עבור צעירים רבים, הדר הופכת לאלטרנטיבה אמיתית לתל אביב, לא כי היא מנסה להיות כמוה, אלא כי היא מציעה משהו אחר לגמרי: קצב אנושי, מרחב לנשימה ומקום להתחיל בו מחדש. שלושה צעירים שעשו את הדרך ההפוכה, מספרים למה: "בהדר מצאתי משהו שלא היה לי במרכז"
למרות שחיפה סובלת כבר שנים מהגירה שלילית – על פי נתוני הלמ"ס בשנת 2023 לבדה עזבו אותה כ־1,900 תושבים – מתחת לפני השטח קורה משהו הפוך. יותר ויותר צעירים דווקא עושים את הדרך לחיפה ורבים מהם נוחתים בדיוק בשכונה שנהנית מיחסי הציבור הכי גרועים בעיר, שכונת הדר. הם מגיעים מהוד השרון, ראשון לציון, תל אביב או פרברי המרכז, לא בגלל לימודים או משפחה, אלא כי משהו בשילוב בין המחיר, הקצב והקהילה בהדר גורם להם להרגיש שזה מקום להתחיל ממנו מחדש.
שלושה מהם, איתמר, רותם וטל מספרים איך נראה המעבר הזה מבפנים. כל אחד מהם מגיע מסיפור אחר, שלב חיים אחר, ורצף סיבות אחר אבל כולם חוזרים לאותה נקודה: "בהדר מצאתי משהו שלא היה לי במרכז".
"המרכז היה מרוץ, פה אני יכול לנשום"
איתמר בן גיא, 19, הגיע מהוד השרון להדר רק לפני חודש, אבל נשמע כאילו הוא גר כאן שנים. הוא מספר שבמרכז "הכול היה מהיר מדי, תחרותי מדי", ובשלב מסוים הרגיש שהעולם שסביבו "כל הזמן דוחף אותך קדימה בלי הפסקה", כשהוא מתאר את המעבר שלו לעיר, המילה שחוזרת אצלו שוב ושוב היא שקט.
"פשוט שקט פה", הוא אומר, "אנשים יותר חברותיים. הם שואלים שאלה ברחוב בנימוס, משהו שלא ראיתי במקומות אחרים, "ההשוואה להוד השרון, המקום שממנו הגיע, בולטת: "שם כולם רצים. פה אתה מרגיש שאתה יכול להיות אתה".
איך אתה מסתגל לעיר?
"אני מנסה לצאת כל יום ולראות מה יש מסביב. יש פה הרבה תרבות, סרטים, הופעות, דברים שלא רואים במרכז. אפילו קצת מרגיש כמו חול", את הדר הוא הכיר דרך דודו, שבמשך שנים רצה לעבור לחיפה ולא הצליח, "הוא אמר לי שהדר היא השכונה הכי שקטה ונעימה. והוא צדק".
כשאני שואל אם משהו איכזב אותו בחיפה, הוא אומר שלא ממש אבל, "יש עוד הרבה לחקור. חלק מהשכונות נראות מוזנחות יותר, חלק פחות, אבל בינתיים היתרונות ברורים: המחיר, המגוון האנושי, והתחושה שיש פה מקום לכל אחד".
תישאר לגור פה או שיש מחשבה על לחזור למרכז?
"אני לא מסתכל על תל אביב כאופציה. אני רואה את עצמי נשאר פה".
"הגעתי בגלל הכסף, נשארתי בגלל הלב"
רותם בראון, 22, עברה להדר במרץ האחרון יחד עם בן זוגה גל. היא מספרת שביקרה בחיפה לראשונה כנערה בת 15, התאהבה בעיר, אבל לא חשבה שיום אחד תגור בה, "תמיד חיפשתי את המקומות המגניבים של תל אביב", היא אומרת, "ופתאום הבנתי שמה שאני מחפשת, יש אותו פה. בלי הפוזה".
בראון עובדת כבריסטה בקפה סילבה במוריה, מקצוע שהיא הביאה איתה מהמרכז, "יש פה המון בתי קפה", היא אומרת, "ממש לא חסר עבודה". היא מדגישה שזה חלק משמעותי בהחלטה לעבור, "ביקשתי מקום שאוכל לעבוד בו, להכיר אנשים, לפתח חיים חברתיים, חיפה הייתה הכי הגיונית".
לבקר בחיפה ולגור בה זה לא אותו דבר. מה גילית פה כשעברת?
"גיליתי פה דברים שלא ידעתי בכלל שקיימים, פחות עניין אותי הכרמלית והים, ויותר המקומות הקטנים שאתה מגלה בשגרה", היא אומרת ומוסיפה על הדברים הפחות טובים שגילתה על העיר, "יש פה דברים שקפאו על השמרים, פוטנציאל ענק שלא תמיד מתממש". היא מתייחסת לכך שבחיפה אין בנייה חדשה כמעט, וגם זה לטוב ולרע: "יש אנשים שזה משגע אותם. אני דווקא אוהבת את זה. זה חלק מהקסם".
לא הפחיד אותך מצב הביטחון האישי בהדר?
"כולם אמרו לי שהדר מפחידה", היא צוחקת, "אבל לא פחדתי אפילו פעם אחת. גרתי כאן לבד כמה חודשים, לא הרגשתי חוסר ביטחון לרגע". היא מתארת רחובות שבהם תמיד יש אנשים, בעלי מקומות שמכירים אותה, וסביבה שבה היא מכירה כל פינה, לשאלת המגורים בעתיד, משיבה בראון משפט שנשמע כמעט כמו הצהרת בעלות: "לבקר במרכז, כן. לגור שם? כבר ממש לא. פה אני מרגישה שזה שלי".
בהדר יש תחושת חופש עירוני שלא דורשת משכורת של הייטק כדי לשרוד
למרות המורכבות ההיסטורית שלה, הדר הולכת וממצבת את עצמה כאחת השכונות היחידות בישראל שמציעות שילוב אמיתי בין דיור נגיש, קהילה צעירה ותחושת חופש עירוני שלא דורשת משכורת של הייטק כדי לשרוד. עבור צעירים רבים, היא הופכת לאלטרנטיבה אמיתית לתל אביב, לא כי היא מנסה להיות כמוה, אלא כי היא מציעה משהו אחר לגמרי: קצב אנושי, מרחב לנשימה ומקום להתחיל בו מחדש.
המפגש בין סטודנטים, יוצרים, אנשי חינוך, תושבים ותיקים ועולים חדשים יוצר מרקם נדיר שהולך ומתעצב מבפנים. אם העירייה תבין שהדר היא לא בעיה, אלא פוטנציאל מרכזי, ותפנה משאבים להשקיע בשימור, טיפוח והנגשה של המרחב הציבורי והעסקים המקומיים, השכונה יכולה להפוך למוקד משיכה משמעותי. ייתכן שבדיוק מכאן, מהרחובות הישנים והאנשים החדשים שבהם, תתחיל הבלימה של ההגירה השלילית ואולי אפילו תחייתה של חיפה כולה.
"רציתי להתחיל מחדש. הדר נתנה לי בדיוק את זה"
טל נחמן עברה להדר עליון בגיל 34, אחרי שנים בתל אביב. היא מספרת שהחלום החיפאי נולד מביקורים מזדמנים בעיר: "כל פעם שהייתי פה הרגשתי שאנשים טובים פה יותר. משהו באוויר היה חופשי", היא מתארת את חיפה כגרסה רגועה, עמוקה ומורכבת של ירושלים, "רק עם ים".
לפני המעבר עבדה נחמן כאחות במרכז לבריאות הנפש, עבודה אינטנסיבית, מטלטלת, ששחקה אותה עד הסוף. היא מספרת שבין עומס העבודה, התרסקות מערכת הבריאות, והמרוץ הבלתי פוסק של תל אביב, החיפוש אחר שינוי היה כמעט הכרחי, "הייתי חייבת להוריד הילוך", היא אומרת. היום, בהדר, היא עובדת כמטפלת בתינוקות ושמרתולה (שמרטרפית של חתולים), שילוב שמאפשר לה "לנשום כמו שלא נשמתי שנים".
מה את הכי אוהבת בהדר?
"יש פה חתולים בכל פינה", היא אומרת בחיוך, "ומאכילי חתולים זה עם שלם. זה חוצה גילאים ומגדרים. זו עיר שאוהבת את מי שחי בה". כששאלתי אותה אם תחזור למרכז, היא קוטעת אותי כמעט מיד, "לא. אני נשארת. הדר טובה אליי. הגעתי בגיל שבו אני יודעת מה אני צריכה ומצאתי את זה פה".
