מחקר חדש של רשות נחל הקישון מגלה: שיקום צומח טבעי בגדות הנחל מביא לעלייה במגוון הביולוגי ולחיזוק המערכת האקולוגית. לאורך 3 שנים נמדדו עושר המינים, שיעור הכיסוי הצמחי ויכולת ההתחדשות של המינים המקומיים לעומת המינים הפולשים והמתפרצים. הממצאים הראו עלייה ניכרת בעושר המינים המקומיים באזורים בהם בוצע שיקום צמחי
רשות נחל הקישון ערכה מחקר חדש במימון הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) ובשיתוף המכללה האקדמית תל חי. נמצא כי טיפול במינים פולשים ומתפרצים ובראשם אשל מרובע, לצד שיקום יזום של צומח מקומי ותחזוקה מתמשכת, מוביל לשיקום מוצלח של בתי הגידול הלחים ולחיזוק המגוון הביולוגי לאורך הנחל. הממצאים יוצגו ביום עיון של קק"ל שייערך ב־26 בנובמבר 2025.
נחל קישון, מהנחלים הגדולים והחשובים בישראל, עבר בעשורים האחרונים פגיעה קשה בצומח ובמערכת האקולוגית כתוצאה מזיהום, עבודות תשתית בקרבה לנחל, הטיית מים וחדירת מינים פולשים כגון פרקינסוניה שיכנית, שיטה כחלחלה ואשל מרובע. במסגרת המחקר, שבוצע בהובלת ד"ר דידי קפלן מהמכללה האקדמית תל חי, ומעיין ציון מרשות נחל הקישון, נבדקו שלושה טיפולים ניסיוניים לאורך קטע של כשני קילומטרים: ברוא (כלומר הסרה) של אשל ומינים פולשים בלבד, ברוא בליווי שיקום צמחי של מינים מקומיים, כלומר נטיעה ושתילת מיני צומח מקומיים וטבעיים לאזור ואזור ביקורת ללא טיפול.
לאורך תקופה של שלוש שנים, בין 2021 ל־2023, נמדדו עושר המינים, שיעור הכיסוי הצמחי ויכולת ההתחדשות של המינים המקומיים לעומת המינים הפולשים והמתפרצים. הממצאים הראו כי באזורים בהם בוצע שיקום צמחי נרשמה עלייה ניכרת בעושר המינים המקומיים וביציבות בית הגידול, לעומת אזורים שטופלו בהסרת המינים בלבד בהם נמשכה שליטת האשל והמינים הפולשים. הצמחים נשתלו על ידי משתלת הרדוף.
מנכ"לית רשות נחל הקישון, שרון נסים: "קיימת חשיבות רבה למחקר שנערך והממצאים מחזקים את החשיבות של עבודה שיטתית ומתמשכת בשיקום נחלים. כשפועלים נכון ובשיתוף פעולה, הטבע יודע להתאושש, ואנחנו רואים זאת בקישון באופן ברור".
ראש תחום הסביבה ברשות נחל הקישון, מעיין ציון: "התוצאות מדגישות את חשיבות השיקום האקטיבי, כלומר לא רק ביעור המינים פולשים, אלא גם נטיעה מבוקרת ותחזוקה עקבית. זהו המפתח לשיקום אמיתי של בתי גידול לחים ולשמירה על המגוון הביולוגי בישראל".
ד"ר דידי קפלן ממכללת תל חי: "האשל הוא חלק מהמערכת האקולוגית של הנחל והניסוי הציג איזון בין מינים מקומיים נוספים, התורמים לעושר המינים ולמורכבות האקולוגית. כדי לשמר איזון זה נדרשת פעולה מתמשכת של ריסון האשל עד להתבססות מינים מקומיים מתחרים. שלוש שנות הניסוי הצביעו על היתכנות לשיפור בית הגידול ועל הצורך בהמשך טיפול עד להתייצבות המערכת".
