קורונה, מלחמה וקיצוץ המימון הממשלתי, לא הותירו בפני פריאל ח'שיבון ברירה והיא פתחה בקמפיין מימון המונים כדי להציל את להקת המחול שהקימה לפני יובל שנים. להקה חיפאית שהפכה לבית שני לדורות של ילדים מכל המגזרים. "אני לא יכולה פשוט לסגור", היא אומרת בדמעות, "אני כמו דג מחוץ למים – אני אמות. מעדיפה למות על הבמה"
"אני אולי כבר בת 71, אבל בלב נשארתי ילדה", מחייכת פריאל ח'שיבון. כבר חמישה עשורים שח'שיבון, כוריאוגרפית ומורה ותיקה למחול, מובילה את להקת הריקוד סלמה בחיפה. הלהקה, שהפכה לבית שני לדורות של ילדים וילדות, ניצבת כעת בפני המשבר הקשה בתולדותיה: סכנת סגירה ממשית עקב קשיים כלכליים כבדים הפוקדים אותה בשנים האחרונות.
ח'שיבון , ספרי עלייך ועל הלהקה.
"מאז ילדותי אהבתי לרקוד כל הזמן. את הכוריאוגרפיה הראשונה שלי יצרתי כבר בכיתה ב', בגיל 7, ולימדתי את הבנות בכיתה שלי. הופענו על הבמה בבית הספר ובאמת לא ידענו אז מה זה ריקוד מקצועי, פשוט ראיתי את הריקודים אצלי בראש ורציתי להוציא אותם אל הפועל".
כבר בנעוריה נכנסה ח'שיבון אל עולם הבמה: בגיל 14 שיחקה בתיאטרון "אל-נאהד" הערבי בחיפה, ובשנות ה-70 החלה ללמד מחול בבתי ספר. בשנת 1979 הגשימה את חזונה כשייסדה את להקת סלמה על שם בתה הבכורה.
ח'שיבון הקימה את הלהקה כמסגרת עצמאית מעבר לעבודתה בהוראה, והשקיעה בה את כל מרצה, "מאז ועד היום אני מלמדת את להקת סלמה בחינם", היא אומרת, "בהתנדבות מלאה ומתוך תחושת שליחות". עם התרחבות הפעילות הקימה בשנת 1989 גם עמותה רשמית לתמיכה בלהקה, ובמהלך השנים פתחה מרכז מקצועי לאמנות המחול. הסטודיו הנוכחי בחיפה נפתח ב-2012 ברחוב י.ל פרץ בהדר.
"בכפרים שלנו רקדו רק דבקה ולא היה איפה ללמוד לרקוד"
ח'שיבון הייתה מורת המחול הראשונה בחברה הערבית בישראל והכוריאוגרפית הראשונה ששילבה ריקוד עממי ערבי מסורתי, כמו דבקה, עם מחול מודרני מזרחי, "לפני 50 שנה בכפרים שלנו רקדו רק דבקה ולא היה איפה ללמוד לרקוד", נזכרת ח'שיבון שבצעירותה לקחה על עצמה להביא את בשורת הריקוד המזרחי המודרני אל החברה הערבית המסורתית.
במהלך השנים היא לימדה ורקדה עם ילדים, בני נוער ומבוגרים מכל רחבי הארץ, מגיל 4 ועד גיל 70. רבים מבוגרי הלהקה הפכו לחלק בלתי נפרד ממשפחת סלמה. חלקם אף המשיכו כרקדנים וכוריאוגרפים מקצועיים, ואחרים שולחים את ילדיהם ונכדיהם ללמוד אצל "המורה פריאל".
ב-50 שנות פעילות, כמה ילדים עברו תחת הידיים שלך?
"וואו, אלפי ילדים", אומרת ח'שיבון בגאווה, "הלכתי לרוב מרכזי הריקוד בארץ ששמעו עליי ורצו שאבוא ללמד את הילדים שלהם, זה הגיע לאלפי תלמידים לאורך השנים". הלהקה תחת הנהגתה הופיעה בעשרות אירועים ופסטיבלים כולל בפסטיבלים בינלאומיים בחו"ל וייצגה בגאווה את חיפה ואת התרבות הערבית בפני קהלים מגוונים.
במקביל, היא שימשה גשר תרבותי בעיר מעורבת: ח'שיבון גדלה בסביבה מעורבת בחיפה ובמקביל לרצונה לשמור על המורשת הערבית, דאגה לפתוח את שערי הסטודיו לילדים מכל המגזרים. "זה לא מרכז ריקוד רגיל, זה בית חם", אומרת ח'שיבון בחיוך ומספרת כיצד ההורים מכל קצוות החברה, "יודעים כמה שזה עזר לילדים שלהם באישיות שלהם, איך להופיע, איך להתמודד עם תחושות של לחץ וחוסר ביטחון".
כשהסטודיו עמד להסגר, החליטה ח'שיבון להילחם על מפעל חייה
אלא שעתה, לאחר עשורים של עשייה מבורכת, ניצבת להקת סלמה בפני אתגר הקיום הקשה ביותר שלה. "פתאום הגיעה הקורונה ואנחנו נאלצנו לסגור את המקום לכמה חודשים. היינו מוכרחים לקחת הלוואות כדי לשלם את החובות שנוצרו. אחרי זה, בתחילת המלחמה, סגרנו שוב לחודש וחצי. חלק מההורים פחדו להתחייב לשנה שלמה, העדיפו ללכת למסגרות שניתן לא להתחייב בהן. ואז, בדצמבר 2024, משרד התרבות הודיע לנו שהוא מוריד מהתקציב שלנו, ושל כל העמותות הערביות. לנו הורידו 50 אחוז".
שלוש המכות האלו – הסגרים בקורונה, ההשבתה במלחמה וקיצוץ המימון הממשלתי – דחפו את העמותה אל סף קריסה, "לקראת המופע שלנו בינואר היינו צריכים לקחת הלוואות. שנה וחצי אני והבת שלי, מנהלת משרד העמותה, לא קיבלנו משכורת כי רצינו לשלם לכולם ולא לקחת לעצמנו כלום", מספרת ח'שיבון בכאב.
לדבריה, בסוף חודש יוני השנה היא כבר שקלה לוותר ולסגור את המקום, "נקלענו למצב כזה שצריך לסגור את העמותה", היא משתפת, "אבל אמרתי: אני לא יכולה פשוט לסגור. האמת שאני כמו דג מחוץ למים – אני אמות. זה מפעל חיים של 50 שנה, אני מעדיפה למות על הבמה". ברגעי המשבר הקשים, כשהסטודיו עמד להיסגר והחובות תפחו, החליטה ח'שיבון להילחם על מפעל חייה.
בעזרת בני משפחתה ותומכים ח'שיבון קוראת בפנייה נרגשת לעזרת הקהילה. "אין לי דרך אחרת. צריכים לבקש תרומות כדי להשאיר את המקום פתוח, זה לא עניין של ריקוד, זה בית חם", היא אומרת בדמעות. בימים אלה מתקיים קמפיין מימון המונים כדי להציל את עמותת מרכז ולהקת סלמה מסגירה. הציבור החיפאי והארצי נקרא להתגייס ולסייע כדי שהאורות בסטודיו הוותיק לא יכבו אחרי 50 שנות פעילות.
ניתן לתרום ולהצטרף לקמפיין ההצלה בלחיצה כאן.
