל לנו לחשוש מלעסוק בנושאים ערכיים, חברתיים ואקטואליים; עלינו לדבר על מוסר, על דמוקרטיה, על זכויות אדם, ועל שוויון וצדק. הבעת עמדה ברורה נגד הדרה, גזענות ואלימות היא לא רק זכות, אלא חובה חינוכית וחברתית. 

דבריו של רבין בטקס קבלת פרס נובל לשלום מהדהדים היום בעוצמה מיוחדת: "יש רק פתרון רדיקלי אחד לשמור על חיי האדם: לא לוחות פלדה, לא טנקים, לא מטוסים, לא מבצרי בטון. הפתרון הרדיקלי האחד הוא השלום… השלום שומר על חיי הלוחמים ששומרים על חיי האזרחים", פרס נובל לשלום, 10 בדצמבר 1994. דברים אלו אינם רק חזון מדיני אלא אמירה מוסרית עמוקה על תכלית החיים המשותפים כאן: שמירה על אנושיותנו גם בשעה של מלחמה. 

מלחמת 7 באוקטובר טלטלה את כולנו וחשפה את שבריריות קיומנו, אך גם גילתה את עוצמת הרוח, הערבות והחסד שבחברה האזרחית הישראלית שהתגלתה במלוא עוזה. ובתוך השבר ומתוך המעמקים צפה ועולה שאלת היסוד: איזו מדינה אנו רוצים להיות? ואילו בוגר ובוגרת אנו מבקשים לגדל במערכת החינוך הממלכתי-עברי? על בית הספר מוטלת שליחות אדירה, להכשיר דור המסוגל לנהל מחלוקות מבלי לשנוא, לדבוק באמת מבלי לפגוע באדם, ולהאמין שדווקא השונות בינינו היא מקור חיים וברכה. 

בדברים שנשא רבין לאחר מלחמת ששת הימים ניכרת התפיסה הזו של כבוד האדם והעם: "זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו בשלום ובשלווה, כעם חופשי ועצמאי… עם המתעלה בשעת דוחק, והיכול לכל אויב בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית…", נאום הר הצופים, 28 ביוני 1967.

העוצמה האמיתית של עם איננה רק בכוחו אלא ברוחו ובמוסריותו, וכפי שלימדנו הנביא זכריה: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי (זכריה, ד' ו').

אלפים מניפים שלטים בעד השלום בעצרת בכיכר מלכי ישראל | צילום: Markowicz Gideon, סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א / אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית
אלפים מניפים שלטים בעד השלום בעצרת בכיכר מלכי ישראל | צילום: Markowicz Gideon, סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א / אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

ובנאום האחרון שנשא, שעות ספורות לפני שנרצח, אמר: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל",  עצרת השלום, 4 בנובמבר 1995.

30 שנה לאחר הרצח, ובימים שבהם נדמה שהחברה הישראלית שוב ניצבת על סף תהום, נמשיך לחנך לשיחה, להקשבה, לאחריות, לתקווה ולשלום – מתוך אמונה עמוקה שכל אדם נברא בצלם אלוהים, וחינוך הוא הכלי האמיתי לתיקון עולם. 

נזכור את הרעות אשר ליוותה את דמותו – דמות החייל והמפקד, שר צבאות ישראל; נזכור את הלוחם אשר ייחל ליום שבו יוכל לכתת את חרבו למזמרה, לשבת תחת גפנו ותאנתו באין מחריד, וליהנות מפירות התקומה והשלום; נזכור את המנהיג והמדינאי אשר הקדיש חייו לעם ישראל ולמדינתו, ואשר שאף להביאם לעתות שלום ושגשוג. 

יזכור וינצור עם ישראל את זכרו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין זכרונו לברכה. יזכור אלוהים את נשמת יצחק בן רוזה ונחמיה רבין, מנהיג ומצביא; מדינאי חולם ומגשים, אשר נקטף בכדורי מרצח בן עמנו, מעולם העשייה ועולם החזון. 

הכותב הוא הרב אופק מאיר, מנכ"ל מרכז חינוך וקהילה ליאו באק, איש חינוך שהחל את עבודתו במוסד החינוכי בשנת 1989 ומילא שורה ארוכה של תפקידים לאורך שנות עבודתו.

הרב אופק מאיר | צילום: דוברות ליאו באק
הרב אופק מאיר | צילום: דוברות ליאו באק